תוספתא כפשוטה על תרומות ז:ב

5. משלם דמי עצים לכהן. כפו"פ פי"ט ריש עמ' תמ"ג הנ"ל. ולפי פשוטו (שלא הזכירו שבאוכל מזיד עסיקינן) משמע שאפילו אכל בשוגג אינו משלם אלא דמי עצים, ומפריש חולין טהורין כשווי דמי תרומה טמאה, ונותנן הן וחומשן לכהן, והן נעשין תרומה (עיין במשנתנו פ"ו מ"א). ואעפ"י שלאחר שהן נעשין תרומה מפסיד הכהן, שהרי החולין לא היו שוין יותר מדמי עצים, ועכשיו שנעשו תרומה פחתו בדמיהם מ"מ לא איכפת לנו בזה, מפני שבשעת התשלומים היו שוים דמי התרומה טמאה שאכל. (רשב"א גיטין נ"ד א' בשם יש מפרשים. ועיין מאירי פסחים ל"א סע"ב). ולשיטת בעלי התוספות (יבמות צ' א' ד"ה חסורי) משלם חולין טהורין במדה כזו שמחירן כדמי עצים אף לאחר שנעשו תרומה. כלומר אם דמי התרומה הטמאה שאכל שוויין זוז מפריש חולין בדמי שני זוזים ושני חומשין, והן נעשים תרומה ונפחת ערכם עד זוז וחומש (עיין להלן כתובות רפ"ה ומש"ש) ונמצא שהכהן מקבל דמי עצים. ואם היתה תרומת תותים טמאים שאינם ראויים לכלום, אינו משלם כלום, עיין להלן פסחים פ"א ה"י ובבלי שם ל"ב א'. ועיין מ"ש להלן ה"ז.

5-6. כל דבר שיש בו שוה פרוטה וכו'. כלומר, ואעפ"י שאין בו כזית חייב לשלם קרן וחומש. עיין בבלי פסחים ל"ב ב', ועיין מ"ש להלן.

6-7. לא אמרו שוה פרוטה אלא בהקדש בלבד. בבבלי גרסו כאן: אלא לעניין מעילה בלבד, אבל לתרומה אינו חייב עד שיהא בו כזית. ודייקו מכאן שלאבא שאול חייב אעפ"י שאין בו כזית, אם יש בו שוה פרוטה. ועיין בירושלמי פסחים פ"ב ה"ג, כ"ט ע"א, ומ"ש בהירושלמי כפשוטו עמ' 403. ועיין בירושלמי כאן פ"ו ה"ד, מ"ד ע"ב, ובמה"פ שם ד"ה א"ר ינאי. נמצאנו למדים שלפי החכמים אם אכל פחות מכזית אינו משלם חומש, אעפ"י שהוא שוה פרוטה, דכתיב "כי יאכל, אין אכילה פחותה מכזית" (תו"כ אמור פרק ו' ה"ג, ועיי"ש פ"ד הט"ז), ואין כאן אלא נהנה מן התרומה (בלי אכילה), ומשלם את הקרן. ואם אכל כזית אעפ"י שאין בו שוה פרוטה משלם. 11 ועיין בר"מ פ"י מה' תרומות הכ"ד ובכ"מ שם, ומש"ש בפי' הבבלי בפסחים ל"ב ב'. ועיין במאירי פסחים שם ד"ה האוכל. ברם מ"ש בכ"מ בפירוש הירושלמי כאן פ"ו ה"ד, הרי נראים מאד דברי בעל מה"פ שם ד"ה א"ר ינאי, ואין להגיה בירושלמי. ועיין במחר"ם חלאוה פסחים ל"א סע"ב.