תוספתא כפשוטה על תרומות ט:ה

17. ר' ליעזר או' כבד אוסרת ונאסרת. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובס' יחוסי תו"א הנ"ל לנכון: אוסרת ואינה נאסרת. וכן מעתיק מברייתא זו בבבלי חולין (קי"א א'), ומוסיפה: מפני שפולטת ואינה בולעת, וכן במשנתנו (פ"י סמי"א): ר' יוחנן בן נורי אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת וכו'. וכן הובאה המשנה בבבלי חולין ק"י סע"ב. 57 בכתי"י ובראשונים, עיין דק"ס שם, ק"נ ע"ב, הע' ר'. ובכ"י רומי ב' שם: ר' יוחנן בן ברוקה אומר וכו'. וכ"ה בראב"ן סי' י"ג. ועיין להלן. ובר"ן (חולין פ"ח סי' תתנ"ד) הנ"ל: כבד דאיסורא אוסרת ירקות של תרומה, ואין כבד של היתר נאסרת מחמתן. ובגמרא שם ק"י סע"ב: דילמא התם בכבידא דאיסורא, ומשום שמנוניתא, משום דמא מאי? וכו'.

18. שלוקה אוסרת ואינה נאסרת וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע (בשינוי סדר): הכבד מתובלת אוסרת ונאסרת, שלוקה אוסרת ואינה נאסרת. וכן היה הסדר בתוספתא בס' יחוסי תו"א הנ"ל ריש עמ' קע"ח. ובבבלי הנ"ל: מתובלת אוסרת ונאסרת שלוקה אוסרת ונאסרת. וכבר הקשה בס' המכריע (סי' ע"ב, נ"ח ע"ב) על גירסא זו, למה לא כלל שלוקה ומתובלת יחד, וכתב: ובמקצת ספרים וגם בתוספתא דתרומות מצאתי כתוב שלוקה אוסרת ואינה נאסרת. וכן ברוקח (סי' תמ"ה): "ובתוספ' [ו]בפרק כל הבשר בספר ישן גרסי' שלוקה אוסרת ואינה נאסרת". 58 העירותי על כ"ז בתס"ר ח"א, עמ' 56. עכשיו ראיתי שקדמני בזה ידידי המנוח הגר"י הילמן ז"ל בספרו אור הישר לחולין במקומו. וזו היא הגירסא העתיקה, וכ"ה בכת"י ה' 59 עיין דק"ס חולין, קנ"א ע"א, הע' ט'. ובה"ג ה' דם (ד"ו קל"ג ע"ד, ד"ב עמ' 558). ולפ"ז צ"ל ששילוק הוא פחות מבישול. 60 כפי שמוכח בירושלמי כאן רה"ח. וכבר האריכו בזה הראשונים והאחרונים. ור' יעקב גולדמן בס' בני אשר (יפו תרפ"ד) אסף את רוב החומר שבתלמוד על שליקה (עמ' ע"ד ואילך), והסיק (עמ' פ"ד ואילך) ששליקה היא הרתחה ע"י החבל. ועיין במבוא לנוה"מ להרי"ן אפשטין, עמ' 263. ברם קשה לפרש לפי גירסא זו את המאמר "כתנאי" שבבבלי שם, שהרי לפיה לא נחלקו כלל התנאים בברייתא זו בכבד מבושלת. והגר"א ז"ל הגיה 61 בשנו"א כאן ובבאורו ליו"ד סי' ע"ג ס"ק ו' אות י"ב. בבבלי הנ"ל: כתנאי ר' אליעזר אומר הכבד אוסרת ונאסרת 62 כגי' ד וכי"ו בתוספתא. מפני שהיא פולטת ובולעת. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר מבושלת אוסרת ונאסרת, שלוקה אוסרת ואינה נאסרת. אבל כל כתה"י והראשונים מתנגדים להגהה זו. ברם בה"ג ד"ו חסרה המלה "מתובלת", 63 והשלימוה בד"ח של בה"ג. וכ"ה בה"ג ד"ב, עמ' 558. ולפיה יוצא שר"י בן ברוקה חולק על ר"א במבושלת וסובר שהיא אוסרת ונאסרת (כמו שהגיה הגר"א במפורש), ושלוקה אוסרת ואינה נאסרת, ומאמר הבבלי "כתנאי" מתפרש כפשוטו. ורש"י תפס בגירסת ר"ח: שלוקה אוסרת ונאסרת, 64 עיין ברשב"א ובריטב"א שם. ועיין בריטב"א ובחי' הר"ן שם שתירצו את קושיית ר' ישעי' דטראני הנ"ל למה לא כללו מתובלת ושלוקה יחד. וזו היא כנראה הגהה של הקדמונים, כדי לפרש "כתנאי" שבבבלי שם.

