תוספתא כפשוטה על תרומות ה:יג

74. בין בלול ובין שאינו בלול. פי' ר' יונה, בין בלול בתוך החולין ובין שאינו בלול בו, והתרומה נמצאת כולה במקום אחד אלא שאינו יודע באיזה מקום נפלה התרומה, עיין ר"מ פי"ד מה' תרומות ה"ד. וכן באגודות או בפירות גדולים, כגון קישות, הפרי נחשב כאילו הוא בפני עצמו, ואינו בלול, עיין מ"ש להלן בשם הירושלמי, ועיין להלן הי"ד.

כך טמאה תעלה מתוך הטהור' וכו'. השלמתי ע"פ ד' וכי"ע, וברור שיש לפנינו השמטה ע"י הדומות, שהרי הברייתא פותחת: כשם שהתרומה וכו' ובהכרח שהנמשל חסר. אבל בפ"מ ספ"ד: תני בתוספתא פ"ה התרומה עולה מתוך החולין באחד ומאה בין בלול ובין שאינו בלול ר' יוסי אומר וכו'. ולפי גירסא זו אף ר' יוסי מדבר בתרומה שנפלה לתוך החולין, וגם לא נזכר שהתרומה היא טמאה. ברם וודאי הוא בעיני שהרב העתיק מכת"י שלו שהוא בעיקרו כמו כי"ו, אלא שהשמיט את ההתחלה "כשם ש" שאין לה מובן לפי גירסת כי"ו, וגירסת כי"ו בלי פתיחה זו מתאימה לגמרי למסורת הירושלמי, לפי פירוש הפ"מ. ועיין מ"ש ע"ז להלן. אבל אינני מאמין שכן היתה הגירסא באיזה כת"י של התוספתא, וגם פירוש פ"מ בירושלמי אינו מדוייק, עיין להלן. ולעצם העניין של תרומה טמאה שנפלה לתוך תרומה טהורה, עיין במשנתנו פ"ה מ"ד ולהלן פ"ו ה"ד.

75-76. בבלול תעלה בשאינו בלול לא תעלה. כ"ה בכי"ע ובכי"ו, אלא שהמלה "לא" הושלמה בכי"ו ע"י הסופר בגליון. וכן מעתיק בפ"מ הנ"ל. ועיין מ"ש להלן בשם הר"ש. אבל בד בטעות: בבלול לא תעלה בשאינו בלול תעלה. והנה לפי גירסת התוספתא ברור שר' יוסי חולק דוקא בתרומה טמאה שנפלה לתוך תרומה טהורה מפני שהוא מקפיד על תערובתה, וכן מוכח בסיפא שלהלן. ובירושלמי ספ"ד: תני בלול מעלה ושאינו בלול אינו מעלה. והא תנינן אמר ר' יוסי מעשה בא לפני ר' עקיבא וכו' הרי אינו בלול ומעלה, כלומר הירושלמי מקשה ממשנתנו ספ"ד שמפורש שם שלר' יוסי אפילו בשאינו בלול מעלה. ומתרץ: דבר שהוא מקפיד על תערובתו אינו מעלה ושאינו מקפיד על תערובתו מעלה. היך עבידה קישות טמאה שנפלה לתוך מאה קישואין טהורין (כלומר, שלא הוכשרו) הואיל ואינו מקפיד על תערובתו מעלה, הוכשר[ו] הואיל והוא מקפיד על תערובתן אינו מעלה. ולכאורה ברור שהירושלמי כיון לתוספתא כאן ששנתה את הברייתא בשם ר' יוסי. וכן בר"ש ספ"ד: ובירושלמי פריך דר' יוסי אדר' יוסי דתניא ר' יוסי אומ' בלול מעלה שאינו בלול אינו מעלה וכו'. 80 ואפשר שכן היתה הגירסא לפניו בירושלמי, וכ"ה בנוסח הרש"ס, מ"ה ע"א. אבל בכי"ר הגירסא היא כלפנינו, ומתקבל שהרש"ס הגיה ע"פ הר"ש, כדרכו. ומתוך דברי הר"ש עצמו אין הוכחה גמורה שגרס כן בירושלמי, שהרי אפשר שפירש מעצמו שקושיית הירושלמי היא מן התוספתא כאן. ברם בתוספתא מוכח שר' יוסי מדבר בתרומה טמאה שנפלה לתוך תרומה טהורה, ומה עניינה למשנתנו שעוסקת בתרומה טהורה שנפלה לתוך החולין . ולפיכך נראה יותר שהירושלמי לא כיוון אלא לסיפא (שו' 77): קישות של תרומה שנתערבה במאה קישות של חולין וכו' ר' יהודה (צ"ל: ר' יוסי, עיין מש"ש) או' לא יעלו. ומתחילה סבר הירושלמי שבקישות של תרומה טהורה אנן קיימין, ור' יוסי אומר שלא תעלה מפני שאינו בלול אינו מעלה, וממנה הקשו יפה על משנתנו. ותירצו שהברייתא בתרומה של קישואים טמאים שנפלו למאה קישואים של חולין שהוכשרו, והוא מקפיד על תערובתן, ולפיכך אינו מעלה. 81 אבל בפ"מ סבר שהכוונה לתוספתא שלנו, וכגירסא הלקויה שבכי"ו, ולפיכך הגיה בה מה שהגיה (עיין מ"ש בפנים שו' 74 ד"ה כך טמאה), כדי שתתאים לגמרי לירושלמי. ברם ברור שאין להגיה בה כלל, וכן מוכח מן הסיפא הסמוכה. והנה בירושלמי פ"ד רהי"ב הסיקו: שתי קופות בשתי עליות. ושתי מגורות בעלייה אחת (כלומר, מעלות). אבל שתי מגורות בשתי עליות לא בדא. מה בין קופות למגורות. קופות דרכן להתפנות. מגורות אין דרכן להתפנות, ועיין להלן פ"ו הי"ב. ולר' יוסי טמא שנתערב בטהור ואינו בלול, אפילו בבית אחד אינו מצטרף, מפני שהוא מקפיד על תערובתו, עיין ירושלמי חלה פ"ב ה"ח, נ"ח ע"ד (לעניין מוקף), ולא עוד אלא שאפילו נוגעים זה בזה אינו מצטרף.

76. נפלה לתוך החולין טמאין הכל מודים שתעלה. כלומר, שהתרומה וגם החולין טמאין, הרי אינו מקפיד על תערובתו, והכל מודים שמעלה אפילו בשאינו בלול. והתוספתא דייקה בלשונה והזכירה בפירוש לתוך החולין טמאין, מפני שעד עכשיו אנו עוסקים בתרומה טמאה שנפלה לתוך תרומה טהורה, וכמובן שאם נפלה לתוך תרומה טמאה אין נ"מ כלל, והכל ישרף, ולפיכך פירשה שאם נפלה לתוך חולין טמאין הכל מודים שתעלה.