תוספתא כפשוטה על תרומות ז:יב

43. הציר והחומץ והמורייס וכו'. בירושלמי פ"ח ה"ה, מ"ה ע"ד (וכ"ה גם בכי"ר ונוסח הרש"ס): חמשה משקין אין בהן משום גילוי, הציר והמורייס וכו'. וכן בחולין (מ"ט ב'): חמשה משקין (כגי' כתה"י שם) אין בהם משום גלוי, ציר וחומץ וכו'. ומלשון זו משמע ששאר משקין יש בהם משום גלוי. והקשו בתוספות (שם ד"ה ושאר) ממשנתנו כאן (פ"ה מ"ד): שלשה משקין אסורים משום גלוי, המים והיין והחלב, 74 עיין בערוך ערך שלש מ"ש בשם הילמדנו ובילקוט שופטים רמז מ"ה ובהוספות למדרש תלים פקל"ו, הוצ' בובר, ר"ס סע"א. ושאר כל המשקין מותרין. ותירצו שלא נקטו חמשה אלא כדי להוציא מידי ר"ש שחולק בחמשה משקין הללו, ולדבריהם כל המשקין מותרין חוץ ממים וחלב. אבל בפרקי דרבי (הוצ' שענבלום, כ' סע"ב): חמשה אין להן משום גלוי, הציר והמורייס וכו'. ולפ"ז ההלכה שם אינה מדוייקת שהרי לא הזכירו שם כלל את דברי ר"ש. 75 וצריך להניח שהמסדר לא כיוון אלא ללקט ברייתות שנזכר בהם המניין חמשה, ואעפ"י שלהלכה כאן חמשה הוא לאו דווקא. ועיין להלן הע' 76. ובירושלמי שבת (פ"א ה"ד, ג' ע"ד): השמן והחומץ וכו', ולא נזכר שם מניין כלל, והברייתא שם מתאימה לתוספתא כאן. ועיין מ"ש להלן.