18-19. מתובלת אוסרת ונאסרת. ופירש"י (חולין שם): התבלין מרככין אותה. ולעיל (הע' 57) צויין שהיתה מסורת שגרסה במשנתנו (פ"י מי"א) "ר' יוחנן בן ברוקה", במקום "ר' יוחנן בן נורי". וכשנצרף סוף מי"א עם ריש מי"ב תצא לנו הקבלה לתוספתא זו בשם אביו של ר' ישמעאל שבתוספתא כאן, והיינו: ר' יוחנן בן ברוקה אומר הכבד (כלומר, שנתבשלה) אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת. ביצה שנתבלה 65 כ"ה בד' נפולי, במשנה שבתלמוד, במשנה שבירושלמי, כת"י פרמה, גליון כת"י קויפמן, ריבמ"ץ ועוד. ובמשנה שבמשניות, כי"מ וגוף כת"י קויפמן: שנתבשלה. בהוצ' לו: שנתבטלה. בתבלין אסורין, אפילו חלמון שלה אסור.

19. ביצים טהורות ששלקן וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. 66 וצוקרמנדל שינה כאן את הסדר מדעתו. ולפי הסדר שבדה מלבו לא יתכן כלל פירוש הבבלי שהבאנו בסמוך. והברייתא שלנו הובאה ע"י כמה מן הקדמונים שנביא להלן. ובבבלי (חולין צ"ח רע"א): אבל טמאה לא. 67 כלומר, ביצה טמאה שנתבשלה עם הטהורות אינה אוסרת "דאמרי אינשי כי מיא דביעי בעלמא" ואינה נותנת טעם, עיי"ש צ"ז סע"ב. איתיביה, ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות אם יש בהן בנותן טעם כולן אסורות. הכא נמי בביצת אפרוח וכו', והא מדקתני סיפא, ביצים ששלקן ונמצא אפרוח באחת מהן, אם יש בהם בנותן טעם כולן אסורות, מכלל דרישא דלית בה אפרוח עסיקינן. פירושי קא מפרש וכו', כיצד כגון ששלקן ונמצא אפרוח באחד מהן וכו'. ועיין מ"ש להלן.

