תוספתא כפשוטה על תרומות ח:ט

19. תלתן שנפלה לתוך הבור של מים וכו'. במשנתנו (פ"י מ"ה): תלתן שנפלה לתוך הבור של מים, 32 כ"ה במשנה שבירושלמי, ובכ"י קויפמן. אבל בשאר נוסחאות: של יין. וכ"ה בגליון אף בכ"י קויפמן. בתרומה, במעשר שני, אם יש בזרע כדי ליתן טעם, אבל לא בעץ. והטעם הוא שאעפ"י שקרא גם על העץ שם תרומה או שם מע"ש מ"מ אין קדושה גמורה חלה עליו, אלא שחייב ליתנו לכהן (עיין בתיו"ט פ"י מ"ו) בתרומה, וחייב לפדותו במע"ש. 33 עיין לעיל שו' 18, ודין העץ כגידולי מע"ש שהם חולין אלא שחייב לפדותם, עיין במשנתנו פ"ט סמ"ד. ובבבלי (ביצה י"ג א') אמרו שטעם עצו וטעם פריו שוין. ובירושלמי (פ"י ה"ה, מ"ז ע"ב) אמרו: כל דבר שנפלה לתוכו תלתן הוא משביח. וממילא אין כאן שאלה של נותן טעם לפגם.

19-20. ר' מאיר אוסר. נראה שר"מ סובר שמכיון שקרא שם תרומה על העץ חלה עליו שם תרומה, ודינו כתבלין 34 עיין רש"י ר"ה י"ב ב' ד"ה התלתן ובגליון שם. ונעלמו לפ"ש מבעל הגליון דברי רש"י ביבמות פ"א א' ד"ה תלתן. של תרומה, שהרי טעם עצו וטעם פריו שוין (עיין לעיל). ובח"ד פירש שר"מ לשיטתו (פ"י מ"ג) שאפילו ריח גרידא אוסר.

20. ור' יהודה מתיר. כסתם משנתנו הנ"ל שאין בעץ משום קדושה, וסתם בור של מים אין בזרע של תלתן בנותן טעם במים.

20-21. במה דברים אמורים בזמן ששקעה וכו'. ר"ש מפרש 35 עיין בבלי עירובין פ"א ב'; סנהדרין כ"ה רע"א. את משנתנו הנ"ל ואומר שאין הזרע אוסר אלא אם שקעה כל התלתן, אבל אם לא שקעה כולה מותר, מפני שעדיין לא נתבשל הזרע עד כדי נתינת טעם של תבלין בבור. וכן אמרו בירושלמי מעשרות (פ"א ה"ג, מ"ט רע"א) שאם אין רוב התלתן שוקעת במים אינה חייבת במעשרות כלל, מפני שעדיין לא הביאה שליש. ומכאן ששקיעת התלתן משמשת סימן למדרגת בישולה. ולפיכך אמר ר' שמעון שאם לא שקעה כולה במים, 36 אבל אם לא שקעה רובה אין שם תרומה חלה עליה כלל, והיא חולין גמורים, עיין בירוש' כאן פ"ט סה"א, מ"ו ע"ג, ולעיל פ"ב הע' 45. סימן שעדיין לא הגיעה לסוף כוחה.

21. תפוח שרסקו ונתנו וכו'. במשנתנו (פ"י מ"ב): תפוח שרסקו ונתנו לתוך העיסה וחמצה הרי זו אסורה. ואעפ"י שמי פירות אין מחמיצין, זהו לעניין חמץ גמור בפסח, או לעניין החמצת מנחות, אבל מ"מ נותן טעם בעיסה, ודינו כחמץ נוקשה. (בבלי מנחות נ"ד רע"א). ועיין להלן.

22. ר' יוסה אומ' אין חימוצו חמוץ. בראבי"ה (ח"ב סי' תס"ח עמ' 96) נושא ונותן בשיטות ר"ן גאון 37 עיין בקטע שפרסם הר"ש אסף בתרביץ שי"ב, עמ' 49, סי' י'; שם שי"א, עמ' 240, סי' כ"ח. ור"ת אם מי פירות גרידא מחמיצין והוא מסיק: ואף על גב דבתוספתא תניא ר' יוסי אומר אין חימוצו חימוץ, סמכינן אירושלמי 38 כאן פ"י ה"ב, מ"ז ע"א; חלה פ"א ה"א, נ"ז ע"א; שבת פ"ג ה"ג, ה' ע"ד; פסחים פ"ב ה"ד, כ"ט ע"ב. דגרסינן ר' יוסי מתיר. וכן בפי' הר"ש מפלייש לפיוט אלקי הרוחות (או"ז ח"ב סי' רנ"ו, נ"ח ע"ד): גם בע"ז (=בעניין זה) בתוספ' תפוח שריסקו ונתנו לתוך העיסה ה"ז אסורה, והכא (כלומר, בירושלמי) גרס ר' יוסי מתיר. וכנראה שיש שם חסרון וצ"ל: לתוך העיסה ה"ז אסורה [ר' יוסי אומר אין חימוצו חימוץ], והכא גרס וכו'. ולא ירדתי לכוונת רבותינו בזה, שאם לעניין תרומה אין חימוצו חימוץ, הרי מוכח שאין בו בנותן טעם כלל, ואפילו חמץ נוקשה אינו, ואין נפקא מינה כלל בין לשון התוספתא והירושלמי. ולא עוד אלא שאף בירושלמי מסיק שטעמו של ר' יוסי הוא מפני שאין חימוצו חימוץ ברור (כלשון התוספתא). ובירושלמי (הנ"ל) הסיקו שהמחלוקת היא דווקא במחמץ במימיו, אבל במחמץ בגופו כולי עלמא מודים שמותר. ופירש בראבי"ה הנ"ל שלא חימץ אלא במים הנסחטים מן התפוח גרידא, ולא היו שם בעיסה מים אחרים. ולשיטת ר"ת צ"ל שהעיסה נילושה במים רגילים ואח"כ סחט לשם מי תפוחים. וכבר האריכו הראשונים בזה, עיין בהערות הר"א אפטוביצר לראבי"ה שם.

23. ר' שמעון אומ' וכו'. וכ"ה במקורות שציינתי במסה"ת (חוץ מירוש' ע"ז). ובכי"ע: וחכמ' אומ' וכו'. וכ"ה בירושלמי ע"ז פ"ה ה"ג, מ"ד ע"ד.

24. כגון החומץ שנפל לגריסין. משנה ע"ז פ"ה סמ"ב. ופירשו בירושלמי (שם ה"ג, מ"ד ע"ד) ובבבלי (שם ס"ז א') שאינו אסור אלא אם נפל לגריסין רותחין, אבל לצוננין משביח הוא, עיי"ש. 39 ובמקבילות שבירושלמי ושבבבלי לא העתיקו פיסקא זו. ובירושלמי ע"ז היא פיסקא ממשנתנו, ולא חלק מן הברייתא. ועיין בבלי ע"ז ס"ח א', ס"ח רע"ב ומ"ש להלן הע' 43.