תוספתא כפשוטה על תרומות ה:ח

29-30. אמ' ר' יוסה מניין לתרומה שהיא אחד מששים וכו'. צ"ל: אחד מחמשי' וכו'. וכ"ה בד וברש"י חולין קל"ז ב' ד"ה דאורייתא ובסמ"ג עשין קל"ג, קצ"ו ע"א, בשם התוספתא והירושלמי. וכ"ה לפנינו בירושלמי (פ"ד ה"ג, מ"ב ע"ד), אלא שהדרשה היא בשם ר' לוי. וכבר העיר הרש"ס בפירושו (שם ל"ו סע"ב): ובתוספתא שנינו לה אדר' (צ"ל: כדר') לוי וכו'. ובס' יחוסי תנאים ואמוראים כת"י (ערך טבות רישבא): "ותניא התם (כלומ' בתוספתא) א"ר יוסי מנין לתרומ' שהיא אחד מחמשים שנ' וממחצי' בני ישר' תקח וכו', מה שאחזתי לך במקום אחר אחד מן החמשי', מנין שאם תרם וכו' ע"כ הבריית', ולא כן גירסתא בספר' (=בספרים, או בספרינו), אלא שכך העתקתיה מתוך הירושלמי." ומכיוון שאף בכי"ע הגירסא: מששים, ואף רבינו מעיד שבספרי התוספתא היתה לו גירסא אחרת, הנחתי את הגי' בפנים כמו שהיא.

31. אף ממה שאחזתי לך ממקום אחר וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: אף מה שאחזתי לך במקום אחר. וברש"י הנ"ל: אחוז שאמרתי לך במקום אחר, ובירושלמי הנ"ל: כל מה שאתה אוחז ממקום אחר וכו'.

32. מניין שאם תרם וכו'. כפו"פ רפ"א ט' ע"א.

33. שתרומתו תרומה. ברש"י הנ"ל: שאין צריך לתרום.

34. וששיתם וכו'. עיין הצופה האנגלי ח"ו, 1894, עמ' 255.

35. מערי הלוים. פירש בח"ד בשם תלמידו הח' המעולה ה"ר יוסף דאנון 36 קרוב לוודאי שהוא ה"ר יוסף דאנון מארי דאתרא סאריי דמן בוסנא שנפטר בשנת תקע"ה, ומנוחתו כבוד בירושלים. עיין תולדות חכמי ירושלים לרא"ל פרומקין ח"ג, עמ' 209 ובהע' 3 שם. ר' דוד פארדו בעל הח"ד היה מלמד תורה בעיר סאריי בראשית המאה הששית לאלף הששי, עיין באונציקלופידיה היהודית (באנגלית) ח"ט, עמ' 524. "דהמכוון כנגד מה שנתן משה רבינו בעבר הירדן לחצי שבט המנשה כל חבל הארגוב לכל הבשן, ושם נאמר ששים עיר כל חבל הארגוב (דברים ג', ד'), וכשהבדיל ערי מקלט שהם ערי הלויים כתוב שם ואת גולן בבשן למנשי (שם ד', מ"ג), הרי שמחבל הארגוב דהיינו הבשן שהם ששים הפריש אחת". ופירוש זה נ"ל קרוב לוודאי, שהרי כן מצינו ביהושע (כ"א כ"ז) שנתן שתי ערים ללויים מחצי שבט מנשה, והיינו את גולן מחלק יאיר, ואת בעשתרה (=עשתרות, דה"א ו', נ"ו) מחלק מכיר, הרי לך שמחלק יאיר נתן ללויים 37 ומהם היו אף ערי כהנים, עיין מ"ש ר"ש קליין בקובץ החברה העברית לחקירת א"י לזכר ד"ר מזיא, ירושלים תרצ"ח, עמ' 86. אחת מששים (עיי"ש ביהושע י"ג, ל'-ל"א). ור' ישמעאל בר' יוסי הקיש תרומה לערי הלויים, שהרי כן אמרו (ספרי זוטא קרח י"ח, כ"ד עמ' 298): לפי שנתתי להם את המעשר, אמרתי להם אין לכם חלק בארץ. ובספרי (קרח ריש פיס' ק"כ עמ' 146): לפי שהוא אומר ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר, בפירות הארץ הכתוב מדבר. אתה אומר בפירות הכתוב מדבר, או אינו אלא באחד מעשרה בארץ , ת"ל וכו', לפי שלא ניתן להם חלק בארץ, ניתן להם אחד מעשרה בפירות. ובריש ברייתא דמלאכת המשכן: עשר תרומות הן, תרומה גדולה וכו' ותרומת הארץ וכו', תרומת הארץ לכהנים וללוים ולנתינים ולמקדש ולירושלם. 38 עיין יחזקאל מ"ח, י"ב ואילך. ועיין בפיוטי יניי, עמ' רכ"ז, ובמיוחס להראב"ד תמיד ל' א'. ושמא סובר ר' ישמעאל בר' יוסי שהתורם בעין יפה תורם אחת מששים, עיין מ"ש לעיל סוף שו' 27 בשם פיוטי יניי, ומ"ש לעיל פ"ג הע' 13. ועיין מ"ש בפירוש התוספתא הגרמ"ש באו"ש פ"ג מה' תרומות ה"ב, אבל אין לזוז מפירושו של ר' יוסף דאנון הנ"ל שהוא מחוור ביותר.

