תוספתא כפשוטה על תרומות ו:יח

71. שתי קופות אחת של תרומה וכו'. בבבלי נחלקו עליה ר' יוחנן ור"ל אם צריך רוב חולין. וכבר תמהו הראשונים למה לא נחלקו על משנתנו פ"ז מ"ה, עיין בר"ש שם ובתוספ' יבמות פ"ב א' ד"ה שתי ומ"ש לעיל סוף שו' 52. ועיין בפי' הרש"ס לירושלמי, ס"ח ע"א. ובכפו"פ ספכ"א עמ' תנ"ו מביא הלכה זו מן התוספתא, ועיין להלן פ"ח הי"ח.

73-74. ואם היה טבל מעשר ראשון וכו'. לעיל פ"ה הט"ו ולהלן פ"ח הי"ט. וכן הביאוה בר"ש וברא"ש פ"ז מ"ה וברשב"א בתוה"ב בית ד' ש"ב, קי"ג ע"ב. והפירוש הוא שאם היו שתי קופות אחת של טבל ואחת של חולין, או אחת של מעשר ראשון ואחת של חולין, או אחת של מע"ש ואחת של חולין ונפלה תרומה לתוך אחת מהן (והוא הדין שתים כנגד שתים, דוגמת הרישא כאן, ואין הדין משתנה בזה). ופשיטא שניחא לו לבעה"ב לתלות בטבל, מפני שאינו מפסיד כלום שיכול לעשות את השיריים תרומה על מקום אחר. וכן ניחא לו לתלות במעשר ראשון, שהרי הוא צריך לתנו ללוי, ואין אחריותו עליו, ונותן לו את המדומע, והלוי יפסיד שימכרנו לכהן בדמי תרומה, 67 ואפילו לשיטת הרמב"ן שהובאה ברשב"א יבמות פ"ב א', ובתוה"ב הנ"ל קי"ג ע"ב, דינו כאן לכל הפחות כאדם אחד שבא לישאל עליו ועל חבירו ששניהם אסורים. וכמו כן ניחא לו לתלות במע"ש, מפני שהוא רוצה יותר להפסיד במע"ש שצריך לאכול את פדיונו בירושלים מאשר להפסיד בחולין (ועיין לעיל ה"ב שמפורש שם שמע"ש שנדמע פודהו בדמי תרומה). ועיין בפי' הרש"ס, ס"ח סע"א, ופירושו דחוק מאד.

74-75. שלא התירו ספק מדומע אלא לדבר שיש לו מתירין. וכ"ה בכל הנוסחאות ובמקבילות שציינתי לעיל ובראשונים הנ"ל, 68 בשינויים קלים: בדבר (כי"ע ור"ש), בשיש (רשב"א. ועיין במקבילות), והיא היא. ואין להגיה. ועלינו לקבל את פירוש הר"ש שהכוונה היא שלא התירו ספק מדומע אלא בדבר שיש לו מתירין כנגדו, כלומר, שהשני אינו נאסר אם אנו תולים שהאיסור נפל לתוכו, 69 כגון שיש בו כדי בטול, או שהוא אסור בין כך ובין כך. אבל אם השני ג"כ נאסר, אלא שנוח לו לבעה"ב לתלות בו אין נוהג בו "שאני אומר" (כשם שלא ינהג בשתי קופות אחת של שבעים סאה ואחת של עשרים שנפלה תרומה לאחת מהן, שנוח לו לבעה"ב לתלות בקטנה, כדי שלא תיאסר הגדולה). 70 ועיין בס' איסור והיתר המיוחס לרבינו יונה סי' כ"ט, ה', שלא פסק כן. וכבר השיג עליו הש"ך יו"ד סי' קי"א ס"ק ה' אות י"א. ועיין בס' תולדות זאב להגרז"ו פראנק ז"ל יו"ד סי' קי"א. ובפירוש הרא"ש הנ"ל: דמאי חזית לאסור קופה [זו] יותר מזו. והתוספתא השתמשה כאן בדבור המושאל "יש לו מתירין" כמליצה בעלמא. 71 במשנת מקואות פ"ב מ"ג: ספקו טהור מפני שיש לו במה יתלה. היו שניהם פחותים מארבעים סאה וכו' ספקו טמא שאין לו במה יתלה. ושם שניהם שוים, ואפשר לומר כפירוש המפרשים שם "הי מינייהו מפקת", אבל כאן יש לו במה לתלות, בדבר שאינו מפסיד בו כ"כ, אלא שההלכה היא שאין לו לתלות אלא בדבר שלא נאסר ע"י הנפילה, בדבר שיש לו מתירין.