20. ביצים ששלקן ומצא באחת מהן אפרוח וכו'. וכ"ה הסדר בד. וכן היה הסדר לפני הבבלי הנ"ל, ולפיכך פירשו שבבא זו מפרשת את הרישא, כלומר, ביצים טמאות כיצד, היינו כשמצא בהם אפרוח. ובס' יחוסי תו"א ערך גביהא (הוצ' הרי"ל פישמן עמ' ה') מביא את הברייתא מן הבבלי, ומוסיף: וברייתא זו בתוספתא דתרומות פ' דג טמא שכבשו עם דג טהור. אבל בכי"ע: גיעולי בצים מותרות באכילה, ביצים ששלקן ומצא באחת מהן אפרוח וכו'. ביצים מוזרות וכו' (ועיין לעיל הע' 66). וכן היה הסדר בתוספתא לפני בעלי התוספות (חולין ס"ד ב' ד"ה גיעולי), רמב"ן, רשב"א ומאירי (שם), תוה"ב להרשב"א בית ב' ש"ג, נ' רע"ב, בית ד' ש"א, ק"ח סע"ב, ר"ן חולין פ"ג סי' תשפ"ו. ולפי סדר זה הפסיקה התוספתא בין שתי הבבות בהלכה של גיעולי ביצים (עיין להלן), וקשה להניח שהבבא שלנו מפרשת את הרישא. ומכאן משמע שהתוספתא אוסרת גם ביצה של עוף טמא (בלי אפרוח) שנתבשל עם ביצים טהורות. ועיין מ"ש להלן ריש שו' 21–22. ובס' התרומה (סי' כ"ז) כתב: הלכ' אם בצים של עוף טמא נתבשלו עם בצים טהורות, או עם דבר היתר, אין להתיר ולסמוך על לשון בני אדם דאמרי כמיא דביעי בעלמ' שאין בהם טעם, דהא מקשי עלה (כלומר, בגמרא שהעתקנו לעיל) ותירץ, ואשנויי לא נסמוך, וגם רב נחמן אמר (חולין שם צ"ז ב') דבריו סתם ביצה בס', ולא פירש אי בטמאה, או דאית בה אפרוח. ולפי דבריו אין סתירה להלכה בין הבבלי והתוספתא. 68 אבל הראשונים דחו את דבריו מהלכה. ועיין בגנזי שכטר הוצ' הר"ל גינצבורג ח"ב, עמ' 136. ובירושלמי (פ"י ה"י, מ"ז ע"ב): גיעולי ביצים מותרין. שורו עיבר ולא יגעיל (עיין על כ"ז להלן) בצים שהרקימו 69 כ"ה בכי"ר ובתוספ' חולין ס"ד ב' ד"ה גיעולי. וכ"ה בס' יחוסי תנאים ואמוראים הנ"ל ערך גביהא, עמ' ה', בשם ירושלמי אחר שבדק בו. ובנוסח הרש"ס: שריקמו. ולפנינו בטעות: שהקרימו . ועיין בגירסאות הראשונים שהביא באהצו"י, עמ' 86. ועיין מ"ש להלן הע' 73. הרי אלו אסורות. מוזרות הנפש היפה תאכל. וברור שאף לפני הירושלמי היתה הגירסא בתוספתא כגי' כי"ע (עיין לעיל הע' 66) והראשונים. ואין ביצים שהרקימו אלא ביצה שמצא בהם אפרוח. וכן בירושלמי ביצה (פ"א ה"א, ס' ע"א): תני ביצים שריקימו, 70 כלומר, באתנחתא. ובשרי"ר, עמ' 156: שריקמו, ולמעלה זקף קטן, כלומר, סימן שלא לקרוא: שריקמו גוזלים. ועיין להלן חולין פ"ה ה"כ. גוזלים שלא העלו עליהן כנפים, אסורין משום שקץ (ועיין בבלי שם ו' ב'), ואין לוקין עליהן משום נבילה. 71 עיין בס' התרומה סוף סי' כ"ז ובהערה שם. ובריש ה"י בירושלמי כאן: יצחק רבה 72 בנוסח הרש"ס, ק' ע"א: ר' יצחק רבא, כלומר, ר' יצחק בשם רבא (=ר' בא, ר' אבא), עיין בבלי ב"ב ק"ע א'. אבל ר' יצחק רבה היה קשיש הרבה מרשב"ל, ולא אמר הלכה בשמו. בשם ר' שמעון בן לקיש ביצים ששלקן ומצא בהן אפרוח בנותן טעם. וריש לקיש פירש את הבבא שלפנינו (לפי גירסת הירושלמי) שהן אסורות ואוסרות בנותן טעם.