35-36. ר' יוסה או' תשלומי תרומה וכו'. עיין במשנתנו פ"ו מ"א.

36-37. מיתה קרן וחומש. גם ממשנתנו הנ"ל מוכח שמשלם חומש על תשלומי תרומה, שהרי משלם חומש על החומש, וכ"ש על הקרן. ועיין בבלי ב"מ נ"ד ב'. והנה לפנינו מפורש שחייב מיתה על תשלומי תרומה, ומכאן שתשלומי תרומה הן כתרומה לכל דבר, כמו שהסיקו בירושלמי פ"ו ה"א, מ"ד ע"א. וכן פסק הר"מ בפ"י מה' תרומות הט"ו. ועיין תו"כ אמור פרק ו' ה"ז, צ"ח ע"א, ובירושלמי הנ"ל. ברם בירושלמי שם שנינו: תני תשלומי תרומה אין משלמין מהן קרן וחומש (שהרי הן כתרומה לכה"פ מדרבנן) ואין משלמין 39 וכ"ה גם בר"ש וברא"ש פ"ו מ"א. ובכי"ר נשמטו בטעות שתי מלים הללו. ובנוסח הרש"ס, נ"ז ע"ב: "ומשלמין עליהן", והוא כנראה תיקון הרב בעצמו. עליהן קרן וחומש, ואין חייבין בחלה, 40 וסובר תנא זה שחלה בזמן הזה דרבנן, ולפיכך פטורין מן החלה. עיין בבלי נדה מ"ז א' ובר"ש חלה פ"א מ"ד וטבול יום פ"ג מ"ד ומ"ש בתס"ד ח"ד, עמ' 166. ואין הידים פוסלות בטבול יום כדרך שפוסלות בחולין. ולפי גירסא זו ברור שברייתא זו חולקת על משנתנו ועל התוספתא כאן (עיין בר"ש ורא"ש שם). ולשיטת ר' יוסי הידים וטבול יום פוסלות בה, מפני שגם לעניין טומאה דינה כתרומה, כמפורש להלן טהרות פ"א רה"ז. ואולי יש לפנינו השמטה בירושלמי וצ"ל: ומשלמין (כגי' רש"ס שם) עליהן קרן וחומש ואין חייבין בחלה [וידים וטבול יום פוסלות בה כדרך שפוסלין בתרומה. גידולי תרומה אין משלמין עליהן קרן וחומש, ואין משלמין מהן קרן וחומש על מקום אחר אלא לפי חשבון, וחייבין בחלה] ואין הידים פוסלות וכו'. עיין להלן פ"ח שו' 5 ואילך ומש"ש. ולפי גירסא זו הברייתא כר' יוסי, ודין תשלומי תרומה כתרומה דאורייתא. ועיין לעיל דמאי פ"א עמ' 206 ומש"ש.

37. לעלותן במאה ואחד. כלומר, אפילו אם נתבטלו במאה ואחד צריך להעלותן, משום גזל השבט, ונוהגין בה כתרומה ממש שעלתה.

