תוספות הרא”ש על ברכות קמח

טובים ואי לאו דאוקמא הכי הוה מפרישנא ליה אפילו בחול, וי"ל דאי לאו דריב"ל הוה מצינא לאוקמא מתני' בשעת הקזה ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ

אבל הכא דזה לשרות וזה לשתות לא. ונראה דיין דלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון דעד כאן לא מבעיא ליה אלא מזה שבא לשרות אם פוטר יין שבא לשתות אבל יין שלפני המזון שבא לשתות פשיטא שפוטר יין שבתוך המזון שבא לשרות, ומזה הטעם יין של קדוש פוטר יין שבתוך המזון, ולאו דוקא קדוש דאין קדוש אלא במקום סעודה אלא אפילו אם הבדיל אדם על היין קודם המזון פוטר את היין שבתוך המזון, וראיה מהא דאמרינן בפרק ערבי פסחים (דף ק"א ע"א] אותם בני אדם שקדשו בביהכ"נ אמר רב ידי קדוש יצאו ידי יין לא יצאו ור' יוחנן אמר אף ידי יין נמי יצאו ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר אחד שינוי יין ואחד שינוי מקום אין צריך לברך אלמא ר' יוחנן אית ליה יש קדוש שלא במקום סעודה ואפ"ה קאמ' שא"צ לברך על היין שיצא ביין של קדוש אע"ג דר' יוחנן איתותב בשינוי מקום מ"מ באותו מקום עצמו א"צ לברך

רב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב אמרו אינו פוטר. נראה דהכי הילכתא כתלמידי דרב אע"ג דקי"ל דהלכתא כרב באיסורי מסתמא כיון שכל תלמידיו נחלקו עליו שמעו מרב שחזר בו וכן קיי"ל (דרב] (כרב) נחמן ורב ששת הילכתא כרב ששת באיסורי

הסבו אין ישבו לא. ותימא תקשי ליה מרישא היו יושבין כל אחד מברך לעצמו ובברייתא קתני ישבו אחד מברך לכולן, וי"ל דאי הוה מקשה מרישא הוה אמינא דהיו יושבין שלא לצורך אכילה קאמר אבל ישבו לאכול אחד מברך לכלם כדקתני בברייתא הילכך פריך שפיר מסיפא דמשמע דוקא הסבו אבל בענין אחר לא אחד מברך לכלם, ירושלמי ריב"ל אמר בשבועה כך היא מתני' אורחין הא בעל הבית בתוך ביתו לא, פי' דבעל הבית שכל בני ביתו נגררין אחריו אינן צריכין הסבה כי כלן סומכין עליו תני ר' חייא אפילו בעל הבית בתוך ביתו

דף מ"ג ע"א] וניכול לחמא בדוכתא פלן. ונראה דה"ה נמי אם היו אומרים. ניכול כאן שקבעו מקום ובשביל שאלו היו הולכין בדרך נקט תלמודא ניזיל וניכול לחמא בדוכתא פלן שכן מנהג הולכי דרכים

ור' יוחנן אמר אפילו יין בעי הסבה. ללישנא קמא מידי דחשיב בעי הסבה ור' יוחנן ס"ל דיין נמי חשיב אבל שאר דברים לא בעו הסבה וללישנא בתרא מידי דחשיב מהניא לי' הסבה ורבי יוחנן סבר יין נמי חשיב ומהניא ליה הסבה ושאר דברים לכולהו לא מהניא הסבה ונראה כיון דברכה דרבנן בשל סופרים הלך אחר המיקל והלכה כלישנא קמא וכן מוכח ממעשה דבר קפרא ותרין תלמידי דאייתון קמייהו דורמסקין ושלקות ופרגיות ונתן רשות לאחד מהם לברך, וכן כתב הרמב"ן ז"ל דפת ויין בעי הסבה אבל שאר דברים לא בעו הסבה

הביאו להם מים כל אחד נוטל ידו אחת. מפני כבוד הברכה או משום שנוגע במשקין ולא דמי לנוטל ידו לפירות הרי זה מגסי הרוח כיון שאינו נוטל שתיהן

בא להם יין אע"פ שכל אחד בירך לעצמו וכו' אע"פ שיין שלפני המזון פוטר יין שלאחר המזון וכ"ש זה דהוי לפני המזון הכא כיון דעלו והסבו הוי כמו שינוי מקום דקיי"ל צריך לברך בפ' ערבי פסחים דף קט"ו

] הואיל ואין בית הבליעה פנוי. פירש רש"י ואין לב המסובין אל המברך ובעינן דעת שומע ומשמיע, ומטעם זה י"א שאם אמר המברך סברי רבותי והם מפנין בית הבליעה כדי לשמוע הברכה שפיר דמי, מיהו לא נהירא האי טעמא דאע"פ שאוכלין יכולין לשמוע הברכה ולצאת בשמיעה, ונראה הטעם כמו שמפרש בירושלמי לפי שאינן יכולין לענות אמן שאין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט כדאיתא בפ"ק דתענית [דף ה'] דאמרינן בירושלמי אין בית הבליעה פנוי א"ר מונא הדא אמרה הדין דעטיש בגו מיכלא אסור למימר ליה אסוותא בגין סכנתא, ואפילו אם שומע כעונה ויוצא בלא אמן חיישינן שמא יאמר אמן ויבא לידי סכנה, וא"ת לפי' הגאונים במוגמר איירי באמצע הסעודה היאך מברך האחד להוציא את אחרים ניחוש לסכנתא, ופי' ה"ר יונה דהיינו הא דקאמר בירושלמי מוגמר כלהון מריחין אותו כלומר המוגמר שמביאין אותו מריחין אותו כולם ונהנין ממנו ולפיכך אחד מברך ופוטר את כולם שאם היינו אומרים שיברך כל אחד ואחד היו שוהין הרבה אחר שהריחו אותו ונמצא שהיו נהנין מן העולם הזה בלא ברכה ולפיכך יותר טוב שיברך האחד ויפטור את האחרים בשמיעה בלא עניית אמן ולא חיישינן שמא יענה אמן אבל ביין אין לומר זה הטעם שהאחד בלבד טועם והאחרים אין להם הנאה בשתייתו לפיכך] אין כאן חשש אם שוהין הרבה וחשו שמא יענה אמן

חוץ ממוש"ק הואיל ומין חיה הוא. י"א שהוא זיעת החיה, והנכון יותר שחיה ידוע [היא[ שיש לה חטוטרת בצואר ולשם מתקבץ כמין דם ואח"כ חוזר ונעשה מוש"ק, וה"ר מאיר [הלוי ז"ל] היה אוסר אותו באכילה מפני חשש דם, וה"ר יונה כתב דאפשר לתת בו טעם ולהתיר] ולומר דפירשא בעלמא הוא אע"פ שמתחלה היה דם לא חיישינן להכי דבתר השתא אזלינן