תוספות הרא”ש על ברכות קא

סנהדרין וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ולמה נקרא שמם כרתי שכורתין את דבריהם פי' חותכין ודנין דין אמת לאמתו פלתי שמופלאין בדבריהם כמו מופלא שבב"ד ואביתר אלו אורים ותומים שכן מצינו בדוד ששאל לו באורים ותומים ומייתי ראיה כי היכא דבניהו בן יהוידע היה ראש סנהדרין כן היה אביו יהוידע

תנא לא מפי בושת שמו אלא איש בושת שמו. כך היא הגרסא בספרים ואינו נראה לר"ת דלא מצינו בכל המקרא אלא מפיבושת בן שאול בן רצפה בת איה והוא נקרא אש בעל בדברי הימים ואיש בושת בן שאול לא נזכר עם בני שאול לא בשמואל ולא בדברי הימים וגם איש בושת בן שאול נהרג בתחלת מלכות בית

דוד

[ע"ב] וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך. מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן ק"ש של לילה שאין לאדם להתחיל בסעודה עד שיקרא ק"ש ויתפלל

מסייע ליה לר' יוחנן דא"ר יוחנן וכו'. וקיי"ל כר' יוחנן ולא כריב"ל וכן עמא דבר וכן פוסק בה"ג, ותימא על מנהגנו שאין אנו סומכין גאולה של ערבית לתפלה שהרי אנו מפסיקין בפסוקים ויראו עינינו וקדיש, וא"ל דס"ל כרב דאמר לקמן בפרק תפלת השחר דתפלת ערבית רשות ולהכי אין אנו חוששין לסמוך דא"כ ר' יוחנן דמצריך לסמוך ס"ל דהיא חובה ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, ושמא ר' יוחנן נמי סבר כמו רב ואפי"ה מחייב לסמוך ומנהג פשוט משום שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדה והיו יראים להתעכב שם אחר תפלת ערבית ותקנו להם פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות של שמנה עשרה ותקנו אחריה ברכות יראו עינינו והשתא נמי שמתפללין תפלת ערבית בבית הכנסת לא נתבטל המנהג הראשון. ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאומרן והאומרים אותן נותנין לדבריהם טעם שאין בו ממש ואומרים כיון שנהגו לומר כן הוי כגאולה אריכתא

תהלה לדוד, זהו תחלת המזמור ואשרי יושבי ביתך קבעו בתחלתו משום דמיניה נפקא לן לקמן צריך אדם שישהה שעה אחת קודם שיתפלל וגם אנחנו נברך יה בסופו לסמוך הללויה הללויה

דאלו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים. תימא דאמרינן ביומא פ' אמר להם הממונה וכן אתה מוצא בג' מלאכים שבאו אצל אברהם מיכאל וגבריאל ורפאל התם קרי לי' מלאך והכא קרי לי' שרף ומשמע באגדתא של פסח דשני ענינים הם דכתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכתי כל בכור אני ולא שרף. וי"ל דודאי שני עניינים הם אלא דזימנין דקרי ליה הכי וזימנין דקרי ליה הכי הכל לפי השליחות

[דף ה' ע"ב] ונגעים לא (והא"ר יוחנן) [והתניא] כל שיש בו וכו'. וא"ת בפ' ג' דערכין [דף ט"ז.] ובפ"ק דשבועות [דף ח'] על ז' דברים נגעים באים וחטאת מצורע אינו בא על חטא משום דמנגעים איכפר ליה אלמא נגעים באים בעון האדם ואינן יסורין של אהבה, וי"ל דהכי פריך ונגעים לא והלא הם מזבח כפרה יותר משאר יסורין אם כן פעמים הם של אהבה יותר משאר יסורין וקשה ליה דר' יוחנן דאמר אינן יסורין של אהבה כנ"ל

הא לן והא להו פרש"י בני א"י שמשתלחין חוץ לערי חומה אינן יסורין של אהבה, והקשה הר' אלחנן מהא דאמרינן בערכין המקדיש שדהו (דף כ"ט.] דאין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג וא"כ בא"י עצמו יכול לחלק כאן בזמן שהיובל נוהג כאן בזמן שאין היובל נוהג. וי"ל דשמא אע"פ שאין בתי ערי חומה נוהג קדושת שילוח מחנות נוהג עכשיו למ"ד קדושת הארץ קדשה לעתיד לבא, ומיהו נוכל לפרש הא לן והא להו לענין טומאה שנזהרים בא"י יותר מבבל

דין גרמא דעשיראה ביר. פרש"י ואדם גדול כר' יוחנן לא בא לו רק יסורין של אהבה וקשה דהא מסיק דהיכא דלית ליה כלל לא הוי יסורין של אהבה והרי כמה צדיקים לא היו להם בנים וגם יהושע לא היו לו בנים ואי משום בנות גם ר' יוחנן היו לו בנות כדאיתא פרק בתרא דקדושין [דף ע"א.]. וי"ל דהכי פריך דין גרמא דעשיראה ביר אלמא היה רגיל לנחם אחרים בכך ואם לא היו יסורין של אהבה לא היה מנחם בהם אחרים

ה"ג אין כל אדם זוכה לשתי שולחנות ול"ג אין אדם זוכה דהא כמה צדיקים זוכין לשתי שולחנות כדאמרי' בפרק בתרא דהוריות דף י':] אשרי צדיקים שמגיע להם כמעשה רשעים של עוה"ז בעולם הזה

ואי משום בני. תימא והא הוי ליה ר' פדת כדאמר לקמן דף י"א ע"ב] אורי ליה ר' אליעזר לר' פדת בריה אהבה רבה, וי"ל דעדיין לא נולד או שמא נפטר בחייו

וכי עביד קב"ה דינא בלא דינא. הרבה צדיקים יש שלוקין בגופם ובממונם אבל הם היו יודעים דלא יהיב שבשתא לאריסיה והיו רוצין לומר לו שלא יעשה עוד

שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר והארון והתיבה שמניחין עליהם ס"ת כיון שקבועין ועומדין לא מיקרי חציצה

אלא אימא סמוך למטתו. פי' שלא יעשה מלאכה בעמדו ממטתו עד שיתפלל, ורש"י פי' גם לתלמוד לא היה מפסיק, ותימא מנא ליה הא, ואפשר דמיירי באדם שמתפלל בבית מדרשא ואינו הולך לבהכ"נ דאיכא