טוב עין קטו

דרבנן וסתמא דגמרא ירושלמית שתיק ומסכים הולך עם רבי מונא דרבי אבא בר זמנא לא ידע וקשה על התוס' והרא"ש. ואמאי הוצרכו הרב בית חדש והרב כנה"ג לומר שהיה בפרהסיא ומסורת בידינו מהרב התרומות דהלכה כרבי מונא ברוב הלכותיו שבירושלמי

ואפשר לומר משום יתובי דעתא דעת קדושים התו' והרא"ש דסברי מרנן דכמו זר נחשב דר' אבא בר זמנא לא ידע דדוקא בג' עבירו' יהרג ואל יעבור ועל שאר עבירות יעבור ואל יהרג. מילתא דודאי באותם הדורות שהיה שמד מצוי הוו רבנן מפרסמי לה ודרשי לה בפרקא אפילו קטני ישראל. והמון העם הא מילתא שוגר"ת ומשוגר"ת הלכה רווחת את כל ונוכחת ואיך יתכן דר' אבא בר זמנא לא ידע לה. אכן ר' אבא בר זמנא סבר דרשאי להחמיר על עצמו הגם שאינו חייב מדינא דבשאר עבירות קי"ל דיעבור ואל יהרג רשאי להחמיר ועבד עובדא וברעות נפשיה לקטלא נפיק ואמר ליה אי בעית קטול. ור' מונא דקאמר אלו ידע מיליהון דרבנן כלומר אלו הבינם ועמד על בוריין של דברים וידע לפרשם דקא פסקי ותנו דיעבור ואל יהרג ולא פלוג דאי בעי מחמיר היה אוכל. ונמצא דפליגי רבי אבא בר זמנא ורבי מונא אי רשאי להחמיר. ונקיטינן כר' אבא בר זמנא בהא דעבד עובדא ומעשה רב ומה גם דמסר עצמו למיתה. ומה גם השתא דהגוי אמר דאי הוה אכיל הוה קטליה. כן נראה לישב בדוחק ועיין ברית עולם דף ק' ובהשמטות

ודע שיש חקירה גדולה על הרי"ף והרמב"ם איך פסקו דעל ג' עבירות יהרג ואל יעבור כיון שיש מחלוקת בדבר וכמה פסקי הלכות פסקו בענינים כאלו ובמה כחם והלא בטלה הסמיכה ואין סנהדרין לדון דיני נפשות ואיך הפוסקי' בזמן הזה פוסקים להלכה ולמעשה בדיני נפשות והאריך מאד בזה הרב רבינו יעקב ברבי מכיר. וכתב שם שהיה לו ויכוח בזה עם האשל הגדול רבינו הרמב"ן קודם שנסע לארץ הקדושה ונשקו על ראשו והסכים לדבריו והובא ענין זה באורך בשו"ת בשמים ראש הנדפסות מחדש סי' ש"א ע"ש באורך

ובדין נשים שאמרו להן עכו"ם תנו לנו אחת מכם וכו' דמייתי בהגהה ראיתי להגאון מהר"ר יחזקאל בספר דגול מרבבה שכתב וז"ל זה לשון המגיד משנה פ"ח מה' יסודי התורה כתב הרשב"א בתשובה סיעה של נשים עובר' ואמרו להם עכו"ם תנו לנו אחת מכם וכו' אפי' היתה אחת מחוללת יטמאו את כלם ואל ימסרו להם אחת. ואני תמיה מאד על מאור הגולה הרשב"א ועל הרב המגיד שהביאו כי לדעתי מבואר ההפך מדבריהם בירושלמי שם פ"ח דתרומו' דעל הך משנה נשים שאמרו איתא בירושלמי לא מסתברא אם היתה כבר טמאה לא מסתברא אם היתה שפחה עכ"ל ובודאי כונתו כפשוטו דלא מסתברא כלל שאם היתה כבר טמאה שג"כ יהיה הדין שיטמאו כלן אלא ודאי בזה מוסרין זו שכבר היא טמאה דאין לפרש דלרבותא קאמר בלשון בתמיה וכו' ולכן גדלה