21-22. גיעולי ביצים מותרין באכילה. ביצים מוזרות וכו'. עיין מ"ש לעיל על הסדר בכי"ע ובראשונים ובירושלמי. 73 ברוקח סי' תמ"ו מעתיק בשם הירושלמי: "גיעולי ביצים מותרין, כדאמ' שורו עיבר ולא יגעיל". פי' שנדחקו מן התרנגולות בעל כרחן. "ביצים שהקרימו מותרות" (וכן כנראה היתה הגירסא בנוסחא אחת של הירושלמי לפני בעל ס' יחוסי תו"א הנ"ל, עמ' ה', עיי"ש בהערת הרי"ל פישמן הע' ט'). פי' שנולדו בקרום בעלמא, אעפ"י שאינה קליפה, אבל בלא קרום אסור דהוי אבר מן החי. ועיין לעיל הע' 69. ובה"ג ה' ביצים (קל"א ע"ד): גיעולי ביצים מותרות. ומאי ניהו, הני ביעי דאותבינהו תותי זגתא (כלומר, תרנגולת) למיעבדינהו אפרוחין, ורחקתינהו זגתא ולא יתיבא עילויהו וכו', וביעתא דרמיתן זגתא ולא גמר קליפתה החיצונה וכו'. ונראה שרבינו בעל הרוקח קרא בה"ג: ודחקתינהו (במקום: ורחקתינהו) זגתא וכו'. וצ"ע. ועיין מ"ש ע"ז להלן הע' 92 ובפנים הפירוש שם. ובבבלי (חולין ס"ד ב'): תנו רבנן גיעולי ביצים מותרות, ביצים מוזרות וכו', והוכחנו לעיל מדברי הבבלי (שם צ"ח א') שלפניו היה הסדר בברייתא כאן כגי' כי"ו וד, ולהלן נראה שהמלים "גיעולי ביצים מותרות" אינן מגוף הבבלי, ואפשר שהן לא היו כלל בברייתא שלהם, וממילא אין כאן הפסק בבבא זו. ואשר לפירוש המלה "גיעולי ביצים" פירש ר"ג ורש"י בחולין שם שהכוונה לביצים טמאות שנתבשלו עם הטהורות. וכבר השיגו הראשונים הנ"ל על פירש"י מן התוספתא כאן. ועיין גם בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקכ"ח. ועיין בעה"ש ערך געל. ורוב הראשונים הכריעו כפירוש הגאונים ובעל ה"ג. וכ"ה בה"ג הלכות ביצים (ד"ו קל"א ע"ד, ד"ב עמ' 543): והני ביעי דלא גמרן דרמיא תרנגולתא, דקרי להו אינשי חטא, 74 בד"ב: דקרן להו אינשי חדא. וברמב"ן חולין ס"ד ב' מעתיק בשם בה"ג: "דקרו לה אינשי דשיחלא", כלומר ביצים מבני המעים. ועיין חולין נ"ח רע"א ובבה"ג להלן שם. ועיין חולין צ"ג סע"א ובגליון שם. [בערוך הקצר: יהטא (עיין רייפמן קול מבשר עמ׳ 18). ועיין במלונו של פיין סמית עמ׳ 1590 ערך יחט. ולוי מלון לתרגומים ערך יהט. ופירושו נפל.] לא תימא כיון דלא גמרן אבר מן החי היא ואסירא, אלא שריא דתניא גיעולי ביצים 75 כ"ה בד"ב וברמב"ן הנ"ל. ובד"ו בטעות: גוים. מותרות, ביצים מוזרות נפש יפה תאכל וכו'. גיעולי ביצים מותרות ומאי ניהו הני ביעי דאותבינהו וכו'. 