תוספתא כפשוטה על תרומות ח:יא

26. שאר של תרומה שנפל לתוך העיסה והגביהו וכו'. ר"מ פט"ו מה' תרומות ה"ו. והעיקר כפירוש השני של מהרי"ק שם שהיה בעיסה מאה כנגד השאור, והגביהו כדין סאה שנפלה לתוך מאה, ובפרט כאן שהאיסור ניכר. וכן מוכח מן הירושלמי (ערלה פ"ב ה"ג, ס"ב ע"א) שהביא ברייתא זו, ושאל עליה: ודכוותה תאינה של תרומה שנפלה לתוך מאה, הוגבהה אחת מהן, ואח"כ הוכרה התרומה תהא מותרת? 45 כלומר, המקשה סבר שטעם ההיתר הוא, מפני שאנו תולים שבוודאי הגביה את התרומה ואפילו אח"כ הוכר האיסור, שהרי אף כאן מוכח שלא נתחמצה אלא מחמת התרומה. ומתרץ: תמן לא הוכח האיסור, ברם הכא הוכח האיסור. כלומר, בשאור אין הוכחה כלל שהעיסה התחמצה מחמתו, ואפשר שנתחמצה מחמת עצמה, ואפילו אם נתחמצה יפה, אפשר שאין כאן אלא ריח של תרומה, 46 עיין רש"י מנחות נ"ג ב' ד"ה ולחמציה אבראי ובתוספ' שם ד"ה ולישקול. ועיין בבלי שם נ"ו סע"ב. ונמצא שנתחמץ אחרי שסילק את האיסור (עיין רש"י פסחים כ"ז רע"א ד"ה לא שנו) וכבר בטל. אבל בתאינה שהוכרה, הרי הוכח האיסור ואסורה. 47 ולא עוד אלא שבתאנה שהוכר איסורה חוזרת התאנה שהורמה להיתרה, מה שאין כן בעיסה שנתחמצה בשאור של תרומה והורם שאין השאור חוזר להיתרו. ועיין בשדה יהושע שם ומ"ש באו"ש על הר"מ הנ"ל. ועיין מ"ש בח"ד, ונדחק מפני שהיתה לפניו גירסא משובשת בהי"ב, עיין מש"ש.