תוספתא כפשוטה על תרומות ח:כא

53. חתיכה של חטאת וכו'. בבלי יבמות פ"א ב' בשינוי סדר (הרישא כאן היא סיפא שם). ועיין על הגירסא להלן. ובירושלמי (ערלה פ"ב ה"א, ס"א ע"ד): תני פרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסות, וכן חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין לא יעלו. ר' יודה אומר יעלו. מה טעמא דר' יודה וכו'. ועיין להלן.

53-54. וכן פרוסה של לחם הפנים וכו'. באגודה יבמות הנ"ל (סוף סי' פ"ט, פ"ז רע"א): וחתיכה (צ"ל: ופרוסה) של לחם הפנים, אע"ג דאינה שלימה, כיון דסלת נקייה היא חשיבה ראוייה להתכבד לפני אורחים. ולפי פירושנו לעיל ולהלן, נראה לפרש בתוספתא: וכן פרוסה וכו' שנימוחה. 72 וברור מן הירושלמי והבבלי שפרוסה של להם הפנים בעינה היא כחתיכה חביבה (או חשובה). ועיין מ"ש להלן סוף שו' 54–55. ועיין לעיל פ"ה שו' 78–79 ומש"ש.

54-55. הרי אילו יעלו. ר' יהודה או' לא יעלו. כ"ה בכל הנוסחאות, וכן היה לפני התוספות 73 עיין תוספ' יבמות פ"א ב' ד"ה דברי הכל. בתוספתא כאן. אבל בבבלי הנ"ל: דברי הכל לא תעלה. ופירשו בתוספות (הנ"ל) ובס' התרומה (ה' איסור והיתר סי' נ') שחתיכת קדשי קדשים שמתבטלת בחולין הרי היא ראויה לכבד בה אורחים זרים, וחתיכה הראויה להתכבד אפילו באלף אינה בטלה (ועיין בפי' רש"י שם). ברם אין להגיה בתוספתא, וכבר שערנו לעיל שהברייתא כאן מפרשת את הברייתא שלפניה: אם נמחית בנותן טעם. חתיכה של חטאת וכו', כלומר, אם נמחית מתבטלת חשיבותה וחביבותה. כיצד חתיכה וכו'. ואין כאן דבר שבמניין, ולפיכך בטלה במאה. ור' יהודה חולק מפני שהוא סובר שמין במינו אינו בטל, כמו שפירשו בתוספות הנ"ל. 74 ועיין ר"מ ספ"ו מה' פסולי המוקדשין ופט"ו מה' מאכלות אסורות הי"ג ומ"ש באור שמח שם. ובירושלמי ערלה שהעתקנו לעיל גורס להפך: לא יעלו. ר' יודה אומר יעלו. וכנראה שבירושלמי פירשו ברייתא זו בחתיכות כהווייתן ולפיכך לא יעלו (כמו בה"כ לעיל). ור' יהודה חולק, ולומד מן הפסוק שקדשים עולים בכל מקום במאה, עיין בירושלמי שם.