76 והעתקנו את לשונו לעיל הע' 73, ולכאורה פתח בכד וסיים בחבית. ועיין להלן הע' 92 ומש"ש בפנים. ובראב"ן סי' רס"ו: וגיעולי ביצים מותרין, פירוש עוף שהפליט ביצה בלא קליפה החיצונה 77 עיין לשון בה"ג לעיל הע' 73. שלא נגמרה מותרת, ולא אמרינן לאו ביצה היא אלא אבר מן החי הוא, אלא ודאי ביצה הוא ומותר, כמו תפלט פרתו, וכמו לא יגעיל. והנה בירושלמי הנ"ל שהעתקנו לעיל מפורש: גיעולי ביצים מותרין שורו עיבר ולא יגעיל. וכבר העירו בתוספות (חולין ס"ד ב' ד"ה גיעולי): ודומה שאינו מסוגיית הירושלמי, ושום תלמיד הגיהו. ובס' התרומה סי' כ"ז: מיהו יש אחרי כן בירושלמי שורו עבר ולא יגעיל, משמע וכו' שמדמה געולי בצים דברייתא, דמיירי קודם זמנה יצתה, לפסוק (איוב כ"א, י') שאומר שורו כשיעבר הפרה לא יגעיל שכבת זרע בחנם, או שמא שום אדם כתבו על פי תשובת הגאונים. 78 ברשימה מתשובות הגאונים (מספרות הגאונים, הוצ' הר"ש אסף ירושלים תרצ"ג, עמ' 229, סי' ט"ו): "חולין גיעולי [ביצים] מותרות. ביצים", עיין מ"ש בתרביץ ש"ה, עמ' 400. ועיין גם במאירי שם, עמ' 245. ונאמנת עלינו עדות הרשב"א בחולין שם שכתב: "ומצאתי כמה ספרים שאין בברייתא שהביאו כאן גיעולי ביצים מותרין, והכי תניא תנו רבנן ביצים מוזרות וכו'. ונראה שבנוסחת הרב (כלומר, הרי"ף) ז"ל לא היה כך. וכן ליתא ברי"ף ר' קושטא. וכן בהגהות הרי"ף (תמת ישרים, ס' רע"א): "גיעולי ביצים מותרות. תבות אלו נמחקו", וכן לא היו לפני רבינו יהונתן והר"ן ברי"ף שם פ"ג סי' תשפ"ו. ועיין במ"מ פ"ג מה' מאכלות אסורות ה"ט. ונמצא שבה"ג העתיק מן התוספתא, עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ב, סוף עמ' 8 ואילך. וברור שצדק המפרש גיעולי ביצים ע"פ הפסוק באיוב כ"א, י'. וכן פירשו את המלה יגעיל כבר בזמן התנאים והאמוראים, שהרי גם עקילס וסומכוס תרגמו לא יגעיל-לא יפיל. 79 οὐκ ἐξέβαλεν, οὐκ ἐξέτρωσεν. וגיעולי ביצים הם נפלי ביצים (ἐκβόλιμα), פליטי ביצים, ביצים בלי קליפה או בקליפה דקה מאד ונראות אדומות, 80 עיין ראב"ן הנ"ל ולעיל הע' 73. והתרנגולת מפילה את ביציה כשהיא נתונה לקור פתאומי. 81 כשנופלים עליה מים קרים, וכדומה. עיין מ"ש ע"ז אריסטו בספרו de generat. anim., ס"ג פ"ב B752. ובה"ג הנ"ל 82 בר"ב. ובד"ו נוסחא אחרת. ועיין גם בתוספ' חולין הנ"ל מ"ש בשם הערוך. מבאר שהתרנגולת מפילה כשמכים אותה על בית רחמה עיי"ש. ועיין בעה"ש ערך געל.

