תוספתא כפשוטה על תרומות ו:ג

13. סאה תרומה שנפלה למאה שביעית וכו'. בפירוש הרש"ס לירושלמי רפ"ה הביא תוספתא זו והעיר שזו היא הברייתא שהובאה בבבלי (סנהדרין כ"ו א') כלשונה כאן. ובירושלמי רפ"ה: תני ר' חייא טבל מעלה וכו', ספיחי שביעין מעלין, וינתנו לאוכליהן. 6 בבבלי הלשון: תעלה. ורש"י לא פירש כלום מה יעשה בתרומה. וכנראה שלשיטת רש"י משלם דמיה לכהן (עיין רש"י בכורות כ"ב ב') ותרקב, כמו להלן בסיפא. אבל כמה מן הראשונים חולקים (עיין להלן הע' 12) על רש"י. ולדבריהם צריך לפרש שנותנה לכהן. ועיין מ"ש להלן. וזו היא ההלכה שלפנינו בלשון אחרת. ונראה בפירושה שספיחי שביעית כאן הם ספיחים המותרים אלא שבאו מן השמור (עיין להלן), ולפיכך ינתנו פירות התרומה שהועלו מתוכם לאוכלי שביעית. וכן נמצא דיבור זה ("ינתנו לאוכליהם") גם במשנת שביעית פ"ט מ"ט, והעירו בר"ש וברא"ש שם שלפי פשוטו פירושו לאוכלי שביעית. וכן מבואר בירושלמי שם (ל"ט ע"א): ר' יוחנן אמר בפירות היתר היא מתניתא. ומקשה הירושלמי: בהדא תנינן ר' ליעזר אומר ינתנו לאוכל[יהן]? כלומר, ולמה הוא קורא להם אוכלי שביעית, ועוד למה לא יאכלם בעצמו? ומתרץ הירושלמי: ר' ליעזר דהוא שמותי וכו', כלומר שר' אליעזר הולך בשיטת ב"ש שאין אוכלין פירות שביעית בטובה, 7 עיין גירסת הראשונים באהצו"י שם, עמ' 95. ולפנינו מביא הירושלמי את משנת ר' יהודה בעדיות פ"ה מ"א. אבל הכוונה היא לת"ק בשביעית פ"ד מ"ב, עיין בפ"מ שם. ולפני הראשונים הנ"ל היה מפורש כן בירושלמי. ולפיהם הבא מן השמור אסור. 8 כמפורש בתו"כ בהר פ"א ה"ה, ועיין בראב"ד שם ק"ו ע"ב, עיי"ש. וכן מוכח מן הירושלמי שביעית פ"ד סה"ב, ל"ה ע"ב. נמצאנו למדים שהיו מקומות, מקומות בא"י, ויש שהחמירו בזה ויש שהקילו, מפני שהיתה מחלוקת תנאים בדעת ב"ש וב"ה. 9 ולר' יהודה במשנת עדיות הנ"ל (בהע' 7) ובשביעית פ"ד מ"ב היו ב"ה לחומרא. ובאתריה דר' יהודה חמירה להו שביעית, עיין בבלי גיטין נ"ד א' ובכורות ל' א'. ואפילו לר' אליעזר שהלך בשיטת ב"ש לא החמיר אלא למחמירים, אבל התיר לתת את הפירות לאוכליהם, מפני שאף הם לא נחשדו לאכול אותם שלא בקדושת שביעית ולעשות בהם סחורה. ולפיכך אמרו לעיל דמאי ספ"ג: אם היתה עיר כולה של אוכלי שביעית אין צריכין לדקדק באוכלי שביעית. 