תוספתא כפשוטה על תרומות ח:כ
Tosefta Kifshutah on Terumos 8:20 (Tosefta Kifshutah on Terumot 8:20) · תוספתא כפשוטה על תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →51. חתכה אסורה שנתערבה וכו'. וכ"ה בד ולהלן חולין פ"ז ה"ז. אבל בכי"ע חסרה כאן המלה "אסורה". וכן ברשב"א חולין (ק' א' ד"ה שאני): ובתוספתא (כלומר, בתוספתא חולין) חתיכה אסורה שנתערבה וכו'. ובתוספתא דמסכת תרומ' חתיכה שנתערבה וכו'. וכן בתוה"ב שלו (בית ד' ש"א, ק"ד ע"א): ותניא בתוספת' דמסכת תרומה 70 עיין מ"ש לעיל פ"ה הע' 87. חתכה שנתערבה וכו'. וכן מעתיקים בשם תוספתא תרומות ברא"ש חולין פ"ז סי' ל"ה ובשו"ת הרשב"ש סי' תרי"ג (ד"ה והשלישי, קכ"ו ע"א). ובר"ן על הרי"ף חולין פ"ז (קרוב לסופו): דבהדיא תניא בתוספתא (כלומר, תוספ' חולין) חתיכת איסור שנתערבה וכו'. ומכאן שהראשונים גרסו חתיכה "אסורה" בתוספתא חולין, אבל כאן גרסו חתיכה (סתם). ונראה שהכוונה כאן לחתיכה של קדשי קדשים, והסיפא (הכ"א) מבארת ומפרשת בבא זו (עיין מ"ש להלן), ובקודש עסיקינן כאן.
52. אפלו הן אלף כולן אסורות וכו'. עיין במשנתנו חולין פ"ז מ"ה. ובבבלי שם (ק' א') הקשו: ותבטיל ברובא וכו', שאני חתיכה, הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים. והרי"ף השמיט את משנת חולין. ובארו הקדמונים (עיין רמב"ן ע"ז ע"ד א' ד"ה ואקשינן, רשב"א הנ"ל ועוד) שהרי"ף סמך על סוגיית הבבלי בע"ז (ע"ד א'), ולפי פירושו שם אין חתיכה אוסרת אלא אם היא דבר שבמניין ואסורה בהנאה. והנה הברייתא שלפנינו היא בשיטת משנת חולין הנ"ל. והחתיכה אסורה אפילו אם נתערבה באלף, מפני שהיא דבר שבמניין מחמת חשיבותה. ונדמה לי שהדבור "חתיכה הראויה להתכבד" לא נזכר בירושלמי כלל, אבל אף הירושלמי מודה בהלכה שחתיכה בחתיכות אינה בטלה (כפי שמוזכר במשנת חולין הנ"ל ובתוספתא שם וכאן). וכן בירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב, מ"ה ע"ב: תיפתר [חתיכה] בחתיכות. 71 עיין רמב"ן ע"ז ע"ד א'. ועיין בר"ש ערלה פ"ג מ"ז. והטעם הוא שחתיכות של בשר ע"י שהן חביבות דרכן להימנות (עיין ירושלמי ערלה פ"ג סה"ה, ס"ג רע"ב). ועיין בראשונים שהזכרנו ברישא.
52-53. אם נמחה הרי זה בנותן טעם. בכי"ע: אם נמחית וכו'. כלומר, אם נמחית החתיכה (ולפי פירושנו לעיל מדברים כאן בחתיכה של חטאת) אפילו אחרי שנפלה מתבטלת אם אין בתערובת בנותן טעם. ועיין בבלי יבמות פ"א סע"ב ובראשונים שציינתי ברישא. ועיין ר"מ פט"ז מה' מאכלות אסורות הי"א ובכ"מ שם.