22. ביצים מוזרות וכו'. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. וכן מעתיקים הראשונים הנ"ל בשם התוספתא. וכן פסק הר"מ בפ"ג מה' מאכלות אסורות סה"ט. ופי' ר' יונה ן' ג'נח (ס' השרשים ערך מזר, עמ' 257): ממזר וכו' מדברי רז"ל ביצים מוזרות והן הנגרות, כלומר, הנפסדות. 83 ועיין בשנתון של צינצינטי חכ"ה (1954), חלק העברי, עמ' ה', הע' 17. (והעירני עליו הר"ש אברמסון). ולהלן קידושין פ"א ה"ד: העולם מתמזרין, עיין בתס"ד שם עמ' 82. והעירני ידידי הר"ש אברמסון שמקורו הוא רב סעדיה גאון שפירש את הפסוק (ישעי' נ"ט, ה'): והזורה תבקע אפעה אלמדרה עלי מא יקולון פי אלמשנה ביצים מוזרות נפש יפה תאכל. 84 שבעים מלים בודדות, כת"י קנטבריא 1ª7 Arab. ועיין מעין גנים לאיוב ל"ט, ט"ו. וכ"ה בתרגומו לישעיה שם: ואלמדרה. וכן בפירוש אבן בלעם לישעיה הנ"ל: 85 הצופה הצרפתי ח"ג, עמ' 216, וציין לו דירינבורג במקומו. והזורה תבקע אפעה והו אלביץ אלמדרה, ופירש שהיא ביצה מקולקלת שהחלבון והחלמון מעורבין זה בזה, וביצי נחש הם מאותו צבע וכו'. 86 וקרוב לוודאי בעיני שדבריו לקוחים ממפרש ת"ח שפירש כן ע"פ הבבלי בחולין (ס"ד א'): חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ וכו', ודילמא דנחש היא וכו'. ובר"ן (חולין פ"ג סי' תשפ"ו): מוזרות מלשון טויה, כדאמרינן בפ"ק דסוטה (ו' סע"ב; משנה שם פ"ו מ"א) מוזרות בלבנה כלומר. טוות, שכשהביצים עומדות זמן מרובה נפסדות ונעכרות והן נטוות כחוט. 87 ועיין במחברת לר"ש פרחון ערך מזר, ל"ה ע"ב, וערוך ערך זמר. הרי לך שכל הקדמונים הנ"ל פירשו ביצים מוזרות - ביצים מקולקלות. ואין ספק שזהו הפירוש הנכון. וכן בסורית מדר פירושו קלקל, ומשתמשים בו בעיקר לביצים שנתחבלו ונשחתו, 88 עיין במלונו הסורי של פיין סמית, עמ' 2019: מדר, נמדר וכו', אתמדר, כלומר אתחבל, ונאמרים על ביצים מושחתות. ועיי"ש בעמ' 2020. וכן מוכח מספרי תצא פיס' רכ"ח וממשנתנו. ומכאן שנתייחד פועל זה בעיקר לביצים שנתחבלו ונשחתו, אעפ"י שמשתמשים בו גם לפירות שנתקלקלו. 89 במס' שמחות פי"ב ה"ט (הוצ' היגר, עמ' 197): לא שמן ולא יין (כלומר, אין מרביצין על המתים) מפני שמרבין עליהן את הדירה. ושמא אף שם פירושו שמרבין עליהם את הרקבובית. ואינו עניין לדירה שבתבואה, עיין מ"ש לעיל פ"ז הע' 50. וכן פירשו רוב הראשונים שביצים מוזרות הן ביצים מקולקלות. ברם ברש"י (חולין ס"ד רע"ב): ביצים מוזרות שאינן של זכר, ואין אפרוח קלוט בהם לעולם. ואעפ"י שישבה עליהם תרנגולת ימים רבים. והבינו הקדמונים ז"ל שרש"י הגדיר ביצים מוזרות שפירושן ביצים דספנא מארעא, שאין אפרוח גדל בהם (עיין בטיו"ד סי' ס"ד). וזה תמוה מאד, ואין