תוספתא כפשוטה על תרומות ז:י

33-34. האוכל את הטבל משלם מן הלקט וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות. 32 ועיין מ"ש להלן הע' 39 על דברי הראב"ד בתו"כ. ובח"ד פקפק בגירסא זו, ואמר: טבל. אי גירסא דוקנית היא וכו' לא מתוקמא אלא דאתו לידי כהן בטבלייהו וכו'. 33 ואם פירושו נכון, תהיה מכאן סתירה לדברי הרא"ש בשטמ"ק חולין קל"א א'. וכמעט מן הנמנע הוא לפרש כאן טבל כפשוטו, 34 עיין להלן מע"ש פ"ג הי"א ובבלי חולין ק"ל ב'. ועיין מ"ש באו"ש פ"י מה' תרומות הי"ח, והדוחק נראה לעין. ושמא צ"ל: האוכל את הטבל משלם [ד]מין. [משלם מן] הלקט וכו', כלומר, האוכל טבל משלם דמיו, כמפורש להלן מע"ש (פ"ג הי"א, עיין מש"ש). ואח"כ חוזר למשנתנו פ"ו מ"ה: משלם מן הלקט וכו'. כדברי חכמים שם, עיין להלן.

34. ומן התבואה שלא הביאה שליש דברי ר' ליעזר. וכ"ה בד. ובכי"ע ליתא "דברי ר' ליעזר". ובמשנתנו הנ"ל: אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו, 35 עיין במלא"ש, ויתפרש אי"ה במקום אחר. שאין הקדש פודה את הקדש דברי ר' מאיר. וחכמים מתירין באלו. ובירושלמי נחלקו ר' לקיש ור' יוחנן אם "באלו" פירושו רק במע"ש והקדש, או שהחכמים מתירין בכולם. ומן התוספתא כאן ברור שהחכמים מתירין בכולם. 36 ועיין במשנת ידים ספ"א ובס' הכריתות להר"ש מקינון ח"ה ש"ב סי' ס"ד ובחזון נחום למשנת ידים שם. וכן בתו"כ אמור פ"ו סה"ה, צ"ז ע"ד: וחכמים אומרים משלמים מכולם . ובפי' הראב"ד (שם ה"ו) הסיק שאפילו לר' אליעזר שמשלמים ממין על שאינו מינו, מ"מ אין משלמין מפירות שביעית, שהרי פירות שביעית אינן ראויין ליעשות תרומה. ברם בתוספתא כאן מפורש שלר' אליעזר משלמין אפילו מפירות שלא הביאו שליש. ולא עוד אלא שבירושלמי חלה (פ"א ה"ג, נ"ז ע"ד) אמרו שלר' אליעזר פירות שלא הביאו שליש פטורין מן החלה, ואין חייבין עליהם משום חמץ בפסח וכו', ומ"מ הם כשרים לתשלומי תרומה 37 אמנם בכי"ע כאן ליתא "דברי ר' אליעזר", אבל אפילו אם אין כאן ט"ס, הרי תנא זה הולך בשיטת ר' אליעזר. אעפ"י שאינם לחם. 38 ועיין בירושלמי כאן פ"ו ה"ו, מ"ד ע"ב. ומכאן ש"כל שהוא ראוי להיות קודש" (משנתנו פ"ו מ"ו ותו"כ הנ"ל) פירושו להוציא דמים גרידא. 39 ושמא היתה לו להראב"ד כאן הגירסא כמו שהיא בנוסחאות, ופירשה בטבל שבא ליד כהן, כפי' בעל ח"ד, ולא נזכרה כאן תרומה כלל. ובר"מ (פ"י מה' תרומות הי"ח) פסק כחכמים, וכר' יוחנן בירושלמי שמשלמים מכולם. ובהי"ט פסק שאין משלמין מפירות שביעית, מפני שאין פורעין חוב מדמי שביעית, וברדב"ז שם העיר על פיה"מ להר"מ (פ"ו מ"ו) שכתב: לפי שפירות שביעית הם הפקר לכל, וכבר קדם לך שאין משלמין מן ההפקר, והוא תמה עליו שהרי פסק (בהי"ח) כחכמים שמשלמין מן ההפקר. ברם נעלם ממנו לרגע קטן שהר"מ בפיה"מ (מ"ה) כתב: וחכמים מתירים באלו. ר"ל במעשר שני והקדש שנפדו וכו', כלומר פירש כריש לקיש בירושלמי הנ"ל, ולפיו לא נחלקו החכמים כלל על ר"מ בהפקר. אבל בחיבורו הרי חזר בו, ופירש כר' יוחנן וכתוספתא כאן ותו"כ הנ"ל, ולפ"ז נחלקו חכמים על כולם ומשלמים מן החפקר, ולפיכך פסק שאין משלמין מפירות שביעית מפני שאסור לפרוע חוב מהם. וכן מפורש בירושלמי ספ"ו, ועיין בריבמ"ץ ור"ש שם, וזהו לשיטת ר' יוחנן, עיין מ"ש בס' ניר.

