תוספות הרא”ש על ברכות קמט

תדע שהרי הדבש אם נפל בו חתיכה של איסור אין הדבש אסור ואע"פ שהאיסור נימוח בתוך הדבש כיון שדרך הדבש להחזיר הדבר הנופל בתוכו דבש כמו דבש דיינין ליה ומותר הכא נמי אע"פ שמתחלה היה דם כיון שעכשיו יצא מתורת דם בתר השתא אזלינן ואע"פ שנותן בתבשיל טעם לשבח מותר ונ"ל שצריך להביא ראיה על זה

הדס וכל דדמי ליה. ה"ג בה"ג ומשני דתנן הדס וכל דדמי ליה שעיקרו לריח לאפוקי חבושים ותפוחים שריחו טוב ואין עיקרן עומד לריח כמו הדם לא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים, וכן כתב רב האי גאון והביא ראיה מסמלק וחילפי דימא ונרוקם דגנוניתא דמברכין עלייהו מיני בשמים

משחא כבישא. פר"ח שמענו מרבותינו שכובשין שומשמין ומור ועצי בשמים וקולעין השומשמין ריח של בשמים וטוחנין אותו ויש בו ריח של בשמים, ומשחא טחינא קרוב לטחינתו נותנין עליהן עצי בשמים ואינו קולט כל כך הריח, ובערוך פירש דכשרתא עיקרו שמן ומערבין בו כמה מינין מעצי בשמים שמכשירין אותם מעשה רוקח מפוטם (כגון זה) מברכין עליהם בורא עצי בשמים, וכתב הראב"ד ז"ל זהו דוקא כשהעצים בתוכו אבל אם הוציא משם העצים אין מברך עליו אלא בורא מיני בשמים דברכת בורא מיני בשמים כוללת הכל

[ע"ב] האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא יאמר אשר נתן ריח טוב בפירות כתב ר"ה גאון דאותן ורדין שאנו קורין רוז"ש שמברכין עליהם אשר נתן ריח טוב בפירות, ור"מ כתב הורד ומי הורד והלבונה והמצטכא וכיוצא בהם עצי בשמים, וכן נראה דודאי לאו פרי הוא שעיקרו לאו לאכילה ומי הורד כיון שיצאו מן הורד יש לברך עליהם בורא] עצי בשמים דלא גרע ממשחא כבישא

הלכה כדברי המכריע. האי לאו מכריע ממש הוא אלא שנתן טעם לדברי ב"ש: הכי אמר רבא הלכה כב"ה. וכן פסק רב אלפס ומשמע דלא גרסי' כמו שכתוב בספרים ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעביד וגם רש"י פי' אותו. וגם מסתבר דהלכה כב"ה כיון דלאו הכרעה היא

[דף מ"ד ע"א] מברך על המליח. אע"ג דאשמעינן דפת פוטר פרפרת איצטריך לאשמעינן דאפילו פת פעמים שהיא טפלה

באוכלי פירות גינוסר. וצריך לאכול עמהם דבר מליח כדאמרינן לקמן שהיו נותנין לקצצי תאנים ואותו מליח אפשר לאוכלו בלא פת הילכך הוי מליח עיקר ופת טפילה כך פר"ח

זיונא ס"ד. והא אמרינן בריש פרקין [דף ל"ה:] דכל מילי זיין חוץ ממים ומלח

ורבנן ארץ הפסיק הענין. פרש"י ולא קאי וברכת אלא אלחם דסמיך ליה [וכתב ה"ר יונה דברכה] אחת מעין ג' מדרבנן היא והביא ראיה מדאמרינן לעיל שאם ברך על התמרים ברכת הזן במקום ברכה מעין ג' שיצא דתמרי נמי מיזן זייני ואי ברכה אחת מעין ג' דאורייתא היאך יצא בברכה אחת. וקשה לי דבריש פרקין משמע דהויא דאורייתא דקאמר יליף מז' המינין מה ז' המינין דבר שנהנה וטעון ברכה ונראה לפרש ארץ הפסיק הענין שאין צריך לברך ג' ברכות ארוכות שמזכירין בהם הארץ והמזון כדדרש לקמן הארץ זו ברכת הארץ אבל לעולם וברכת קאי על כל ז' המינין. והא דאמרינן לעיל שאם ברך על התמרים ברכת הזן יצא ר"ל שאין צ"ל על העץ ועל פרי העץ שהוא כנגד ברכה ראשונה אבל יאמר על ארץ טובה ורחבה ויגמור

ההוא [מבעי ליה] למעוטי הכוסס את החטה. ודוקא כוסס את החטה אבל על דייסא ומעשה קדירה סובר ר"ג שמברכין ג' ברכות כדאמר לעיל כל שהוא מין דגן ולא אפאו פת ר"ג אומר שלש ברכות ואע"ג דכתיב לחם כיון דמעשה קדרה מיזן זייני בכלל לחם הוא ולא גרע מתאנים וענבים

אמר ר' יהושע בן לוי כל שהוא מז' המינין וכו'. תימא מאי אתא לאשמועינן מתניתין היא אכל תאנים וענבים. ושמא בשביל שלא הזכיר אלא תאנים וענבים קאמר ריב"ל כל שהוא מז' המינים

על חמשת המינין על המחיה ועל הכלכלה [וכו'] (ואומ'). בירושלמי משמע שצריך להזכיר בו מעין המאורע בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים דגרסי' בירושלמי מהו להזכיר בה מעין המאורע [אמר ר' בא בר זבדא ר' זעירא הוה מזכיר בהן מעין המאורע] והואיל וחש ליה ר' זעירא צריכין אנן למיחש וקודם שיאמר כי אתה טוב ומטיב לכל יאמר בשבת נחמנו ביום המנוח הזה ובימים טובים [ור"ח] יאמר זכרנו לטובה ביום פלוני זה. כתב ר"ח היכא דאכל תאנים ומיני מזונות ושתה יין שיכלול הכל יחד ויאמר על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה וחותם על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות ולא הוי חתימה בשתים שהארץ היא המוציאה המחיה והפירות והיין. והיכא שאכל פירות מז' המינין ותפוחין אין צריך לברך בורא נפשות על התפוחים מפני שגם זה פרי העץ הם אבל אם אכל בשר ושתה יין או אכל מז' המינין צריך לברך על זה בפני עצמו

על הארץ ועל הפירות, [וכן על היין חותם על הארץ ועל פרי הגפן], יש שחותמין על היין על הגפן ועל פרי הגפן ולא נראה לי כי על הארץ צריך להזכיר כמו