להבין מה דחק לו לרש"י לפרש כן. ולא עוד אלא שבשאר המקומות בתלמוד 90 עיין ברש"י ב"מ ס"ח ב'; סנהדרין פ"ב ב'; בכורות נ"ז ב' (והלעז שם, וכן בר"ג חולין במקומו לא נתברר לי); חולין ק"מ ב' (וברש"י על הרי"ף שם פי"ב מ"ג); נדה ל"ה ב'. לא הזכיר רש"י כלל שהיא ביצה שאינה של זכר, אלא פירש שהיא ביצה שאינה משריצה, וזה יתכן בכל ביצה מקולקלת. ונראה שדברי רש"י מתבררים מתוך הפירושים של בה"ג הנ"ל (ד"ו קל"א ע"ד, ד"ב עמ' 543). וכ"ה שם: גיעולי ביצים מותרות, ומאי ניהו וכו' 91 והעתקתי אותו לעיל הע' 73. אי נמי ביעי דספנן מארעא דקיימא לן דלא עבדן אפרוחין (חולין נ"ח א', ביצה ז' א') שריאן, וליכא למיחש להו דדילמא ארחישו וכו'. ופירושים אילו לגיעולי ביצים תמוהים, שהרי כבר פירש גיעולי בצים שם למעלה בעניין אחר וכתב: והני ביעי דלא גמרן וכו'. 92 והעתקנו את לשונו לעיל, עיין בהערה 74 ובהע' 75 ומש"ש בפנים. ולפיכך קרוב לוודאי בעיני שנשמטה לפנינו בבה"ג המלה "וכו" אחרי "גיעולי ביצים מותרות" (השני), והפירושים הם לא לגיעולי ביצים אלא לביצים מוזרות (וזהוא מקורו של רש"י). ופירש הגאון שהלכה זו דבוקה לבבא שלמעלה, 93 כבר הראינו לעיל (הע' 78) שהבבא של גיעולי ביצים היתה חסרה בכמה כתה"י של התלמוד, ושערנו שנוספה ע"פ בה"ג שהביאה מן התוספתא, כרגיל אצלו. והיינו שאם נתרקם בביצה אפרוח, אסורה, אבל אם הביצה מוזרת, כלומר, שנתקלקלה ונתכערה גרידא אינו חושש לאפרוח. ולפיכך פירש שהביצים המוזרות הם ביצים שהרחיקה אותן התרנגולת ולא רצתה לשבת עליהן, או ביצים הספונות מן הארץ שאינן עושות אפרוח, אעפ"י שישבה עליהם ימים רבים מותרות, ואין לחשוש שמא הרחישו אפרוח. ומכאן אנו למדים שביצה שאינה מוזרת שישבה עליה תרנגולת כמה ימים אסורה משום חשש אפרוח. וכן מפורש בשבה"ל ח"ב סי' ג' (הסגלה ח"ב, טבת תרצ"ד, עמ' 4): מצאתי בתשובת הגאונים ז"ל עד מתי ישהו הביצים תחת התרנגולת ויאסרו באכילה משום שיקוץ עד ג' ימים, מכאן ואילך אסורין. 94 והובא בב"י טיו"ד סי' ס"ו, עיי"ש מה שתמה על תשובה זו. ועיין בפר"ח שם ובח"ד כאן. ולפ"ז הפירוש הוא שבביצה שישבה עליה תרנגולת ג' ימים חוששים לאפרוח, ואסורין משום שקץ. אבל ביצים שריחקה אותן התרנגולת ולא ישבה עליהן ונתקלקלו אחרי ימים רבים, או ביצים דספנה מארעא אעפ"י שישבה עליהן ימים רבים מותרות, והנפש היפה תאכל אותן, מפני שאין כאן חשש אפרוח. נמצאנו למדים שרש"י לא כיוון כלל לפרש מה הן ביצים מוזרות בדרך כלל, אלא פירש שביצים מוזרות שאינן של זכר, אעפ"י שישבה עליהן התרנגולת ימים רבים, 94א מפי' הרי"ד לאיוב ל"ט, ט"ו, מוכח שפירש מוזרת היינו שישבה עליה התרנגולת. מותרות לנפש היפה.

