תוספתא כפשוטה על תרומות ח:י

24-25. תמרים שנפל על גביהן יין וכו'. במשנתנו (ע"ז פ"ה מ"ב): נפל (כלומר, יין נסך) על גבי תאנים, או על גבי תמרים, אם יש בהם בנותן טעם אסור. ומכאן שיין הניתן על גבי תאנים או תמרים הוא לשבח. וכ"ה גם במאירי (שם עמ' 259) שיין ע"ג תמרים הוא לשבח. ברם ברוב הנוסחאות 40 משנה שבירושלמי, לו, קויפמן, ר' נפולי, רי"ף, פיה"מ להר"מ ועוד. חסרה בבא זו. וממעשה בבייתוס בן זונין שבמשנה שם מוכח שיין על גבי תאנים נותן טעם לפגם הוא. 41 ועיין בתוספ' שם ס"ה ב' ד"ה ה"ג ובריטב"א שם. וכן פסק הר"מ (פט"ז מה' מאכלות אסורות ה' ל"ג), וממילא אין כאן סתירה לדברי התוספתא, וכבר עמד על עיקר הדברים בח"ד. ובכי"ע כאן: וגריסין שנתן על גביהן יין, וגרוגרות שנתן על גביהן שמן וכו'. ואפשר שסופר ת"ח תיקן בכי"ע "גריסין" במקום "תמרים" כדי שלא תסתור את משנתנו בע"ז לפי גירסת רש"י. ובבבלי (ע"ז ס"ח רע"ב): ת"ש מסיפא , היין שנפל לתוך עדשים וחומץ שנפל לתוך גריסין אסור ור' שמעון מתיר. ולכאורה משמע שהכוונה לסיפא של הברייתא שלנו, 42 שהרי הזכירו את הרישא שלנו שם ס"ז ב'. ומ"ש בגמרא אח"כ: תלתא בבי דקתני וכו', בבא דסיפא קמ"ל וכו', פירושו כמו שבאר בתוספ' רי"ד שם מהדו"ת (נ"א ע"א מן הספר), אבל כאן הכוונה לסיפא של הברייתא שלנו. ולעיל שם (ס"ח א'): איתיביה רב חגא לעולא יין שנפל לתוך עדשים וכו', ולא הזכיר "סיפא" כלל. והיתה להם גירסא אחרת כאן. 43 עיין לעיל הע' 39. ודווקא תמרים שהן רכות, וגרוגרות שהן מבוקעות, 44 עיין בתוספ' ע"ז ס"ה ב' ד"ה ה"ג. אבל בפירות יבשים אפילו בנותן טעם לשבח ידיחם והם מותרות, כמפורש להלן הי"ד.