טוב עין קיג

רוצה להורגו על איזה חטא שחטא ע"ש. ואע"ג דיש לדחות דבג"ע יהרג ואל יעבור והגם דהתביעה היתה על ג"ע כיון דדינא הוא יהרג ואל יעבור לכך א"ל מוטב דלקטל ההוא גברא ונמצ' דמסרו להריגה. א"נ דכיון דסירב וברח מהמלכה עתה המלכה רוצה להורגו דחשיב מורד במלכות ובאה עליו בעלילה אחרת. מ"מ נראה עיקר דהגירסא היא תבעתיה מלכותא או תבעיה מלכא והפירוש שנתחייב הריגה למלכות על חטא וכך הם פשטן של דברי הב"ר כמדובר

ויאר לנו הרב המאירי ז"ל הן לו הובא בספר כנסת הגדולה סימן זה הגהת ב"י אות מ"ה שכתב דמה שהקפיד אליהו זכור לטוב על רי"בל היינו שמיהר הדבר ולא המתין לראות אם יחריבו העיר אם לאו ויש מפרשים שלא על מדת חסידות לבד היה מתרעם עליו אלא שלא היה חייב מיתה בדיני ישראל עכ"ד. ולשון הירושלמי שהשיבו אליהו זכור לטוב וזו משנת חסידים אינו מתישב דהוה ליה לאליהו זכור לטוב לומר דעל פי הדין נמי לא היה לו למהר ולמוסרו. או לא היה לו למוסרו שאינו חייב מיתה בדיני ישראל ואמאי תלה לומר שאינה משנת חסידים. ותו קשה דבב"ר פ' צ"ד מבואר דאמר ליה אליהו זכור לטוב וכי משנת חסידים היא מיבעי ליה להאי מילתא לאתעבדא על ידא דאחריני ולא על ידך וזה מורה כפשטן של דברים שלא כפירושי הרב המאירי ז"ל. והרב כנה"ג שם כתב על דברי הרב טורי זהב דבב"ר מוכח כוותיה דהרב ט"ז וקיצר שלא כתב דבב"ר מוכח דלא כהרב המאירי ז"ל

ואנכי חזון הרביתי בספר טל אורות להרב מהר"ר יוסף ן' גוי"יא ז"להה הנדפס חדש ממש בדרשותיו פ' תשא שהביא משם הרב יפה תואר בב"ר פ' צ"ד שכתב ואע"ג דפייסיה אפ"ה הוי מסירה כי אין אדם שליט ברוח בעצמו למחול על דמו ועוד דמדעתו לא היה מתפייס אלא על ידי פתוי ריב"ל וכתב עליו הרב הנז' וז"ל ולע"ד נראה שתירוץ אחרון עיקר שהרי מצינו סוף פ"ב דתעניות בעובדא דלולייאנוס ופפוס אחיו שנהרגו על בת מלך שנמצאת הרוגה ואמרו שהיהודים הרגוה וגזרו גזירה על שונאי ישראל ועמדו אלו ופדו את ישראל ואמרו שהם הרגוה והרגו אלו לבד ואם איתא דאין אדם שליט בעצמו למחול על דמו וכמ"ש הרב היכי מחלו על דמה אלא ודאי העיקר כתירוץ אחרון עכ"ל. ואני בעניי אומר דלק"מ על תירוץ ראשון דכונת הרב ז"ל דכשאדם אינו רוצה לימסר להריגה ופייסוהו ומחל מחילה גמורה אינו רשאי למחול. אבל כאשר מרצונו הטוב מוסר עצמו להצלת ישראל שרי ומצוה רבה הוא עושה והיינו משום שנדבה רוחו ליהרג להצלת ישראל והיינו ההיא דלולייאנוס ופפוס. והתירוץ השני הוא דלא היתה מחילה גמורה אלא על ידי פתוי וכמעט לא שמה מחילה

והנה הרב יפה מראה כתב וז"ל וכי משנת חסידים היא זו מהכא משמע שמי שאינו מחוייב למסור עצמו