תוספות הרא”ש על ברכות קב

למיחש דילמא מיטריד בגירסי' ויעבור זמן ק"ש ותפלה

טורפין לו תפלתו בפניו. פי' ר"ת דוקא בבכ"נ שלהם שהיו רחוקים מן העיר, ושמא גם בשלנו בלילה ור"י היה רגיל להמתין אפילו ביום ודוקא כשהיה עומד ומתפלל: **(הגה"ה פי' לאפוקי אם הוא מאריך בבקשות ועיין ד"ח אות

י"ט

)** [דף ו' ע"א] כי כסלא לאוגיא. פי' כעין התלמים המקיפין את הערוגה כדאמרינן בריש נדרים [דף ו':] הדין אוגיא להוי פיאה

חד לא מכתבן מיליה בספר הזכרונות. פי' עם הרבים אבל בספר לבדו נכתבין דהא תנן וכל מעשיך בספר נכתבין אבות פ"ב] וכ"ש מדה טובה שהיא מרובה

וכי מאחר דאפילו תלתא עשרה למה לי תימא דבמס' אבות פ' עקבי' בן מהללאל תנן מנין אפילו חמשה וכיון דידעינן [שלשה] ה' למה לי, וי"ל דמשנה דהתם מיירי בדברים שצריך ה' דיינים כגון (חציצה) [חליצה[ למאן דאית ליה ומדידת עגלה וסד"א שאינן חשובין אפילו כשאר דין שאינו צורך אלא ראי' בעלמא הוא קמ"ל

מנין שהקב"ה מניח תפילין. דמיון ישראל כמו שאנו עושין חטיבה לזכרו בשימה כנגד הלב ועל המוח כן הקב"ה עושה חטיבה לישראל לזוכרם תמיד לטובה

ובזרוע עוזו אלו תפילין של יד. והכי נמי אמרינן בריש נזיר [ג':] מנין לימין שהיא שבועה שנא' נשבע י"י בימינו, לשמאל שהיא שבועה שנאמר ובזרוע עוזו, אלמא זרוע משמע ליה שמאל

ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש פרש"י שרוב אותיות שדי כתובות בו השי"ן בקמט העור והד' בקשר, ולא נהירא דהא אמרינן בפ"ב דמגלה [דף כ"ו:] תשמישי קדושה נרתק תפילין ורצועותיהן אלמא לא קרי להו אלא תשמישי קדישה בעלמא, ועוד דאמרי' בשבת פי' במה מדליקין [דף כ"ח:] לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור של בהמה טהורה בלבד ואמרי' למאי הילכא אילימא לעורן והאמר מר שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני אלא לרצועותיהן והאמר ר' יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני ואי הוי הד' והי' מן השם הוי ליה לאקשויי כמה שהקשה גבי שי"ן, אלמא שאין חשובות מאותיות השם אלא קשר בעלמא כדאמרינן לקמן מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין, על כן נ"ל אלו תפילין שבראש שלפי שהן בגובה הראש ונראין לכל אבל של יד אינן נראין שנאמר לך לאות ולא לאחרים לאות

[ע"ב] בשעה שהקב"ה בא לביהכ"נ ולא מצא שם עשרה מיד כועס. וא"ת והא אמרי' דבעשרה קדמה שכינה ואתיא וממתנת להם, וי"ל דהתם מיירי בעשרה המתפללין שלא בביהכ"נ כדמשמע לישנא מנין להמתפללין ששכינה עמהם דמשמע בכל מקום שמתפללין אע"פ שאינו מקום קבוע לתפלה אבל הכא בביהכ"נ כי לא אתו בזמנייהו דרגילי למיתי מרתח רתח

הקובע מקום לתפלתו. לא בעי למימר [שיהא רגיל להתפלל בביהכ"נ] אחת אבל [אם] הוא מתפלל באחת תמיד אפילו בשני מקומות שפיר דמי דאמרי' בירושלמי פרק תפלת השחר א"ר תנחום ב"ר חייא צריך אדם לייחד לו מקום בביהכ"נ שנאמר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים השתחוה לא נאמר אלא ישתחוה

אגרא דפרקא רהטא. פירש"י זהו עיקר שכרם שיש בני אדם שאינן מבינים הדרשה מפי הרב, ותימא דר' זירא גופיה קאמר לעיל דמחללי שבתא כי רהטא והשתא קאמר דהוא עיקר השכר. ונראה לפרש שאם רוצה לעשות מצוה שלימה כמאמרה בלא חסרון יעשה כל הדברים דבסמוך

אגרא דבי טמיא שתיקותא. אין נ"ל דמיירי באבל ושותק ומקבל שכר כדכתיב [ויקרא י'] וידום אהרן, דכל הני מיירי במי שעושה המצוה והאבל אינו עושה שום מצוה, הילכך נ"ל דמיירי דאותם שבאים לבית האבל שיש להם לישב ולשתוק ולשמוע דברי הגדול המנחם אותו ואם היו אחרים מדברים אין זה כבוד ותנחומין לאבל, וטמיא ע"ש עצמות המת כדמתרגם בעצם אדם בטמא נפשא דאינשא ובמדרש אנדריאנוס שחיק טמיא במו ישחקו עצמותיו. ובערוך פי' טמא אבל באטב"ח הא' ט' ובאלב"ם המ' ב' והל' א'

כל המתפלל אחורי ביהכ"נ. פרש"י שכל בתי כנסיות שלהם היו פתוחות למזרח והכי תניא בתוספתא דמגילה [פ"ג[ ואחוריהם למערב והמתפלל אחורי ביהכ"נ ואינו מחזיר פניו לביהכ"נ נראה ככופר במי שמתפללין לפניו. וקשה לפי' דלפי שיטת התוספתא משמע שהיו משתחוים למערב או משום דילפינן ממשכן או משום ירושלם למערב ובעינן והתפללו דרך ארצם וא"כ כשעומד אחורי ביהכ"נ ופניו למערב הרי הופך פניו לאותו רוח שהצבור מתפללים ואינו נראה ככופר, ויותר היה נראה כשתי רשויות אם הופך פניו למזרח, על כן נ"ל דאחורי ביהכ"נ היינו מי שהוא אחורי העם במזרח ביהכ"נ ואע"פ שהפתח במזרח קורהו אחורי ביהכ"נ לפי שהוא אחורי העם ההופכים פניהם למערב וכן משמע לקמן בפירקין [דף ח' ע"ב] ובפרק הרואה (דף ס"א ע"א] דקאמר אסור לעבור אחורי ביהכ"נ בשעה שהצבור מתפללין ומסיק ה"מ דליכא פתחא אחריתי, פי' דכיון שהוא לפני הפתח נראה שאינו חושש ליכנס, משמע שבאותו צד שהיה הפתח קורא אחורי בהכ"נ ופתחים שלהם הי' במזרח כדמפרש"י, ומיהו קשה דלאחורי