תוספתא כפשוטה על תרומות ט:ג

12. אילו הן מיני חוסית וכו'. עיין בשנו"ס. ובערוך: 41 ערך דבר א', לפי עה"ש ח"ג, י"א ע"א. בתוספתא תרומות בפ' דג טמא, אילו הן חסיות וכו'. וכן מעתיק בשם התוספתא ("החסיות") בפיה"מ להר"מ כאן. 42 פ"ט מ"ז. ועיין במלונו של תנחום הירושלמי, לפי בכר לקוטים מן ספר המספיק, החלק הגרמני, עמ' 66, סוף הערה 2. ובכפו"פ פמ"ז עמ' תרמ"ט (ד"ר תי"ח סע"א): תוספת מסכת תרומות פ"ט אילו הן מיני חסית הלוף וכו'. ועיין בפי' הרש"ס צ"ט ע"א. והברייתא שלנו הובאה בבבלי נדרים נ"ח ב'. וחסית הוא שם כולל למיני הבצלים והשומים בניגוד לירקות. 43 עיין מ"ש ר"ע לעף פלורה ח"ב, עמ' 125 ואילך. וברייתא זו מבארת את משנתנו (פ"י מ"י): כל הנכבשים זה עם זה מותרים אלא עם החסית וכו', מפני שמחמת חריפותה מבליעה לנכבשים עמה. ועיין מ"ש על כבוש לעיל שו' 8–9 ובהערות שם. הלוף וכו'. וכ"ה בערוך, בכפו"פ, בפי' הרש"ס ובבבלי הנ"ל. ובהוצאות שלנו בפיה"מ פ"ט מ"ז הנ"ל חסרה המלה "והלוף" בט"ס, אבל היא ישנה בפיה"מ כת"י, 44 לעף (פלורה הנ"ל) מעיר שטועים בעלי המלונות המבארים חסית "מין בצל", שהרי לוף אינו מין בצל, והוא מסתמך על דברי הר"מ בפט"ו מה' תרומות ה"ט שמנסח: חוץ ממיני בצלים וחציר (=קפלוטות, עיי"ש בפיה"מ) ושומים. ומכאן שהשמיט "לוף" בכוונה, מפני שהכיר את מהותו. ובאמת היה יכול להסתמך אף על פיה"מ הנ"ל שהשמיט לוף מן הפיסקא שבתוספתא. ברם כבר ראינו שבפיה"מ כת"י מונה גם לוף. ולא עוד אלא שבפירושו (פ"ט מ"ו) מפורש: וכבר בארתי זה פעמים הרבה כי לוף מין ממיני הבצלים. ולפ"ז מוכח שבמיני בצלים שמזכיר רבינו בה' תרומות כלול גם לוף. והוא ממינים הטמונים בארץ, (Arum, וגם בסורית לופא), עיין לעף פלורה ח"א, עמ' 214 ואילך. ועיין מ"ש להלן שביעית פ"ב שו' 4.

והקפלוטות. וכן הוא בפיה"מ להר"מ ובכפו"פ הנ"ל, ועיין עוקצין פ"א מ"ב. אבל בבבלי נדרים (נ"ח ב') הנ"ל חסרה מלה זו בכל הנוסחאות (ועיין גם בריבמ"ץ ור"ש כאן פ"ט מ"ז). ואפשר שבבבלי נקטו ע"פ לשון המשנה, 45 פאה פ"ו מ"י; תרומות פ"ט מ"ו. ועיין להלן שביעית פ"ד הי"ד. אבל גם קפלוט בכלל חסיות. ועיין מ"ש לעיל שו' 10, ועיין להלן בדברי ר' יהודה.

12-13. אין לך מיני חוסית אלא קפלוט בלבד. דברי ר' יהודה לא מצאתי במקום אחר, ובח"ד מעיר: "ומיהו טעמא דר' יהודה לא אתפרש דלא מסתבר שהכרתי (עיין מ"ש לעיל פ"ד שו' 18 ד"ה הקפלוטות) חריף מן השום והבצל". ברם בירושלמי 46 פ"י ה"א, מ"ז ע"א, ובהכפלה המוטעית שם פ"ט ה"ד, מ"ו ע"ד. אמרו: מתניתא בבצל של חולין שנתנו לתוך עדשים של תרומה וכו', 47 ועיין בר"ש וברא"ש פ"י מ"א. בבצל. אבל בקפלוטות בין לח בין יבש בין שלם בין מחותך אסור. 48 ועיין בר"מ פט"ו מה' תרומות סה"ח. ומכאן שקפלוט בולע יותר מבצל. ולפ"ז נראה שר' יהודה שנה במשנתנו: "כל הנכבשין זה עם זה מותרין אלא החסית. חסית של חולין ושל תרומה אסור" (עיין דק"ס עמ' 39). ולא שנה את הסיפא. וכעין משנה זו נשתמרה לנו בברייתא שבירושלמי (פ"י ה"ח, מ"ז ע"ב): חסית בחסית מין במינו, ר' עקיבה מתיר וחכמים אוסרין. 49 וכל זה עונה על משנתנו, ובטעות הכניסו שם ציון הלכה, וכן ברור מן ההמשך שם. ור' יהודה פירש שלא אסרו אלא קפלוט בקפלוט 50 עיין להלן מע"ש פ"א הי"ז. שהיא בולעת בכבישה, אבל בצל בבצל בכבישה דינם כשניהם מלוחים שאינם נאסרים, 51 ועיין בירושלמי כאן פ"י ה"א ובמקבילה שבמע"ש פ"ב ה"א ובפ"מ שם. ובוודאי שאף ר' יהודה מודה שבצל וקפלוט נותנים טעם בבישול, ולא התיר אלא בדגים מחמת הזוהמה שבהם, עיין במשנתנו רפ"י כאן ובבלי ע"ז ל"ה סע"ב. עיין מ"ש לעיל שו' 9–10.