תוספתא כפשוטה על תרומות ז:א

1. הסך יין של תרומה וכו'. בד ובכי"ע: הסך שמן של תרומה וכו'. וכן בפירוש ר"י קרא לש"ב כ', כ"ב (יאהרבוך הפרנקפורטי ח"ח עמ' 18): במסכת תרומות בפרק ר' שמעון אומר הסך שמן של תרומה. ולפי גירסא זו צ"ל שר"ש חולק על משנתנו רפ"ו (ועל הברייתא הסתמית להלן רה"ג) שמחייבת חומש בסיכה. ובתו"כ אמור (פ"ו ה"ח, צ"ח ע"א): ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה. ופירשו בבבלי (נדה ל"ב א'): להביא את הסך כשותה. אבל בירושלמי 1 מע"ש פ"ב ה"א, נ"ג ע"ב; שבת פ"ט ה"ד, י"ב ע"א; יומא פ"ח ה"א, מ"ד ע"ד; תענית פ"א ה"ו, ס"ד ע"ג. אמר ר' יוחנן על ברייתא זו: לית כאן סך, כלומר, סמי מכאן סך. ולפ"ז הדרשה על סיכה היא אסמכתא בעלמא, ואינו חייב חומש על סיכה, אלא קרן בלבד. 2 בירושלמי הנ"ל: שוות סיכה לשתייה. לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש. (ע"פ פירוש ר' יונה בר"ג). ועיין בתוספ' נדה ל"ב א' ד"ה וכשמן ובאחרונים שציין בקומץ מנחה כאן ה"ג אות א'. ועיין בתוספ' אנשי שם לתיו"ט פ"ו מ"א. וגירסת כי"ו מתפרשת כפשוטה, שיין אינו ראוי לסיכה, 3 כמשנת שביעית פ"ח מ"ב ומקבילות ולהלן פ"ט הי"ד ומקבילות, עיין מש"ש. והוא אינו אלא מזיקו, ולפיכך משלם קרן 4 מדאורייתא, אם בא ליד כהן, עיין בשטמ"ק לברכות ל"ה סע"ב ובריטב"א שמובא בשטמ"ק ב"מ צ"ט ב'. ועיין לעיל הע' 2. ובמאירי ברכות ל"ה ב' הלשון משובשת. ואינו משלם חומש אפילו מדרבנן. 5 עיין בתוספ' ב"מ צ"ט ב' ד"ה פרט. ובר"מ פ"י מה' תרומות סהי"א: והשותה שמן והסך את היין משלמים את הקרן ולא את החומש. ושערו במהרי"ק ובכ"מ שם שכן גרס רבינו בתוספתא. ולפ"ז צ"ל בכי"ו: הסך יין [והשותה שמן] של תרומה וכו'. ובד ובכי"ע צ"ל: הסך [יין. והשותה] שמן של תרומה וכו'. אבל אין השערה זו מוחלטת, שהרי דרך רבינו לצרף את המקורות, ושמא צרף כאן את הברייתא בבבלי ברכות (ל"ה סע"ב) עם התוספתא כאן. אלא שמ"מ מוכח שרבינו גרס כאן יין של תרומה, כגי' כי"ו. ולפיכך השארתיה בפנים כמות שהיא. ועיין מ"ש להלן בסוף ההלכה.

2. האוכל תרומה נקורה וכו'. ר"מ פ"י מה' תרומות ה"ז וכפו"פ פי"ט ריש עמ' תמ"ג. ופירושה שאעפ"י שאין לה דמים ואינה שווה כלום מ"מ חייב קרן וחומש, כסתם משנת פסחים (פ"ב מ"ד) שמחייבת כן באכילת תרומה בפסח. והר"מ הנ"ל פסק כברייתא שלנו ופסק (שם ה"ו) שלא כמשנת פסחים. ועיין באו"ש שם מ"ש לחלק בזה, 6 ומש"ש שמותר למכור לגוי חולין מגולין או נקורין (עיין בבלי ע"ז ל"א סע"ב), הרי מפורש להלן (שו' 54) שלא ישקה מים מגולין לגוי. ושמא יש לחלק בין מודיעו לאינו מודיעו. ולפירושו כל הברייתות כאן הן אפילו למ"ד לפי דמים משלם, עיי"ש. ואעפ"י שתרומה שהטיל בה נחש ארס היא כעפר בעלמא (עיין ירוש' רפ"ג ומ"ש לעיל פ"ד שו' 23) ובטלה ממנה קדושת תרומה, מ"מ כיוון שאכל ולא הוזק, הרי נתברר למפרע שלא היה בה ארס ולפיכך משלם. ועיין מ"ש בצפנת פענח להגר"י ראזין פ"י מה' שחיטה ה"ח.

3. משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. וכ"ה בד ובר"מ פ"י הי"א, וכן העתיק בפ"מ (פ"ז ה"א ד"ה במזיד בתרומה). אבל בכי"ע: משלם קרן וחומש, וכ"ה בהשגות על הר"מ הנ"ל. וכבר העירותי במבואי לתס"ר (ח"א סוף עמ' 1) שגירסאות הר"מ בתוספתא מתאימות יותר לד וכי"ו, וגירסאות הראב"ד קרובות יותר לכי"ע. ובמבי"ט על הר"מ (וכן אף בח"ד כאן) כתב לחלק בין נזיר ויוה"כ (עיין להלן שו' 4), משום שבתרומה כתיב כי יאכל קדש בשגגה, דמשמע דאין באכילה זו אלא איסור קדש, מה שאין כן ביין לנזיר דאסיר עליה משם אחר, וביום הכפורים הרי נאסר בכל האוכלין, אבל בנזיר, האוכל הוא שנאסר עליו וכו'. וכנראה שירד לחלק בין איסור גברא לאיסור חפצא, ונזיר הוא איסור חפצא, 7 ודלא כשיטת הרא"ש בנדרים ב' ב', הרנב"י שם י"ז א', הריטב"א שבועות כ"ב ב' ד"ה או דילמא ועוד. ועיין בתוספ' רי"ד סוף פסחים מהדו"ת, כ"ג סע"א מן הספר. וכן לכאורה משמע מן הירושלמי נזיר (פ"א ה"ב, נ"א ע"ב) וכפירוש הריטב"א בנדרים. 8 ט"ז ב' (כ' רע"ד מן הספר). ועיין במאירי נזיר ג' ב' (ד' ליוורנו פ"ז רע"א ואילך) ומה שהאריך בזה המגיה למאירי (שם פ"ה ע"ד, ומ"ש בשם כת"י לרבנן קמאי). ועיין ברדב"ז על הר"מ שם ובאחרונים שציין בשירי מנחה כאן. ועיין בבית האוצר לר"י ענגיל ח"א כלל קכ"ה ובשמן למנחה על המנחת חינוך מצוה שי"ג שהאריכו לבאר תוספתא זו. ברם כבר הכריע הרדב"ז על הר"מ הנ"ל שגירסת כי"ע המקויימת ע"י הראב"ד היא הנכונה, ומגיהי הספרים הם שהגיהו בד ובכי"ו, מפני שראו שהתוספתא נוקטת כאן בבות בבות, באחת משלם קרן ואינו משלם חומש ובשניה משלם שניהם.

3-4. אכל תרומה ביום הכפורים וכו'. ר"מ פ"י מה' תרומות ה"ז.

4. יין וחומץ משלם קרן וחומש. וכ"ה בד. ובכי"ע: הסך יין וחומץ משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. וגירסא זו מתאימה לגירסת ד וכי"ו בריש פירקין, עיין מש"ש. אבל לפי גירסת כי"ו וד כאן פירושו: השותה יין וחומץ וכו', כלומר, השותה יין וחומץ כאחד משלם קרן וחומש. 9 עיין בבלי ע"ז ס"ו סע"א ובתוה"ב להרשב"א בית ה' שער ה', קנ"א ע"א, ובמאירי ע"ז, עמ' 264 ועמ' 271. ובר"מ הנ"ל: והסך יין ושמן כאחד, או ששתה שמן וחומץ כאחד וכו', ה"ז משלם קרן וחומש (וכ"ה גם בנוסחאות כי"י). וכנראה שרבינו גרס כאן: שמן וחומץ (במקום: יין וחומץ) משלם וכו'. ובבבלי ברכות (ל"ה סע"ב): הסך שמן של תרומה משלם וכו'. אבל בכ"י בית נתן שם (כ"ב רע"ב): הסך יין וחומץ של תרומה וכו'. ובמאירי שם (123 ע"א): הא אם סך אפי' ביין ושמן כאחד משלם קרן וחומש. ומכאן נראה שגרס בבבלי שם: הסך יין ושמן 10 עיין שבת פי"ט מ"ב, תוספתא שם פי"ג (כי"ע פי"ב) הי"ב, ירושלמי שם פי"ד ה"ג, י"ד סע"ג (ומקבילה בברכות פ"א ה"ב, ג' ע"א); בבלי שם קל"ד א'. וכו', וכן, כנראה, גרס גם הר"מ שם, וצרף את הברייתא שבבבלי לתוספתא שלנו. ואם הגירסא בכי"ו ובד כאן נכונה, הרי מוכח שאם שתה חומץ לבד אינו משלם חומש, וכחכמים שחולקים על רבי (עיין להלן פ"ט הי"א ומש"ש). אבל הר"מ שגרס כאן: שמן וחומץ, הרי הרבותא היא שאעפ"י ששתה שמן לבד אינו משלם חומש (עיין מ"ש בריש פירקין) אבל אם שתה שמן וחומץ יחד הרי הוא כשותה אכסיגרון (όξύγαρον) וחייב (עיין בבלי ברכות ל"ה סע"ב). ולפיכך פסק שם: או גמע את החומץ ה"ז משלם קרן וחומש, ואין כאן סתירה מיניה וביה.