תוספתא כפשוטה על תרומות ט:יג

53-54. סך אדן שמן על גבי מכתו. וכ"ה להלן שביעית פ"ו ה"ד ושבת פי"ב הי"ב. אבל במקבילות שבירושלמי שביעית פ"ח ומע"ש פ"ב הנ"ל חסרה בבא זו ואף הר"מ השמיטה. ובמשנתנו (שבת ספי"ד): בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהם, שכן דרכם לסוך בחול. ר"ש אומר כל ישראל בני מלכים הם. ומכאן שבשמן הרגיל לכ"ע סך שמן על גבי מכתו בשבת (ועיין בבלי שם קי"א ב'). ועיין ר"מ פכ"א מה' שבת הכ"ג. אבל בברייתא שבבבלי (שם קל"ד ב'): אין נותנין חמין ושמן על גבי מכה בשבת. ופי' בתוספות (שם ד"ה ואין) חמין ושמן מעורבין יחד, אבל שמן לחוד מותר, כמפורש במשנה הנ"ל. וכן הביא ר' ירוחם בס' אדם ני"ב סח"ט בשם "יש מהמפרשים". ועיין בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר"ל. אבל ר' ישעיה הזקן (מובא בשלטה"ג על הרי"ף שם פי"ט ריש סי' תצ"ב) אסר לתת אפי' שמן לחוד ע"ג המכה, וחילק בין סיכה ונתינה, כלומר, נתינה משמע הרבה בבת אחת, 155 ועיין ב"ח טאו"ח סי' שכ"ח. אבל סיכה מותר. 156 ועיין מ"ש להלן הע' 161. ולפי שיטת רבינו ישעיה צריך לחלק כן אף בחמין (ועיין בתוספתא שבת פט"ו ה"ד), ובשמן מותר לסוך ובחמין מותר לזלוף, ובלבד שלא יתן הרבה בבת אחת. ועיין ירוש' שבת פ"ט ה"ג, י"ב ע"א; פי"ט ה"ג, י"ז ע"א, וב"ר פרש' פ', ט', עמ' 962, ובהערות שם. והר"מ (פכ"א מה' שבת הכ"ו) העתיק את הברייתא כלשונה, ולא פירש אם מדברים בשמן או חמין או בשניהם יחד. ורב (בבבלי שם) התיר לתת שמן וחמין ע"ג המכה בשבת. ועיין מ"ש להלן מע"ש פ"א שו' 10. ועיין להלן.

54. ובלבד שלא יטול במוך ובמטלית וכו'. וכ"ה להלן שביעית ושבת הנ"ל. ובברייתא שבבבלי (שבת הנ"ל): אין נותנין שמן וחמין ע"ג מוך ליתן ע"ג מכה בשבת. ולכאורה היא הברייתא שלפנינו בתוספתא שבת פי"ב הי"ב הנ"ל. ומכאן שהפירוש הוא או שמן או חמין. 157 שהרי בתוספתא, מקור הברייתא, לא נזכרו חמין כלל, הרי לך שמדברים כאן בכל אחד לחוד. ועיין בתוספתא שם פי"ב הי"ד ובגי' הראבי"ה (סי' רפ"ג, ה"א, עמ' 354) בבבלי הנ"ל. ובחנם תיקן המו"ל שם: חמין במקום מין, והאמת היא שאין מין אלא מיין, מים, עיין לעיל שם בראבי"ה. וכן משמע מתירוץ הבבלי שם לרב: התם משום סחיטה. ואם משום סחיטה אתינן עלה, הרי בסחיטה מן המוך ומן המטלית אין הבדל בין מים ומשקין, ובכל אחד לחוד אסור. והר"מ (פכ"א מה' שבת הכ"ו) פסק: אין נותנין חמין ושמן על גבי המכה וכו' ולא ע"ג מוך ליתנו על המכה בשבת. ומכיון שפסק כשמואל (בבבלי שם), הרי הטעם הוא מפני שאין דרך סיכה בכך, ונראה כנותן לרפואה, וממילא אף בתרומה ושביעית אסור (ועיין ר"מ פ"ג מה' מע"ש הט"ז ומ"ש להלן מע"ש פ"א ה"ג), אעפ"י שנותן במוך ומטלית שכבר בלעו ושבעו בשמן של חולין (שאין כאן בליעה ואיבוד של שמן תרומה ושביעית). ועיין מ"ש להלן בסמוך בשם רב הילאי גאון. 158 ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 109 ואילך. וברור שאם יש כאן חשש של בליעה אסור בתרומה ובשביעית, שהרי הוא כאילו עושה איספלגית (עיין פיה"מ להר"מ כלים פכ"ח מ"ג) משמן של תרומה או שביעית. עיין במשנת שביעית רפ"ח ובתו"כ בהר סוף פרש' א', ק"ו ע"ג, ועיין לעיל דמאי פ"א הכ"ה. ועיין בבלי שבת נ' א' ומ"ש להלן עמ' 563 הע' 1.