תוספתא כפשוטה על תרומות ו:א

1. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין וכו'. כ"ה בד. ובכי"ע: סאה תרומה טמאה שנפלה וכו'. וכ"ה בכי"ו אלא שנמחקה המלה "טמאה". והנכון כגי' ד, וכן קורא הרשב"א 1 ביצה ד' רע"א; יבמות פ"ב ב' ד"ה וסבר. לפרק שלנו: פרק סאה תרומה שנפלה. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי.

1-2. אין חייבין עליהן קרן וחומש. מפני שמן התורה בטלה התרומה ברוב, ואינו משלם חומש כלל, ומשלם לכהן דמי תרומה שנפלו, כדין כל ממון שאינו בטל ברוב, ואין דינו כאוכל תרומה שמשלם קרן מן החולין, והחולין נעשין תרומה. ועיין להלן פ"ח ה"ב ומש"ש. ברם בירושלמי (פ"ה סה"ג, מ"ג ע"ג) שנינו: תני סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה הרי אילו מדומעין. ואין משלמין מהם (כ"ה בכי"ר ובנוסח הרש"ס) קרן וחומש על מקום אחר, ולא ממקום אחר עליהן אלא לפי חשבון. ובדבר שאין דרכו להיבלל, אבל בדבר שדרכו להיבלל הולכין אחר הרוב, אם רוב תרומה תרומה, ואם רוב חולין חולין. נמצאנו למדים שלדברי הירושלמי חייב חומש אפילו על תערובת שרובה חולין (בדבר שאין דרכו להבלל), אלא שאינו משלם אלא לפי חשבון התרומה שבה. ונ"ל לומר בדרך השערה שבירושלמי צ"ל: סאה תרומה שנפלה לפחות מסאה 2 והסופרים שהיו רגילים לכתוב בכל הסוגיות הללו "לפחות ממאה" שיבשו את הסמ"ך למי"ם. וכו'. ומדברים כאן בתערובת שרובה תרומה, ולפיכך אין משלם ממנה קרן וחומש על מקום אחר כלל, אבל משלם עליה קרן וחומש לפי חשבון, מפני שאין ההיתר נהפך לאיסור ביבש ביבש, אבל בדבר שדרכו להבלל (כלומר לח בלח) הדין הוא שאם רובו תרומה, תרומה ומשלם על כולה. ואם רובה חולין חולין, פירושו שאין משלמין עליהן קרן וחומש כלל, וכן משלמין מהם על מקום אחר לפי כולן, מפני שבטלו ברוב, והם לעניין זה חולין, ואם שלם מהם נעשו תשלומי תרומה. ועיין ברמב"ן ע"ז ע"ג סע"א ובפרי מגדים, שער התערובות ח"ג פ"ה, ובאו"ש פט"ו מה' מאכלות אסורות ה"י. 3 ויש לציין שכל ה"ד שבירושלמי פ"ה התחילה בספר שהיה לפני הר"מ מיד אחרי הברייתא שלנו. ואחרי הלכה זו אמרו בירושלמי שם: ובדבר שאין דרכו להבלל וכו'. וכבר הראיתי בכ"מ (עיין במבואי לירושלמי כפשוטו, עמ' כ"ט) שהסוגיות הכפולות שבירושלמי הוכנסו תכופות שלא במקומן הנכון; והרי ה"ד שלנו כפולה בירושלמי סוכה פ"ב ה"ח. ומטעם זה פירש הר"מ שהמאמר "ובדבר שאין דרכו וכו'" עונה על משנה ה' שם, עיין בפי"ג מה' תרומות ה"ד.

2. ואין משלמין מהן קרן וחומש ממקום וכו'. צ"ל: על מקום וכו', כמו שהוא להלן פ"ח ה"ב בכי"ו. עיין מש"ש. והתוספתא מדברת בדבר שאינו נבלל, ולפיכך אינו יכול לשלם מהם לפי כולם אלא לפי חשבון חולין שבהם, עיין מ"ש לעיל.

3. סאה תרומה שנפלה למאה וכו'. בכי"ע באה כאן ה"ב (שו' 8): סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה וכו', ואח"כ באה הלכה שלפנינו.

3-4. עושין אותן תרומה ומעשרות וכו'. כנראה שצ"ל כאן בכ"מ בלשון יחיד, 4 כמו שהוא בה"ב, ושם צ"ל בלשון רבים, כמו שהוא כאן, ונשתרבבה הלשון משם לכאן, ומכאן לשם. ואפשר שהכוונה על הפירות של הסאה שהעלה. והכוונה לסאה שהגביה, שאעפ"י שהיא תרומה לחומרא, מ"מ הרי יש בה צ"ט חלקים של טבל שלא נפרשה מהם תרומה כלל, ולפיכך עושה את כולה תרומה על מקום אחר (והמלה "ומעשרות" היא באשגרה מלהלן). ובירושלמי (פ"ה ה"ב, מ"ג ע"ג) אמרו שאפילו ר' אליעזר שסובר דאמרינן היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה מודה לחומרא: "בסאה שהעלת מתוך טבל שהוא צריך לקראות שם למעשרותיה" (ועיין להלן מ"ש בשם הירושלמי).

4. או קורא שם וכו'. כ"ה בכי"ע. וכן בד: או קרא שם וכו'. ובכי"ו בטעות: ואין קורא וכו'. ובירושלמי רפ"ה: תני ר' חייה טבל מעלה וכו' טבל מעלה וקורא (כ"ה בנוסח הרש"ס) שם למעשרותיו. 5 בכי"ר למעשרות. ולפנינו צ"ל: למעשרות', כלומר, למעשרותיה. וזו היא התוספתא שלנו. ועיין במה"פ שם ד"ה תני. ושנו"ס מכי"ע בשתי הבבות הם לפי הסדר של כי"ו.

לתרומת מעשר שבהן. בכי"ע: לתרומה ולמעשר שבהן. וצ"ל: שבה, עיין מ"ש לעיל, הע' 4 (ואפשר שהכוונה לפירות של הסאה שהעלה). והפירוש הוא שאם התרומה לא היתה שלו הוא קורא שם לתרומה ותרו"מ שבה (שהרי מן התורה היא טבל) ונותנה לכהן. ואינו עניין לתרומה שנפלה לתוך החולין שנוהג אחרת, עיין להלן הע' 30 ומש"ש בפנים.

5. עושה אותן תרומה ומעשרות וכו'. בכי"ע: תרומה ומעשר, ופירושו שאם היתה קניינו יכול לעשות אותה תרומה או תרו"מ על מקום אחר, עיין בספרי זוטא שהובא בריבמ"ץ ובר"ש פ"א מ"ה ובר"מ פ"ג מה' תרומות הכ"א.

6-7. מחללן על המעות בדמי תרומה וכו'. כלומר הצ"ט חלקים שבסאה שהעלה הם מע"ש, והוא נותנן לכהן, ולפיכך מחללן רק לפי השוי של תרומה. ועיין מ"ש להלן שו' 11–12.

7. אם היו של חדש ימתין וכו'. לכאורה נראה מכאן שהכהנים נחשדו על החדש, כשם שנחשדו על השביעית (עיין להלן שו' 13 ומש"ש) ועל פטר חמור (עיין להלן בכורות פ"א הט"ז ובבבלי שם י"ב ב') ועוד. ולפיכך לא יתננה לו לפני הפסח.