תוספתא כפשוטה על תרומות ח:כב

55. חתיכה של חטאת טמיאה וכו'. וכן הגירסא בבבלי יבמות הנ"ל, ופירשוה אליבא דר"ל בנימוחה וכו'. ולפי פירושנו בתוספתא הרישא והסיפא מתפרשות באופן אחד, והכל הוא פירוש להלכה כ' שלעיל. 75 ובירושלמי ערלה (שהזכרנו בפנים) לא נעתקה בבא זו. ולהלן שם אמרו היך סבר ר' יודה כר' ליעזר וכו'. ועיי"ש בפ"מ שהגיה, ולפי פירושו רומז הירושלמי לבבא שלנו. אבל קשה להגיה בירושלמי נגד כל הנוסחאות, ועלינו לקבל את פירוש הגר"א שם, ולפי פירושו אינו עניין לבבא שלנו כאן. ועיי"ש פ"ב א' ובפי' הרשב"א שם.

56. וכן פרוסה של לחם הפנים וכו'. עיין מ"ש לעיל פ"ה שו' 77–78.

57. וכן במנחות. וכ"ה אף בכי"ע, אבל בד ליתא. ועיין להלן.

57-58. וכן בחלות תודה. וכן בד. ובכי"ע: וכן בלחמי תודה. ולכאורה משמע מלשון התוספתא שכרכה מנחות עם לחמי תודה שכל הדינים שנשנו בהכ"א ובהכ"ב נוהגים אף בהן. ולפ"ז חלות תודה הן תרומת לחמי תודה הנאכלים לכהנים בלבד, ודינן כמנחות וכלחם הפנים. אבל במנחות (ע"ז סע"ב) נסתפקו אם תרומת לחמי תודה מדמעת, והר"מ (פ"ט מה' מעשה הקרבנות הי"ג) פסק שהיא בטלה ברוב. ומטעם זה פירש בצפנת פענח פ"א מה' תרומות סהכ"ד שמדברים כאן בלחמי תודה טמאים, וכן פירש בח"ד כאן. ועיין בצפנת פענח פי"ד מה' מאכלות אסורות ה"ו. ולפ"ז הבבא שלנו מוסבת על הסיפא גרידא (כלומר, בטמאים).

58. הטבל ויין נסך וכו'. לברייתא זו כיוונו בבבלי ע"ז ע"ג ב': תניא כוותיה דר' יוחנן ור"ל, כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם, חוץ מטבל ויין נסך, במינן במשהו, שלא במינן בנותן טעם. ובארו בבבלי שם שיין נסך אוסר בכל שהוא 76 עיין במשנ' ע"ז פ"ה מ"ח ובתוספ' שם ע"ג א' ד"ה יין ובשאר מפרשים ופוסקים שם. משום חומרא דע"ז, 77 בירושלמי שם (רהי"ב, מ"ה רע"ב): יין נסך ועבודה זרה וכו' על שם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ובטבל משום כהיתירו כך איסורו, וכשם שפוטר את הכרי בכל שהוא, כך אוסר בכל שהוא. ועיין במשנת חלה ספ"ג. וכבר הארכנו בזה לעיל פ"ה (שו' 87 ד"ה כגון טבל), והבאנו את באורי הראשונים שהוכיחו שכאן מדברים בטבל שאין לו מתירין, ולפיכך צרפו אותו עם יין נסך, ולא נקטו שאר דברים שיש להם מתירין, עיין מש"ש.