35. ר' עקיבא או' אין משלמין מהן שאין משלמין מדבר וכו'. בכי"ע: וחכמ' אומ' אין משלמין מהן לפי שאין משלמין וכו'. ולפ"ז משמע קצת שהחכמים נחלקו על כולם, וסוברים שאין משלמין מכולן, וכר"מ במשנתנו פ"ו מ"ח. 40 ו"לעונת המעשרות" לאו דווקא, אלא לכלל מעשרות. אבל בד: ר' עקיבא אומר אין משלמין מדבר וכו', ולפי גירסא זו משמע יותר לפרש שלא נחלק ר"ע אלא על פירות שלא הביאו שליש, אבל מודה לר' אליעזר שמשלמין מלקט שכחה ופיאה, וכחכמים שבמשנתנו חנ"ל.

36-37. ימתין עד שתצא שבת ויצא לחצר ויגמור. כ"ה ("שתצא") בכי"ע. ובבכי"ו: שיבא. ובד: עד שתבא שבת ויצא וכו'. וצ"ל: ויוצא [חוצה] לחצר וכו', כלומר, או שיוצא חוץ לחצר וגומר. וכן כנראה היתה הגירסא בתוספתא לפני רש"י, עיין בפירושו לביצה, ל"ה סע"א, סד"ה ה"ג, עיי"ש. וכן יוצא מן הירושלמי פ"ח ה"ד, מ"ה ע"ג; מעשרות פ"ג ה"ט, נ' סע"ד. ובמשנתנו פ"ח מ"ג שנינו: היה אוכל באשכול ונכנס מן הגנה לחצר, ר' אליעזר אומר יגמור, ור' יהושע אומר לא יגמור, חשיכה לילי שבת, ר' אליעזר אומר יגמור ור' יהושע אומר לא יגמור. 41 כ"ה במשנה שבירושלמי, בכי"מ, לו, פרמה, בבלי ביצה ל"ה א'. וכן היה לפני הריבמ"ץ, הר"ש ועוד. אבל הר"מ גרס בבבא אחרונה: ר' אליעזר אומר לא יגמור ר' יהושע אומר יגמור. וכ"ה בכת"י קויפמן, וכן מעיד במלא"ש בשם ר' יהוסף אשכנזי: ברוב הספרים גרסי' בסיפא ר' אליעזר אומר לא יגמור ור"י אומר יגמור. וכ"ה במשניות עם פי' הר"ש והר"מ ד"ו רפ"ב ואילך (אלא שהקדימו שם דברי ר' יהושע לדברי ר' אליעזר). ועיין בדק"ס ביצה, עמ' 92, הע' ז' ודבריו נכונים, וכיוון לדעת המהרי"ק מעשרות ספ"ה, עיי"ש. ועיין בבאור הגר"א יו"ד סי' של"א ס"ק קי"ד, אות קע"ז. ואף לפני רש"י היתה הגירסא בבבלי שם: ולא כשאמר ר' יהושע וכו', אלא שהגיה, כמו שהוא לפנינו. ברם ברור מן התוספתא כאן ומן הירושלמי (שהזכרנו בפנים) שהגהת רש"י נכונה. ואף ר' יהוסף אשכנזי הסיק שהגירסא "ר' אליעזר אומר לא יגמור וכו'" משובשת היא, והנכון הוא: ר' אליעזר אומר יגמור וכו'. וכן הוגה אף בפיה"מ להר"מ, עיין בתיו"ט ובמלא"ש שם. ולפי גירסא נכונה זו סובר ר' אליעזר שבין אם נכנס לחצר, ובין אם חשכה עליו השבת יגמור. ומשמע מרהיטת לשון המשנה שגומר בין בחצר ובין בשבת, 42 כלומר, גומר את החלק שבידו, אבל מה שבתוך פיו בוודאי גומר אף לר' נתן, עיין בירוש' פ"ה ה"ג, מ"ה סע"ב. מפני שהתחיל בהיתר (עיין בירושלמי הנ"ל שם). ומפרש ר' נתן שאין הדבר כן, אלא שאף לר' אליעזר אסור לגמור בשבת או בחצר, 43 מפני ששבת וחצר קובעים לר' אליעזר אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו. אבל עיין בר"ח ביצה ל"ה א'. ועיין להלן מעשרות פ"ב ה"ב ומש"ש. ועיין בבאור הגר"א הנ"ל (הע' 41). אלא ממתין עד שתצא שבת, או שיוצא חוץ לחצר. ובר"מ ספ"ד מה' מעשר פסק שאעפ"י שיצא מן החצר, לא יגמור עד שיעשר, והיינו כר' יהושע שחולק על ר' אליעזר. ובספ"ה פסק: ואם הניחן לאחר שבת ה"ז גומרו, והיינו כר' אליעזר שלפנינו, וזהו מפני שגרס במהדו"ק (עיין מ"ש לעיל בהערה 41): ר' אליעזר אומר לא יגמור ור' יהושע אומר יגמור, וגרס בברייתא זו בסיפא (בבבלי ביצה): ולא כשאמר ר' יהושע וכו', 44 וכדברי בעל דק"ס שם, עיין לעיל הע' 41. ופסק כר' יהושע. ועיין בנו"כ שם ובמעשה רוקח ספ"ה שנדחקו מאד לפרש את החילוק בין חצר לשבת. ברם נאמנים עלינו דברי בעל מלא"ש (כאן פ"ח סמ"ג) שכתב: אלא שאני ראיתי בספר מדויק שם בספ"ה מוגה, לאחר השבת ה"ז לא יגמור. 45 לא מצאתי גירסא זו בשום כת"י. ולפ"ז פסק בשניהם: לא יגמור, ובשניהם ר' אליעזר לקולא ור' יהושע לחומרא, והלכה כר' יהושע.