תוספות הרא”ש על ברכות קג

ביהכ"נ משמע כמו אחורי המשכן שקורין אחורי אותו צד שהופכין לו פניהם, ויש לקיים פרש"י דכי מהדר אפיה לבו כנשתא לית לן בה אע"פ שאינו מהפך פניו לאותו רוח שהצבור הופכין פניהם לא מחזי כשתי רשויות כיון שכולן הופכין פניהם כנגד הארון ששם התורה מונחת כדאמרי' במכילתין (שד') [שמד'[ רוחות הופכין פניהם כלפי הכפורת, אע"פ שיש לחלק דמשום שכינה אני: שאני

לא נענה אלא בתפלת המנחה. תימא למה נקרא שמה מנחה אי משום מנחה שבערב גם בבקר יש מנחה, י"ל משום דערבית ושחרית יש להם שם אחר קורא זו תפלת המנחה

[דף ז' ע"א] רגע כמימריה שנאמר כי רגע באפו, כך כתוב בכל הספרים, ותימא והאיך משמע מכאן דרגע כמימריה, וטפי הוי ניחא אי גרסי' וכמה זעמו רגע שנאמר כי רגע באפו ואומר חבי כמעט רגע ובתר הכי גרסי' וכמה רגע כמימריה ותימא מה היה יכול לומר בשעה מועטת כזו, וי"ל שהיה יכול לומר כלם, א"נ אם היה מתחיל קללתו באותו שעה היתה מתקיימת, וכן משמע בפ' חלק דקאמר התם מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו לומר שלא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות ולא תמשך מלכותם וכו'

תחת גערה במבין. פי' ר"נ בלב כדאמרינן לקמן דף ס"א ע"א] הלב מבין

כשרציתי לא רצית. כלומר כשהרשית לראות מה שהייתי מרשה לך לראות לא רצית ועכשיו שאתה רוצה לראות כבודי איני רוצה, ותימא הוא למה הענישו על כך

[ע"ב] עד שבא אברהם וקרא אדון שנא' ויאמר אדני (אלהים) במה אדע כי אירשנה, ואע"ג דכתי' תחילה ברוך י"י אלהי שם ויהי כנען [בראשית ט'], פי' ה"ר שמעיה דנקט האי קרא משום שנכתב באל"ף דל"ת דמשמע לשון אדנות, ואכתי קשה דכתיב קרא אחרינא באל"ף דל"ת מקמי האי ויאמר (אדני) אלהים במה אדע כי אירשנה, אדני אלהים מה תתן לי, וי"ל התלמוד לא דקדק כ"כ, ולפי מה דפיר' בפ"ק דשבת דף י"א ע"א] דהך קרא דבמה אדע היה בבין הבתרי' שהיה אז אברהם בן שבעים שנה וקרא דמה תתן לי היה אחר שכבש המלכים ואז היה בן ע"ג כמו שמוכיח בסדר עולם ניחא הכא (אקרא) [דהביא מקרא] דבמה אדע דנאמר תחלה ואין מוקדם ומאוחר בתורה

את מקדשך השמם למען י"י. האי קרא נמי נכתב באל"ף דל"ת

[דף ח' ע"א] אימא כשיעור שני פתחים. פי' שלא ימהר ויתפלל מיד כשיכנס אלא ישהה כשיעור שני פתחים אבל אם יושב סמוך לפתח שפיר דמי, ומיהו בירושלמי דפ' אין עומדין גרס רב חסדא אמר זה שנכנס לביהכ"נ צריך ליכנס לפנים משני פתחים מה טעם אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי גו' ואם עשה כן מה כתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים

רב ששת מהדר אפיה וגריס, וא"ת והא אמרינן בסוטה בפ' אלו נאמרין (דף ל"ט ע"ב] כיון שנפתח ס"ת אסור לדבר אפילו בדבר הלכה שנאמר ובפתחו עמדו כל העם, ואין לומר שאני הכא דמהדר אפיה, דא"כ הוי ליה לאתויי מילתיה דרב ששת התם, ונ"ל דהא דקאמר התם אסור לדבר היינו דוקא בקול רם לפי שמעכב את אחרים מלשמוע אבל בלחש שפיר דמי והא דמהדר אפיה ה"ה דלא מהדר אפיה מצי למגרס בלחש אלא רבותא נקט דאפילו דמהדר אפיה שנראה כמניח ס"ת שרי והוא היה מהפך פניו כדי שיכוין לבו לגרסתו, ורב אלפס פי' דוקא רב ששת שתורתו אומנתו אבל איניש אחרינא אסור

ישלים פרשיותיו עם הצבור. נראה דכל השבוע מקרי עם הצבור הואיל וממנחתא דשבתא מתחילין לקרות הפרשה אע"ג דלא מיקרי קמי שבתא אלא מרביעי ואולך. במדרש יש צוה רבי את בניו אל תאכלו לחם בשבת עד שתשלימו כל הפרשה, ומיהו אם לא השלים אותה קודם אכילה משלים אחר אכילה

[ע"ב] אפי' עטרות ודיבון. פרש"י שאין בו תרגום, וקשה דהוי מצי למימר אפילו ראובן ושמעון וכיוצא בהם, ונראה דנקט עטרות ודיבון לפי שיש נוסחא שכתוב בהן תרגום וגם (הוא) בירושלמי הוא מתורגם, ולהך פי' נקט עטרות ודיבון אע"פ שאין צורך כ"כ בתרגום אבל ראובן ושמעון וכיוצא בהן אין צריך לקרותן ג' פעמים, מ"מ נהגו להחמיר כפרש"י, י"מ דה"ה לכל הלועזות לעז שלהם הוי כמו תרגום כי התרגום הוא בשביל עם הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש וא"כ ה"ה לעז למכירין בו, ול"נ משום שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא כדאמר רב יוסף אלמלא תרגום דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר, ונראה דהקורא בפי' התורה יוצא ידי תרגום כיון שמתפרש בו כל מלה

סבר לאשלומי' להני פרשייתי דכולא שתא (השתא). ר"ח גריס פרשיותי דכלה, כי ר"ח אלול היו מתקבצים לדרוש בהלכות המועדות ולא היה להם פנאי לגמור הפרשה

וכי בתשעה מתענין, הקשה הר' (שמעון) [שמואל בר' אהרן] מאנביילה ומאי קשיא ליה הא כתיב בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות, ופי' בערב של י"ד דהיינו ליל ט"ו הכא נמי הכי קאמר בערב של תשיעי דהיינו ליל עשירי ועניתם את נפשותיכם,