תוספתא כפשוטה על תרומות ה:יב

68-69. סאה תרומה שנפלה על פי המגורה וכו'. במשנתנו פ"ד מי"א: סאה תרומה שנפלה ע"פ מגורה יקפיאנה, ופירש הר"מ בפיה"מ שם שהכל הוא מדברי ר' יהושע שלעיל שם, והביא את התוספתא שלנו. ברם בירושלמי מפורש שלא כדברי הר"מ (והפירוש הנכון בירושלמי הוא בשנו"א במי"א), והתוספתא שלנו הוא עניין בפני עצמו, ודברי הכל היא, והיא מייעצת לנו איך לקפות את הסאה שלא יבא לבטל איסור לכתחילה. עיין בס' משנה ראשונה שם. ועיין להלן.

69. יקלפנה. בכי"ע: יקפינה, והיא היא. ובד בטעות: לקלפה. ובר"מ פי"ד מה' תרומות ה"ד: סאה של חטים שנפלה על פי מגורה של חטים וכו', רואין את התרומה כאילו היא חטים על גבי שעורים ומפריש התרומה עצמה שנפלה על גבי המגורה עם מעט מן החולין שנפלה עליהן, כמי שמאסף חטים מע"ג שעורין. ועיין בפי' רש"ס, מ"ג סע"א. ועיין להלן פ"ו הי"א ופ"ח הי"ד.

70. במשתייר תעלה וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד: במשתמ'. וחכם עדיף מנביא, והוא ר' יונה בר"ג שלא היתה לפניו אלא גירסת הדפוס, והוא העיר: "נ"ל דה"ג רשב"ג או' במשתייר תעלה בא' ומאה, ונראה לפרש דבריו ע"פ הירושלמי (פ"ד הי"א, מ"ג ע"א), דמפרשי ר' יוחנן וכהנא לדברי ר' אליעזר דמתניתין דלעיל (פ"ד מי"א) דאין התחתונות מצטרפות לקיפוי משום שעשו אותו כמרבה במזיד, ומפרש שם בירושלמי על דעתיה דכהנא והוא ששייר וכו'." ועיי"ש בשנו"א שפירש שאם לא שייר, וקפה את הכל אינו נראה כמציל את החולין שלא תתערב בה תרומה, אלא כמבטל במזיד. ואנו רואים שר' יונה כיוון לגירסת כתה"י, ובחנם דחה את פירושו בעיטור בכורים הי"ד סד"ה במשתמר. אבל לפי פשוטה נראה יותר כמו שפירשתי בפירוש הקצר.

70-71. תרומת מעשר של דמיי שחזרה וכו'. בדמאי פ"ד מ"א שנינו: תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה ר' שמעון שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו. ובירושלמי שם (ה"ג, כ"ד ע"א) הביאו את הברייתא שלנו, 77 בהוצאות שלנו לקתה הפיסקא בחסרון, אבל יש למלא אותו ע"פ כי"ר, כי"ס והראשונים, עיי"ש בהוצ' לונץ. ומוכח שפירשו שר' שמעון שזורי כר' אליעזר בתוספתא כאן. וכן פירשו בר"ש וברא"ש שם.

71. למקומה מדמעת וכו'. בערלה פ"ב מ"א שנינו שגם תרו"מ של דמאי עולה באחד ומאה, כלומר שתרו"מ של דמאי מדמעת, וצריך להרים. ובירושלמי שם (ס"א ע"ד) העמידוה כר"מ שהוא מחמיר בדבריהן כדברי תורה. ומכאן שהחכמים חולקין עליו וסוברין שתרו"מ של דמאי אינה מדמעת, ודינה כספק תרומה. 78 עיין במשנתנו פ"ג מ"ב ומ"ש לעיל שו' 43. ובירושלמי דמאי הסביר ר' חגיי את שיטת ר' אליעזר שבחזרה למקומה מדמעת, מפני שהיא מתרת את השיריים לאכילה, כלומר, אעפ"י שתרו"מ של דמאי אינה מדמעת, מ"מ בחזרה למקומה שאני, שהרי אותה תרומה עצמה התירה את השיריים לאכילה, והחזקנו את הכרי לבלתי מעושר, ותרומה זו היא שהתירה אותה, ואם נתיר עכשיו מדומע זה יראה הדבר כחוכא ואיטלולא, וכאדם הסותר את עצמו מיניה וביה. 79 כן פירש הגר"א שם. ועיין מה שהאריך בזה מהרי"ט אלגזי בה' בכורות פ"ד ריש סי' מ"ו ואילך (ס"ה ע"ג ואילך), וכל הפירושים שהביא שם רחוקים, ואין לזוז מפירושו של הגר"א.

72. בין למקומה בין למקום אחר מדמעת. כסתם משנת ערלה רפ"ב הנ"ל. וכן פסק הר"מ בפט"ו מה' תרומות הכ"א, ודין תרו"מ של דמאי אינו כדין ספק תרומה, אלא כתרומת ירקות שאינה אלא מדרבנן, שהיא מדמעת.

73. בין למקום אחר אינה מדמעת וכו'. ר"ש סובר כר' אליעזר לעיל, אלא שאינו מחלק בין מקומה לשאינו מקומה.