תוספות הרא”ש על ברכות קד

וי"ל דלא דמי דהתם כתיב ועניתם קודם בתשעה משמע שגם בתשיעי יהיה העינוי

הלכה כר"ג, ואין צריך להחמיר ולהרחיק עד חצות לגבי ק"ש כמו לשאר דברים, מ"מ אין לו לאכול ולא לישן מתחלת הלילה עד שיקרא ויתפלל כדאמרינן בריש פרקין שלא יאמר אוכל קימעא

לעולם ליליא הוא. פי' בלשון העולם נקרא לילה לפי שעדיין לא האיר היום וכן חשוב יום בדיעבד לכל אותם שמצותם ביום והא דנפיק ביה בלילה משום דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא הילכך מי שנאנס ולא היה יכול לקרות בלילה יכול לקרות עד הנץ החמה ועתה לא פליגי הני תרי אהדדי האי דקאמר ר' שמעון אליבא דנפשיה וכן ר"ג דק"ש של ערבית דוקא עד שיעלה עמוד השחר היינו בדלא אניס אבל אי אניס יכול לקרות עד הנץ החמה ובניו של ר"ג לא היו אונסים אלא נמשך לבם אחר המשתה, והא דקאמר ר' שמעון אליבא דר' עקיבא דק"ש של שחרית דוקא אחר הנץ החמה היינו בדלא אניס, והא דקאמר אליבא דר' עקיבא אחר הנץ החמה תקשה לך דהא לקמן עמוד ב'] קאמר ר' עקיבא משיכיר בין חמור לערוד וצ"ל דתרי תנאי אליבא דר' עקיבא. א"נ הא דקאמר אחר הנץ החמה [לאו דוקא דה"ה נמי קודם הנץ החמה] אלא נקט אחר הנץ החמה לאשמועינן דלאחר הנץ החמה אינו יכול לקרות ק"ש, של ערבית ואע"פ שנאנס

[דף ט' ע"א] ואלו אכילת פסחים לא קתני. ותימא מנא לן דלא קתני ליה דילמא הוי בכלל נאכלין ליום אחד דהכי נמי אמרי' בפסחים פ' אלו דברים מה פסח נאכל ליום ולילה אף חגיגה וכו' **(הגה"ה א"ה חפשתי בכל הפרק ולא מצאתי לשון זה ואולי יש ט"ס וצ"ל חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה והיא בדא ע' ע"א, או שצ"ל דאילו פסח ליום ולילה ואלו שלמים לשני ימים ולילה והוא בדף פ"ט. ועיין תוס' ד"ה דאלו פסח, עכ"ה.)** וי"ל דלא דמי דהתם נקט יום ולילה פי' שחיטתו ביום ואכילתו בלילה אבל הכא שלא הזכיר לילה משמע שלא איירי כלל. הא ר"א ב"ע הא ר"ע. סתמא דמתניתין דהכא כר"א ב"ע וכן סתם מתניתין דשלהי פסחים [דף ק"ך ע"ב] וכן סתם מתניתין דאיזהו מקומן זבחים [דף נ"ו ע"ב], ואין לדקדק מהנך סתמות דהלכה כר"א ב"ע דהא איכא נמי חדא סתמא במגילה [דף ך' ע"א] כר' עקיבא ואמרינן (נמי) בפ' מצות חליצה [דף ק"א ע"ב] מה לי חדא סתמא מה לי תרי סתמא, ואין לדקדק דהלכה כר"ע מהא דתני לה גבי הלכתא פסיקתא דמגילה, דלא דמיא להך דהשוכר את האומנין [דף ע"ו ע"א] כל החוזר בו ידו על התחתונה דהתם שונה יחד דברים שהם דומין זה לזה, (אע"פ) שכל המשנה אין מקומו לשנות שם אלא אגב כל החוזר נקטיה אבל התם שונה יחד כל שזמנו בלילה אדרבא ההיא דאיזהו מקומן נראה (דיותר) [יותר] הילכתא פסיקתא שהרי שונה באותה משנה זמנם של כל הקדשים, ולספרים דגרסי' לקמן והני תנאי כהני תנאי ומוקי ר' יהושע כר' עקיבא משמע קצת הלכה כר' עקיבא, ומשום דמספקא לן כמאן הילכתא צריך להחמיר לאכול מצה של אפיקומן קודם חצות כדאיתא בפסחים (דף ק"כ:] דלר' אליעזר בן עזריה צריך לאכול מצה של חובה ע קודם חצות

יכול יהא נאכל כקדשים ביום ת"ל בלילה. ולר"א ב"ע ממילא שמעי' ליה לילה למעוטי יום, אי נמי כמו שפי' הר' יוסף דגז"ש אינה אלא מהזה הזה ובלילה איצטריך למעוטי יום

סד"א הואיל ופסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים. אע"ג דתודה נמי קדשים קלים מ"מ מקשי' ליה לשלמים לקולא משום דמותר פסח קרב שלמים

והני תנאי כהני תנאי. ומשמעות דורשים איכא בינייהו הני תנאי דרשי מהך קרא ור"א ב"ע ור"ע דרשי מקראי דלעיל, א"נ הני תנאי אית להו הנך דרשות דר"א ב"ע ור"ע וכ"א מיישב הך קרא דשם תזבח לפי סברתו

[ע"ב] בין תכלת שבה ללבן שבה. פרש"י דקאי אגבבא דעמרא (שנתן דינרא) שלא נקלט הצבע יפה בכל מקום. ולא נהירא דהא בברייתא לא קתני גבבא, ועוד דבמנחות פ' התכלת משמע דאיירי בציצית דקאמר התם [דף מ"ג ע"ב] ראה מצוה זו ונזכר מצוה אחרת ואיזו זו ק"ש כדתנן מאימתי קורין שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן הילכך על ציצית קאי וה"פ משיכיר בין חוליא של לבן לחוליא של תכלת המוטל בציצית, וכן מוכח בירושלמי דפרקין דמפרש על מתניתין כיני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה מ"ט דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו ומ"ט דר"א וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועים, פי' בין שני צבועים הדומין זה לזה כגון תכלת וכרתי, וכן פירש בערוך בערך תכלת

אחרים אומרים. האי אחרים לאו היינו ר"מ דלעיל וכי האי גוונא בפרק שלשה שאכלו דף מ"ז ע"ב] וכן בסוטה פרק נוטל [דף י"ב ע"א] וכן יש בפרק קמא דבבא בתרא [דף ט"ו] יש אומרי' שאינו ר' נתן שהרי נזכר שם ר' נתן גבי איוב

כדי שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו ירושלמי במה אנן קיימין אי רגיל ביה אפילו רחיק כמה הא חכים ליה ואי בשאינו רגיל ביה אפילו קריב ליה הא לא חכים ליה אלא כן אנן קיימין ברגיל