טוב עין קי

לומר דסבר הרב פר"ח דהש"ס קושטא דמילתא קאמר דכ"ע לא אכלי אבל עיקר החילוק הוא דהמתענה אסוחי אסח דעתיה מכל מאכל כאשר דיבר הרב תה"ד

ואכתי איכא למיקם דלא זכר הרב פרי חדש דברי הירושלמי הניתנין למעלה והביאם מהרי"ל דיליף בירושלמי פ"ד דפסחים ממתני' דמנחות דהחלות מתחלקות בערב דאין ליגע באוכלין ומשקין שמא יאכל והוי היפך הרב תרומת הדשן. ולא תקשי דמגמרין מוכח דכיון דכ"ע לא אכלי ואיהו נמי לא אכיל ליכא למיחש דילמא אכיל. דהא קאמר בירושלמי דהתם גבי חלות הוא דבר קל וחיישינן שמא יאכל אבל להדיח כבשים ושלקות יש זמן רב ויזכור. וה"נ נימא דבקרבנות יש זמן ויזכור. ומ"ה אמרו בגמרין דשרי. אבל ליגע באוכלים וליתן לתנוק נודע דכמה זמני הוא בנקל כמש"ל ולא יזכור. והר"ח א"ז בתשובה דמייתי הרב תה"ד דייק מותר להתעסק במאכלי' ומשקין ואפשר דבדקדוק נקט להתעסק אבל ליגע ולעשות דבר קל אסור שמא ישכח. ואפשר דגם הרב תה"ד לא שרי אלא במתעסק וכמו שכתב להאכילן בידים שיש זמן להושיט להם ולהאכילן לאט לאט. אבל לשון מור"ם בהגהה דעלה קאי הרב פר"ח הוא מותר ליגע באוכלין ובמשקין וליתן לקטנים וכו' מוכח דמותר ליגע אף בדבר שהוא קל ולא נחית לחילוק זה. וגם מפשט דברי מהר"ח א"ז והתה"ד משמע דלא נחתי לזה. והוא הפך דירושלמי ומש"ס דילן ליכא להוכיח איפכא דאיכא למימר דדוקא במקריב דצריך זמן שרי כדאמרן ותו דיש צד לומר דכיון דליתן לתנוקות לפעמים הוא בנקל. אף דיש פעמים דמאריך להאכילן לא פלוג ואסור ליתן לתינוק שאינו קטן כל כך לאכול וכן ליגע באוכלין ומשקין כמ"ש מהרי"ל

עוד יש לדקדק על הרב פר"ח דמייתי ראיה לחילוק הרב תה"ד ממ"ש בפ"ק דיומא בש"ס אליבא דרבי יהודה. והלא רבנן פליגי על רבי יהודה התם וסברי דכה"ג מקריב אונן ולא חיישינן שיאכל אף דאינו מתענה וק' להר"ח א"ז והרב תה"ד דלא שרו אלא במתענה דאסור בכל מאכל ומשקה ואסח דעתיה ולא אשתלי והלא כה"ג מקריב אונן אליבא דרבנן דקי"ל כוותייהו ולא חיישינן שיאכל. ומוכרח לומר דשאני כהנים דהם זריזים ולהכי שרו רבנן. אבל באיניש דעלמא בעינן שיהא מתענה. וא"כ מאי ראיה מייתי הרב פר"ח ממאי דאמרו בש"ס לרבי יהודה דכיון דכ"ע לא אכלי ואיהו נמי לא אכיל לא אתי למיכל דילמא שאני התם דכהנים זריזים ולהכי סגי לרבי יהודה ביום צום מיהא אבל בעלמא אימא לא. הן אמת דמהירושלמי מוכח דליכא לפלוגי כשאינו דבר קל בין כהנים לעלמא דהא מותר למ"ד להדיח כבשים ושלקות. אבל הרב פר"ח דלא הזכיר הירושלמי מאי ראיה מייתי מהש"ס דיומא גבי ר' יהודה

וראיתי להרב מגן אברהם שכתב וז"ל והר"ן והה"מ דגזרי דוקא בקניבת ירק מתוך שהוא מתעסק ומתקינו לאכילה חיישינן שיאכל אבל בנגיעה בעלמא לא