10 ובירושלמי דמאי פ"ג סה"א, כ"ג ע"ב: אמר ר' מנא מביא כהן חשוד ומטבילו ומשמרו עד הערב ומאכילה לו. ולא נמצא מחזיק ידי עוברי עבירה? הרי לך שר' מנא לא חשש לקושיא זו, וסבר שנותנים את התרומה לאוכליה (כלומר, לחשוד על השביעית). וכן בבבלי סוכה מ"ד ב': הוה קאימנא קמיה דר' אלעזר בר' צדוק, אתא לקמיה ההוא גברא א"ל וכו', אתו בני קרייתא ומקשקשין בכרמיה ואוכלין בזיתיא, אריך או לא אריך? א"ל לא אריך וכו'. א"ל אפקר זיתיא לחשוכיא ותן פריטיא לקשקושי כרמים וכו'. ופירש"י: לחשוכיא. לעניים. ולכאורה משמע משם ששאל את ר"א בר' צדוק שאלה כללית, כיצד להתנהג בשביעית, ולאו דוקא בזמן הביעור, ולפ"ז קשה למה אמר לו שיפקיר את הזיתים לעניים דוקא. ולולא דברי רש"י היה נראה לפרש בשיטת בני א"י (ששם היה מעשה), והיינו שבעל הזיתים שאל אם מותר לו לאכל את הזיתים, מפני שבני עירו היו מקשקשים בזיתים, ואינם מפקירים אותם לעניים (כפירש"י שם ד"ה ואכלי), ונוטלים את הזיתים לעצמם, אלא שהיו משאירים אף לו חלק מן הזיתים (כמנהג האריסים, אף שהוא הפקיר אותם). והשאלה היא אם הם מותרים לו באכילה מפני שבאו מן המשומר. וע"ז א"ל ר"א בר' צדוק: אפקר זיתיא לחשוכיא, כלומר, הפקר חלקך לחשוכים (בריש שה"ש רבה: חשוכים, אלו הרשעים), דהיינו לאוכלי שביעית, לאלה שאינם מקפידים לאכול מן המשומר. ושוב החמיר עליו לשלם בעד הקשקוש, כדי שלא יהנה מעבודת הכרם בשביעית ע"י הפירות שאוכלים המקשקשים, ויראה כאילו פורע חובו מדמי שביעית. וכבר העיד ר"א בר' צדוק על השואל שהיה הולך בדרך ישרה, עיי"ש, והיה מחמיר על עצמו. וכן אף לפנינו התירו לתת את התרומה שרובה שביעית לכהנים האוכלים שביעית, מפני שהתרומה שלהם היא. עיין מ"ש להלן.

14. פחות מיכן ירקבו. בירושלמי לא נזכרה הלכה זו, אבל הבבלי הנ"ל מעתיק אותה ומפרש, מפני שהכהנים נחשדו על השביעית, והם חשודים שלא לנהוג בה קדושת שביעית, 11 עיין הטעם ברש"י סנהדרין שם ובר"מ פ"ח מה' שמיטה ויובל ה"ח. ולפיכך אסור למכור את התערובת לכהן. ודווקא אם עלתה סאה מתוך מאה נותנה לכהן האוכל ספיחי שביעית (של היתר), שהרי היה צריך להעלות את הסאה כדי להתיר את השירים, ומכיוון שהעלה אותה קדשה והיא של כהן, 12 כשיטת רוב הראשונים. עיין ר"מ רפי"ג מה' תרומות, בתוספ' בכורות כ"ב ב' ד"ה תעלה, בר"ש וברא"ש פ"ה סמ"ב, בתוספ' רי"ד שבת קמ"ב סע"א ועוד. ועיין במשנתנו פ"ה מ"ה ובס' משנה ראשונה שם. ועיין מ"ש להלן הע' 30. ומשלו נתן לו, ודינה כחלה שניתנת לכהנים אפילו בשביעית, 13 עיין לעיל דמאי ספ"ג ובירושלמי שם פ"ג סה"א, כ"ג ע"ב. מפני שאין לעכב מתנות כהונה מפני חשש שמא כהן זה חשוד על השביעית שהרי כבר אמרנו לעיל שאף אוכלי שביעית לא היו חשודים שלא לנהוג בה בקדושה, אבל כשנתערבה תרומה בפחות ממאה, שאין הוא יכול להעלות אותה, ומן התורה בטלה ברוב, 14 ואין עליו חיוב נתינה לכהן. וגזל השבט אין כאן שהרי אינו נהנה מכל התערובת. אסרו למכור את התערובת לכהן, מפני שהוא חשוד על זלזול בפירות שביעית, ואסור לו לישראל למסור את פירותיו שלו לחשוד.