נפש יפה תאכל. כלומר נפש הזקה. ופירש"י הנ"ל: שאינו איסטניס, ואין דעתו קצה בהם. ובס' יחוסי תו"א (ערך גביהא עמ' ו') וכן בתשב"ץ (ח"א סי' קל"ו, ד"ה השלישית) הביאו את המקורות שנמצא בהם ביטוי זה, ופירש בתשב"ץ: ובכל דבר שאכילתו מאוסה אומרים כן. ובים של שלמה (חולין פ"ג סי' קי"ט): נפש היפה תאכלם פי' שאינו אסטניס, דאם לא כן אסור משום בל תשקצו. 95 מקורו בהגהה לסמ"ק סי' פ"א. ובד"ק שם סי' ע"ח כלולה הגהה זו בדברי הסמ"ק עצמו. ובס' יחוסי תו"א הנ"ל מפורש שאינו אסור אלא במאוס שמאיסותו ניכרת לכל.

מצא באחת מהן דם וכו'. בבבלי הנ"ל: נמצא עליה קורט דם וכו'. ומשמע מרהיטות הלשון שהדברים דבוקים להלכה שלפניה, כלומר, אם מצא דם באחת מן הביצות המוזרות. וכן בס' האשכול להראב"ד: 96 ה' סימני ביצים, ח"ב הוצ' הר"ח אלבק, עמ' 118. ביצים מוזרות שנמצא עליה קורט דם על חלבון שלה זורק את הדם ואוכל את השאר. וכן ברבינו יהונתן על הרי"ף (פי"ב מ"ג, קמ"ט ע"א): "וביצים מוזרות (כלומר, שפטורות משלוח הקן) בני אכילה נינהו, כדאמרי' בעלמא ביצים מוזרות הנפש היפה תאכלם, ואפילו הכי פטורי משום היקשא דאפרוחים, שאם היו כל כך מוזרות שהיה קורט של דם נמצא על חלמון שלה, כיון שאסורין באכילה וכו'". הרי לך ברור שפירש: מצא באחת מהן דם וכו', דהיינו שהיו כל כך מוזרות שמצא דם באחת מהן מ"מ אוכל את השאר, אבל אם היו מוזרות עד כדי כך שמצא דם על החלמון אסורות. 97 ועיין בר"ן שם פ"ג ריש סי' תשפ"ו ד"ה ת"ר. ואעפ"י שר' יהונתן בעצמו פירש בפ"ג (עמ' ע"ג) את הברייתא כרש"י שמדברים בביצים מוזרות דספנא מארעא, וממילא אין כאן חשש אפרוח, מ"מ לא חילקו בביצים, ודין ביצים מוזרות שמצא בהן דם כדין ביצים שאינן מוזרות. ואם מצא דם על החלמון אסורה, משום דשדא תיכלא בכולה "ואיכא אסורא דרבנן, דדמי לריקמה" (רבינו יהונתן הנ"ל סוף עמ' ע"ג). והואיל ובביצים שאינן מוזרות יש חשש דאורייתא בדם, 98 עיין בתוספ' שם ס"ז ב' ד"ה והוא, ברשב"א שם ובתוה"ב שלו, בית ג' ש"ה, פ"ה ע"ב. הרי גזרו גם בביצים מוזרות הספונות מן הארץ. 99 עיין בתוספ' הנ"ל מ"ש בשם הירושלמי כאן פ"י ה"י. ומלמדת אותנו הברייתא כאן שאעפ"י שבביצים הללו אין חשש אפרוח. מ"מ זורק את הדם ואינו אוכלו. אבל מסדור דברי הר"מ (פ"ג מה' מאכלות אסורות ה"ט) מוכח שפירש שבבא זו מדברת בביצים דעלמא, כלומר בביצים שאינן מוזרות. ובר"ן (פ"ג סי' תשפ"ו הנ"ל) פירש שמדברים כאן בביצים מוזרות, ובלבד ביצים מוזרות שבאו מזכר, אבל בביצים דספנא מארעא אף הדם מותר. 100 ועיין בחי' הרשב"א ובתוה"ב הנ"ל, במאירי חולין, עמ' 246, ובטיו"ד סי' ס"ו ובב"י שם.