ר' שמעון או' במאה. וכ"ה בד. וכן בכי"ע: מאה. וכן בירושלמי שנביא להלן: ר' שמעון אומר תרומה עולה במאה וכו'. ודברי ר"ש עונים על משנתנו פ"ד מ"ז, והוא חולק על כל התנאים שם, וסובר שתרומה עולה במאה והיא, כלומר אפילו אם נפלה לתוך צ"ט של חולין. ועיין בפיה"מ להר"מ שם. ברם בפי' רבינו הלל לספרי (קרח פי' קכ"א, נ' ע"ב) מעתיק: והכי תני לה בתוספ' תרומות בפ' היה לוקט דלעת, רש"א תרומה עולה באחד ומאה וכו'. וכן גרס רבינו אף בירושלמי ערלה (עיין להלן): באחד ומאה. 41 עיין בפירושו לעיל שם. וכן גרס בירושלמי גם הר"ש בפי' לתרומות פ"ה מ"א. ולפי גירסא זו אין ר' שמעון חולק על משנתנו אלא מוסיף כאן את הקל וחומר. אבל להלן בסיפא (שו' 41) מוכח שהנכון הוא כגירסתינו בתוספתא כאן. ולא עוד אלא שקשה להבין את הק"ו לפי גירסת רבינו הלל, שהרי הק"ו מחייב שתרומה תעלה מצ"ט של חולין, עיין מ"ש להלן, ועיין בר"ש תרומות פ"ה מ"א. ולפיכך ברור שאין להגיה בתוספתא.

38. מקל וחומר. מה מצינו וכו'. כ"ה בכל הנוסחאות, וכ"ה בפי' רבינו הלל הנ"ל. ובירושלמי ערלה (פ"ב ה"א, ס"א ע"ד): תני ר' שמעון אומר תרומה עולה במאה 42 עיין גירסת רבינו הלל והר"ש שהבאנו לעיל. עיין הע' 41. מקל וחומר, אם איסור מתוך איסור עולה, איסור מתוך היתר לא כל שכן. 43 עיין ספרי קרח פי' קכ"א, ובפי' רבינו הלל הנ"ל. כלומר, אם תרומת מעשר עולה מתוך טבל האסור, כ"ש שתרומה תעלה מתוך צ"ט של חולין (עיין מ"ש לעיל ומ"ש להלן). ואין צורך להגיה כן בתוספתא, שכן הוא דרך התנא לפתוח לפעמים בק"ו (אם אינו ברור כ"כ, עיין להלן בתשובת החכמים) ולסיים במה מצינו. 44 בפרט במדרשים של דבי ר' ישמעאל, כמו שהבאנו להלן, ובפי' רבינו הלל הנ"ל גורס בירושלמי ערלה: תני ר"ש בן יוחאי אומ' וכו', סימן מובהק למדרש של דבי ר' ישמעאל שרגיל להזכיר את ר"ש בשם אביו (כמו שהוכיח ר"ד הופמן בספרו על מדרשי הלכה. עיין בתרגומו של רבינוביץ, מסילות לתורת התנאים, עמ' 70, הע' 2). וכן במכילתא משפטים (פ"ב עמ' 251): נכרית מנין היה ר' ישמעאל אומר ק"ו 45 כ"ה בדפוסים, בכי"א, בכי"מ, בס' והזהיר ח"א ס' ע"א ובילקוט. ובחנם הוריד הורוביץ מלה זו לשנו"ס. מה שפחה כנענית שאין לה קידושין מכל אדם ולדיה כמוה אף כל שאין לה קידושין מכל אדם ולדיה כמוה. ור' ישמעאל פתח בק"ו, משום שגויה שאינה במצוות כלל פחותה משפחה, אבל סיים במה מצינו, מפני שלעניין יחס שפחה גרועה. 46 עיין ירושלמי יבמות פ"ב ה"ו, ד' רע"א, ובבלי שם ס"ב א'. וכן בירושלמי יבמות (פ"א ה"א, ב' סע"ב): תני ר' ישמעאל קל וחומר מה אחות אשתו מיוחדת וכו' אף כל ערוה וכו'. ואף כאן פתח בק"ו וגמר במה מצינו, עיין לעיל שם בירושלמי ובמפרשים.

בתרומת מעשר אחד מעשרה וכו'. וכ"ה בד ובפי' ר"ה הנ"ל. אבל בכי"ע: אחד ממאה אף זו אחד ממאה. ואף לפנינו הכונה לאחד מעשרה במעשר, שהוא אחד במאה מן הטבל, כמו שפירש רבינו הלל הנ"ל. ועיין מ"ש להלן בפירוש הדברים.

