טוב עין קז

אדם שנוהגים שלא לאכול בראש השנה שום דבר חמוץ ואפילו לימוני וכמ"ש במורה באצבע. ועתה ראיתי בתשובות הגאונים כ"י סימן קי"ד שכתב שבר"ה עושים דבר של מתיקה ואין מבשלין בישול שיש בו חומץ עכ"ל הא למדת דמנהג זה קדום מזמן הגאונים

צ"ב. סי' תקפ"ח דין א' ויברך שהחיינו. ראיתי בדרשות מהר"יל דף ן' ע"ב אין זמן של קדוש מצי פטר זמן דשופר משום דקדוש דרבנן ושופר. דאורייתא ואין דרבנן פוטר דאוריתא וכתב עליו הרב מהרא"י בהגהותיו כ"י וז"ל ואין דבריו מובני' אצלי דאטו שהחיינו של קדוש על הקדוש הוא בא הא אינו אלא על קדושת היום דהוי דאורייתא. תו ק' לדבריו דמוכח דאי קידוש הוא דאורייתא היה פטר את השופר וליתא דהא סוכה תוכיח דאין זמן דסוכה פוטר זמן דלולב אע"ג דסוכה דאורייתא. והאמת הוא כיון דשופר ולולב אכתי לא מטא זמנייהו דלילה לאו זמניה הוא אינו נפטר בזמן של לילה וכ"כ ארחות חיים דף צ"ט ע"ד טעם זה עכ"ל

ואיברא דזה טעם כעיקר מ"ש בשם א"ח דאכתי לא מטא זמנייהו בלילה וקשה על הרב מהרי"ל אמאי לא יהיב הך טעמא. ומה גם דטעמא דידיה קשה כמו שהקשה הרב הנז', ומיהו אפשר לישב קצת דודאי הזמן על קדושת היום אך כונתו כיון דחכמים תקנוהו בעת הקידוש והקידוש דרבנן לכך לא תקון רבנן דיפטור שופר. ובזמן דסוכה הוא פטור מזמנא דרגלא ולא רצו שיפטור נמי לולב ובשתים עלתה לו דקדושת היום וסוכה נפטרו ואל השלשה לא בא הלכך מברך זמן על לולב. זה אפשר לישב קצת ודוק

צ"ג. סי' תרי"ב דין יוד. הגה מותר ליגע באוכלין וכו' הרב מגן אברהם הביא ראיה לאסור הנגיעה ממאי דתנן והחלו' מתחלקות לערב. וראיתי בספר הנדפס מחדש זה שמו דגול מרבבה להגאון מהר"ר יחזקאל ז"ל שכתב דאין ראיה מהחלו' דפי"רשי במנחות דף צ"ט לערב ולא למחר דנפסלו' בלינה הרי שלא מיעט אלא שלא יתחלקו למחר וכו' שוב ראיתי בירושלמי פ"ב דפסחים ושם הביא ראית החלות וצריך להקבל כאימה דברי הירוש' עכ"ל בקיצור

ואנא בריה קלה אומר דהראיה בריאה וטובה ואפילו דלא אמרה הירושלמי דהלא כבר מודעת זאת בכל הארץ דנפסל בלינה. ולא אצטריך תנא דמתניתין לזה. ומוכרח דאתא שלא יתחלקו ביה"כ דאיכא למיחש שמא ישכח ויאכל. ואין עיקר דין הלינה כאן והיא משנה שאינה צריכה ועל כרחין דאתא לאשמועינן דאסור ליגע באוכלים ודוק היטב. והרב מהר"ד קורינאלדי בהגהותיו כתב על דברי ההגה ומהרי"ל אוסר עיין מגן אברהם ומשנה שלימה בספי"א דמנחות החלות וכו' ואם בכהנים דזריזים הם כך כ"ש באינשי דעלמא. ואפשר לחלק דהכא שאני דכיון דיהב לתנוק למיכל ואיהו לא אכיל הויא ליה הכירא וכן עמא דבר ליתן לתנוק מאכל ומשתה