תוספתא כפשוטה על תרומות ה:יד

77. קישות של תרומה שנתערבה במאה קישות וכו'. המפרשים האחרונים הגיהו כאן: קישות של תרומה טמאה, והסתייעו מסוגיית הירושלמי ספ"ד. ברם בכל נוסחאות התוספתא חסרה המלה "טמאה" ואין צורך בה, שהרי כל תרומה דתנינן הכא (ובהי"ג) בתרומה טמאה אנן קיימין. וברייתא זו אינה אלא המשך מהי"ג, וכמו שפירש ר' יונה בר"ג. וקישות הוא דבר שאינו בלול, וכמ"ש לעיל. ולא עוד אלא שמן הירושלמי ברור שאף לפניו לא היתה כאן הגירסא תרומה טמאה, שהרי לפי גירסא זו אין להקשות כלל מר' יוסי על ר' יוסי שבמשנתנו, המדברת בתרומה טהורה. עיין מ"ש לעיל. והירושלמי סבר בתחילה שבתרומה טהורה עסיקינן, אבל אח"כ דחה ואמר: היך עבידה (כלומר, הכא במאי עסיקינן, בלשון הבבלי) קישות טמאה שנפלה לתוך מאה קישואין טהורין. כלומר הירושלמי מעמיד את הברייתא בתרומה טמאה, וכפי שמוכח מן העניין כאן.

77-78. וכן פרוסה של תרומה שנתערבה וכו'. וכן בכי"ע: וכן פרוסות של תרומה וכו'. ובד: וכן פרוסה של לחם הפנים וכו'. ואפשר שזו היא אשגרה מלהלן פ"ח הכ"א. אבל הדין דין אמת שגם בקדשים יש לחלק בין דבר הנבלל ובין דבר שאינו נבלל, דוגמת קישות בקישות בתרומה ופרוסה בפרוסות בתרומה ובקדשים, והת"ק סובר שאפילו דבר שאינו נבלל מעלה. 82 המפרשים ציינו כאן לבבלי יבמות פ"א ב' ולירושלמי ערלה פ"ב ה"א. ברם התלמודים לא כיוונו לכאן אלא לברייתא שלהלן פ"ח הכ"א. ועיין מ"ש להלן שו' 79–80.

78-79. ר' יהודה או' לא יעלו. וכ"ה גם בד ובכי"ע. ואעפ"י שקשה עלי להגיה נגד כל הנוסחאות, מ"מ קרוב לוודאי בעיני שצדק ר' יונה בר"ג שכתב: "נ"ל ליישב הך ברייתא דגרסי' הכא ר' יוסי או' לא יעלו, ופרושי קא מפרש לפלוגתא דת"ק ור' יוסי דלעיל דפליגי באינו בלול, וכמו שמפרש לעיל בירושלמי, 83 כוונתו לירושלמי שהעתקנו לעיל שו' 75–76. כגון קישות טמאה וכו', ומחמת דפליגי ת"ק ור' יהודה בפרק הערל (יבמות פ"א ב') ובתוספתא לקמן בפ"ח (הכ"א) בפרוסה של לחם הפנים וכו', דפליגי בטעמא אחרינא כמו שאפרש שם, טעו הסופרים והגיהו גם הכא ר' יהודה וכו'". ודברי פי חכם חן.

79. אם נגעו פרוסות וכו'. השלמתי ע"פ כי"ע, וכ"ה גם בד, אלא ששם בטעות: טימאו זו בזו. ואף כאן פירש יפה ר' יונה בר"ג, שזו היא נתינת טעם לדברי ר' יוסי, שלא עלו מפני שאם נגעו זו בזו ניטמאו, ולפיכך הוא מקפיד על תערובתו.

79-80. ואם היה אוכל פסול שנפסל בטבול יום וכו'. מדנקטה התוספתא דוקא פסול טבול יום משמע קצת דגרסינן לעיל אף לחם הפנים (כגי' ד), והכוונה היא שאפילו נתערבה תרומה פסולה בתרומה טהורה, 84 ובבא זו עונה אף על הרישא, על הי"ג, שהרי לפנינו המעורב חולין, ואפילו אוכל שני אינו פוסל את החולין. ופרוסת לחם הפנים פסולה בפרוסות לחם הפנים טהורות מעלה, שאין מגע טבול יום פוסל לא את התרומה ולא את הקדשים, כמפורש במשנת פרה פי"א מ"ד ולהלן טהרות פ"א ה"ד ובבבלי מעילה ח' ב'. אבל אם אין אנו גורסים בברייתא זו לחם הפנים כלל, הרי היתה הברייתא יכולה לקצר ולשנות: ואם היה אוכל שלישי הכל מודים שיעלו, כלומר, אפילו אם נתערבה תרומה כזו בתרומה טהורה תעלה, מפני שאינו מקפיד על תערובתו.