39. שניטלת קדש מקדש. כלומר, אף שניטלת קודש מקודש כדבריך. ואעפ"י שמעשר אינו נקרא קודש (עיין רש"י יבמות פ"ה סע"ב), הוא דוקא כשהפריש ממנו תרו"מ, אבל אם עדיין לא הפריש, נקרא קודש. וכן בספרי קרח פיס' קי"ט עמ' 146: קראו הכתוב תרומה עד שיוציא ממנו תרומת מעשר. ולהלן שם (פיס' קכ"ב, עמ' 149): הואיל וקראו הכתוב תרומה יהא בקדושתו עולמית, ת"ל וכו', אף מעשר ראשון מפריש תרומה והשאר חולין. ועיין בגליוני הש"ס לר"י ענגיל ליבמות פ"ה ב' שהעיר על הירושלמי מע"ש פ"ה ה"ו, נ"ו רע"ג: שהטבל קרוי קודש.

39-40. ולא נקרא שם איסור עליה. כלומר, הרי עדיין לא נקרא שם תרומה עליה, והוי"ו כאן הוא וי"ו הנשוא, עיין מ"ש הרי"ן אפשטיין במבוא לנוסח המשנה עמ' 1077 ואילך, ומצוי גם במדרשי הלכה, עיי"ש סוף עמ' 1079 ואילך.

40. שניטלת קדש מחול. כלומר, אף שניטלת קדש מחול, כדבריך, וכמו שכתבנו לעיל.

ונקרא שם איסור וכו'. כלומר, הרי נקרא כבר שם תרומה עליה, ולפיכך אינה בטלה במאה אלא במאה ואחת. ובספרי קרח פיס' קכ"א, עמ' 149: מכל חלבו את מקדשו ממנו. שאם נפל (כלומר, תרו"מ) לתוכו הוא מקדשו. מיכן אמרו תרומה עולה באחד ומאה. 47 וכן דרש ר' יונה בירושלמי כאן פ"ד רה"ז, מ"ב סע"ד, וערלה פ"ב ה"א, ס"א ע"ד. ועיין ר"מ פט"ו מה' מאכלות אסורות הט"ז. וברייתא זו כחכמים, אבל לר"ש כשם שמעלה תרו"מ ומתיר את הטבל (ותרומה אין לה שיעור מדאורייתא, וחטה אחת פוטרת את הכרי), כן מעלה סאה תרומה שנפלה לתוך צ"ט של חולין ומתיר אותן, וכגירסא שלפנינו בתוספתא. 48 ועיין בדברי רבי בספרי קרח הנ"ל, אלא שהגירסא שם משובשת. ועיין באו"ש פט"ו מה' מאכלות אסורות הט"ז ד"ה ולכאורה עד סוף ההלכה. ומסתבר שבין ר"ש ובין החכמים סוברים שכל איסור טבל הוא מחמת תרומה המעורבת בה, 49 כשיטת רש"י יבמות פ"ו א', ועיין בבלי נדה ז' א'. והתרומה היא שאוסרת את כל הטבל, ואפילו כזית ממנו. ולפני שהפרישה אף הכהנים אסורים בטבל, שהרי אין להם בה אלא משעת הרמה ואילך (כמפורש להלן מע"ש פ"ג הי"א ובמקבילות, עיין מש"ש), ודינה כדין קדשים לפני זריקת דמים. ועיין מה שהאריך בזה הגר"י ענגיל בספרו אתוון דאורייתא כלל ב'. ובמ"א העיר אף על הירושלמי תרומות פ"ט ה"ה, מ"ו ע"ד: הטבל שרובו חולין, ועל תוספ' ביצה ל"ד ב' ד"ה הא קמ"ל. ועיין מ"ש הרי"פ פערלא בבאורו לכפו"פ, פ"ב מ"ג ע"ד ואילך, בברור פירושי הראשונים לבבלי חגיגה כ"ה ב'. ועיין רמב"ן (בשם הראב"ד) וריטב"א ע"ז ע"ג א' ומאירי שם, עמ' 108. וברשב"א כת"י שם: ואעפ"י שאיסור הטבל, התרומה שבו וכו'. אבל עיין לשון הראב"ד בס' ההשלמה ע"ז פ"ה סוף סי' ו', י"ח ע"ג. ולפיכך יש כאן דמיון בין הפרשת תרומת מעשר מן הטבל ובין סאה תרומה שנפלה לתוך החולין.