טוב עין קא

להרא"ש ושאר גדולי' וכתוב שם סימן קצ"ו וז"ל מה ששאלתני מדוע אין מברכין על סיפור הגדה בליל פסח כדרך שמברכין על שאר מצות. לא יעלה על הדעת לברך על הברכות והשבחות כמו שאין מברכין שציונו לברך ברכת המזון וההגדה כולה קלוסין ושבחות וברכת אשר גאלנו ברכה גמורה היא שסומכין עליה אפילו להלל דבעלמא מברכין אשר קדשנו וציונו לפי שכתובה בין הכתובים לדברי קבלה ואומרו בלשון הזה דוקא ובזה תתישב לך מעט גם השאלה השנית מדוע אין מברכין על שתיית ד' כוסות שכלם קבועי' על הברכות הנאמרים עכ"ל ולא חתים עלה שמה דמארא ונראה שזו התשובה אינה מהרא"ש. לפי שבתשובות הרא"ש כתב בענין אחר כמו שנאמר

והנה מעין דוגמא למ"ש בתשובת בשמים ראש הנז', כתב הרב דבר משה בח"ג על ברכת המזון ומדבריו למדתי אני בעניי לישב על ההגדה כמ"ש בקונט' שמחת הרגל בס"ד. הן אמת דסיום תשובת בשמים ראש הנז' היא סתומה קצת ודוק

סי' תע"ד הגה. והמנהג בין האשכנזים לברך ברכה הראשונה. כ"כ הרמב"ם ורבינו אברהם בנו כתב דסברת אביו הרמב"ם לברך ברכה אחרונה על כל כוס כי מ"ש בהלכו' יש להשיב וכך היה מלמדם מר אביו הרמב"ם בעת הלימוד. הביא דבריו בספר מעשה רוקח. והרמב"ם בחיבורו לא זכר מברכה אחרונה ונראה מסתמות דבריו שפוסק דלא יברך כי אם אחר כוס הד'. וצ"ל דאע"ג דהיה סברתו כך כמו שהעיד רבינו אברהם בנו לדינא חש לסברת רב שרירא ורב האיי גאונים. ומ"מ ק' על רבינו אברהם שלא פירש שיחותיו. וראיתי להרב חק יעקב שהביא מה שכתב מהרי"ל דמברכין על כוס שני בפה"ג אע"ג שהרא"ש כתב שלא לברך בעלי התוספות פשיטא להו דמברכין והרא"ש כתב דאסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה וספק איסור לחומרא עכ"ל מהר"יל. וכתב עליו הרב חק יעקב וז"ל ובאמת דקי"ל ספק ברכות להקל ולא יברך וכ"כ מהרי"ל עצמו בתשובותיו סימן ע"ט ודבריו תמוהים גם הרא"ש עצמו בתשובה כלל י"ד סימן ה' הממעט בברכות אינו מפסיד כי ברכות אינן מעכבות אבל המרבה מפסיד דהוי ברכה לבטלה רק לכתחילה לא יכניס עצמו לספק ברכה במה שיכול למנוע וכו' עכ"ל. והנה מה שרמז בתשובו' מהרי"ל נראה שהוא מסימני' אשר בגליון כ"י. ומוכח שהוא מ"ש שם והוא בסימני הדפוס סימן נ"ח שלא יברכו ברכה אחרונה על כל כוס דהממעט בברכות אינו מפסיד ע"ש ואם זה כונתו ק"ק על הרב חק יעקב דלא היה צריך להביא מתשובותיו כי כן כתב גם במנהגי מהרי"ל קודם לשון זה דמברכין על כוס שני אמנם דעת מהרי"ל מבואר דסבר דהא דספק ברכות להקל הוא משום לא תשא. וכשהוא ברכה קודם אכילה או שתיה דיש מצד אחד איסור ליהנות בלי ברכה מברכין ולא תשא ליכא כיון דיש כמה פוסקים דס"ל לברך ואסור ליהנות. משא"כ בברכה אחרונה דליכא