טוב עין קיא

חיישינן וכן עיקר וע' במשנה ספי"א דמנחות ובמהרי"ל אוסר ליגע וכ"ה בירושל' פ"ד דפסחים דדבר שראוי לאכילה איכא גזרה שמא יאכל ולכן החלות מתחלקו' לערבית עכ"ל. והנה ממה שכתב הרב קודם לזה ומלשון זה שהעתקתי יראה הרואה דחשיב הא דפ"ק דיומא דמקריב כנגיעה בעלמא. ומשו"ה כתב דמה שאסרו הה"מ והר"ן היינו לפי שהוא מתעסק וכו' אבל בנגיעה לא חיישינן ומתוך מה שכתבנו לעיל הרי הוא כמבו"אר לפי הירושלמי דהדבר להפך דבדבר קל כחילוק החלות יש לחוש שיאכל. אבל במתעסק כהדחת כבשים ושלקות שצריך זמן יזכור. ולפ"ז בהקרבת הקרבן יש זמן כמש"ל ויש לצדד עוד ודוק היטב כי קצרתי

סי' תרי"ג דין ב' נוטל אדם ידיו שחרית וכו' התוס' ביומא דף ע"ז וחולין דף ק"ז והרא"ש ביומא כתבו משם ר"ת דודאי מותר ליטול ידיו שחרית כיון דאמרו יד לעין וכו' משום רוח רעה וכ"כ הר"ן ע"ש באורך. וק"ק אמאי לא מייתו כל הגדולים הנז' ממאי דאמרו בירושלמי בריש פ' יום הכפורים רבי זעירא בר חמא רבי יוסי ברבי חנינא בשם רי"בל בתענית צבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו בט"ב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו בי"והכ מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר המפה על פניו. שוב ראיתי דמרן בבית יוסף לקמן בדין שריית המפה בעי"כ וכו' הביא משם הכלבו שכת' הירושלמי הזה ע"ש

, צ"ד. סי' תרכ"ד דין א'. הגהה. וכן אין מסככין בעפר. ראיתי הגהה כ"י וז"ל לכאורה אין שום מציאות לסכך בעפר ודקדקתי שלא כתב לשון זה אלא אמתני' דתקרה שאין עליה מעזיבה כתב ודוקא נקט שאין עליה מעזיבה שאם היה בה מעזיבה לא הוה סגיא במפקפק דמעזיבה ועפר סכך פסול נינהו דלאו גדולי קרקע הן והא א"ש אבל לשון מור"ם אין מסככין בעפר תמוה עכ"ל. ואינו כל כך תימה דכאשר יהיה מציאות אמר דפסול וכבר בד"מ רמז לדברי הר"ן

סי' תרמ"ו דין ה' עמ"ש אני בעניי בשיורי ברכה י"ד סימן כ"א בס"ד ע"ש

סי' תרנ"א דין ב'. יטול האגודה בידו הימנית וכו' הרב מגן אברהם ס"ק ח' כתב יטול האתרוג תחילה וכשיסלק יסלק הלולב תחילה. כתב הגאון מהר"ר יחזקאל ז"ל בספר דגול מרבבה וז"ל שיסלק הלולב תחילה טעות דהרי בגמ' מנחות דף ל"ו פריך בשלמא כשהוא מניח וכו' אלא כשחולץ של ראש תחילה מנין וכו' אלא אפילו בתחילה שיקח אתרוג אין ללמוד מתפילין וכו' ע"ש באורך, ונראה דלא ראה שרש הדבר במטה משה ושם כתב זה משם הרב אבן שועיב ומייתי הגמרא כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ומשוה להו אהדדי. ומפרש פרי עץ הדר ברישא ונראה כונתו מדלא כתיב פרי עץ הדר וכפות תמרים משמע דפרי עץ מוכרח שיהיה כשיש כפות התמרים והרב אבן שועיב כפי הרשום בדעתי היה בזמן הרשב"א ודוק הטב.