44. ור' שמעון אוסר. וכ"ה בירושלמי שבת הנ"ל, ומשמע שהוא אוסר בכולם. וכן מפורש בחולין הנ"ל: ר' שמעון אומר אף הן יש בהן משום גלוי. 76 אבל בתוה"ב להרשב"א (בית ג' סוף ש"ה, פ"ה סע"ב): אמר ר' שמעון אני ראיתי נחש וכו', וחסרות שם המלים "אף הן יש בהם משום גלוי". ולפי גירסא זו אפשר לומר שלמסקנת הגמרא שם לא נחלק ר"ש אלא בציר. וכן גורס הרשב"א להלן בגמרא שם: דהא ר' שמעון בן אלעזר קאי כוותי (וכ"ה בכמה כתי"י, עיין דק"ס שם) וכו', ולא כוותיה (שפירושו כר' שמעון), שהרי לפי גירסתו לעיל אפשר לומר שר"ש לא חלק בדבש. ועיין מ"ש להלן. ועיין מ"ש לעיל בפנים בשם התוספות. אבל בירושלמי תרומות הנ"ל: ור' שמעון אוסר בדבש, 77 וכ"ה אף בכי"ר. וכן היה אף לפני הרש"ס אלא שהגיה ע"פ הבבלי, עיי"ש ע"ט ע"א. ובחולין להלן שם: וכן היה ר' שמעון בן אלעזר אוסר בדבש. והמעשה שלהלן לא נזכרה שם כלל. ובפיה"מ להר"מ כאן (פ"ח מ"ד): ונתבאר מן התלמוד כי הדבש והציר והמורייס ודומיהם והשומין הכתושין 78 עיין במעשים שנזכרו בירושלמי כאן פ"ח, מ"ה ע"ג, מ"ו ע"א, ובבלי ביצה ז' ב' וסוף נדרים. שהן אסורין כשהן מגולין. ומכאן שפסק כר"ש, שאוסר בכולן, והחמיר משום סכנה. ברם בפי"א מה' רוצח ושמ"נ ה"ז פסק: ואלו הן המשקין האסורין משום גילוי המים והיין וכו' והחלב והדבש והציר, אבל שאר כל המשקין אין מקפידין על גילויין, שאין בעלי ארס שותין מהן. וכ"ה בסמ"ג עשין ע"ט, קנ"ו ע"ב. ולפ"ז פסק כר"ש רק בציר ודבש גרידא, אבל שאר משקין אין בהם משום גילוי, 79 ועיין בתוספ' ב"ק קט"ו ב' ד"ה אלא, ומוכח שהם סוברים שאף בשמן אסור משום גלוי, ועיין גם ברשב"א שם. וכן משמע מלשון הברייתא עצמה שם שפסקה: ובשמן לא יעשה כן. ואם שמן טמא שנתגלה ראוי להדלקה, מה מפסיד הכהן, והרי אף עכשיו ראוי למלאכתו. אלא שאפשר לפרש בברייתא עצמה שהגילוי עונה על יין גרידא, ובשמן הכוונה לשבירת החבית, עיי"ש. וחזר ממה שכתב בפיה"מ הנ"ל. 80 אמנם אף בפיה"מ לא הזכיר שמן, אבל הרי כתב שם: ודומיהן, ומהיכי תיתי לן להוציא שמן גרידא מן החמשה. ועיין במשנת סוכה ספ"ד, ולא נזכר שם שמן. ועיין בירושלמי, בבבלי ובר"ח שם. ואף הר"מ בפ"ו מה' איסורי מזבח לא הזכיר ששמן שנתגלה פסול לנסכים. ואעפ"י שאם ראוהו שותה פסול לכ"ע, מ"מ אין לנו ראייה ששתה נחש שמן מימיו. וברי"ף (ע"ז פ"ב, סי' אלף רל"א): וגרסינן בפרק אלו טריפות מנימין בנדוקאה איגלי ליה ביסתקאה דדובשא וכו', ומיסתבר מההוא מעשה דדבש וציר יש בהן משום גילוי. וכן מעתיק ברא"ש (שם פ"ב סי' י"ג). ושניהם קיצרו את הסוגיא בחולין במלה "וכו'". אבל בהגהות כת"י באלפס ישן (בגליון הוצ' ראם שם י' ע"ב) משלימים את המקוצר: אתא לקמיה דרבא אמר למאי ניחוש לה וכו', מאי ר' שמעון דתניא ר' שמעון אומר אף הציר והדבש יש בהם משום גילוי. ברם אף כאן ספק גדול הוא בעיני אם הרי"ף העתיק את הסוגיא כצורתה, ואפשר שקיצר, וסמך על העובדא שהביא ר"ש שראה נחש ששתה ציר, ור"ש בן אלעזר שסובר כר"ש בדבש, עיי"ש בגמרא. ועיין בב"י טיו"ד ריש סי' קט"ז ובב"ח ופר"ח שם. 81 ועיין בגירסת הרשב"א שהבאנו לעיל הע' 76.

44-45. אני ראיתיו ששתה ציר בצידן וכו'. וכ"ה בחולין הנ"ל. אבל בירושלמי ליתא, אלא שהוסיפו שם: מודין חכמים לר"ש בשראו אותו נוקר. כלומר, החכמים מתירים במשקים הללו, מפני שאין דרכם של בעלי ארס לשתות מהן, אבל אם שתו מהם הרי הם מטילים בהם ארס, כמו במים ויין. ועיין לשון הר"מ שהעתקנו לעיל.

45. אין ראיה מן השוטין. בד: נחש שוטה היה ואין מביאין ראייה מן השוטין. וכן בחולין הנ"ל (כגי' כתה"י, עיין דק"ס נ"ז ע"א הע' מ'): אותו נחש שוטה היה ואין מביאין וכו'. ובכי"ע: אין מביאין וכו'. ועיין בבלי שבת ק"ד ב', נדה ל' ב'.