תוספתא כפשוטה על תרומות ה:יא
Tosefta Kifshutah on Terumos 5:11 (Tosefta Kifshutah on Terumot 5:11) · תוספתא כפשוטה על תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →60-61. ליטרא קציעות שדרסה על פי חבית וכו', עיין במשנה י' שהעתקנו לעיל. ובריבמ"ץ פ"ד מ"י העתיק את הרישא מכאן, אבל לא סיים את שם התנא.
61. ואינו יודע באי זו חבית דרסה וכו'. ופירש ר"י קשטרו (בתולדות יעקב לביצה ג' סע"ב) שהוא דרס את הליטרא ודחק אותה בתוך פי החבית, ואין לדעת בדקדוק היכן סופה של הליטרא, ואם נתיר לו לקחת את השולים, הנה ישער באומד דעתו יותר מן הראוי, ולהכי קאמר ר' אליעזר שרואין את העליונות כאילו הן פרודות ומעורבות עם התחתונות לעניין דימוע, וממילא מסייעות אף להעלות.
על פי כוורת וכו'. כלומר, ע"פ כלי גדול העשוי ככוורת. וכן היו נוהגים באסיה, במקום שהתאנים היו בשפע, להכניס אותן לחצבים גדולים. 70 וכן כותב פליניאוס בספרו תולדות הטבע סט"ו פכ"א סי' פ"ב:. inplentur orcae in Asia, ובכי"י אחרים שם: arcae, תיבות, ארונות. ועיין מ"ש ר"א גולדברג בהערותיו למס' אהלות שהוציא לאור עמ' 67 ובהע' 1 שם.
62. דרסה בעיגול וכו'. כלומר, על פי עיגול וכו'. וכן גרסו בבבלי בפירוש.
63-64. אם יש שם מאה ואחד ליטרין וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. אבל בריבמ"ץ פ"ד מ"י הנ"ל מעתיק מכאן: אם יש שם מאה ליטרין וכו', וכ"ה בירושלמי פ"ד ה"י, מ"ג ע"א. והפירוש הוא מאה והיא, שהרי ר' אליעזר מצריך בפירוש (פ"ד מ"ז) מאה ואחד כדי לבטל.
64. ואם לאו לא תעלה. ר' אליעזר לא הזכיר כאן שהשולים מותרין, עיין מ"ש לעיל (שו' 61) בשם מהריק"ש. אבל עיין בס' משנה ראשונה פ"ד מ"י ד"ה ואינו יודע.
אם יש שם מאה פומין. וכ"ה בירושלמי ובבבלי. ור' יהושע לשיטתו (פ"ד מ"ז) שמצריך מאה וכל שהוא כדי לבטל.
65. הפומין אסורין והשולים מותרין. כלומר, מכיוון שר' יהושע מתיר את השולים, שאינן בכלל דימוע, הרי גם אינם מסייעים לעניין העלאה, וכן להפך (מהריק"ש הנ"ל). ועיין היטב בר"מ פי"ד מה' תרומות ה"ו ומ"ש עליו בשטמ"ק ביצה ד' רע"א.
דברי ר' מאיר. כ"ה בכל נוסחאות התוספתא והבבלי בביצה ובזבחים, ולפ"ז ר"מ לשיטתיה ברישא שר' אליעזר מיקל ור' יהושע מחמיר, 71 וכגי' כי"ע לעיל, וכגי' ר"א מלונדריש בירושלמי, עיין מ"ש לעיל שו' 57–58. ומשנה י' היא כר"מ. אבל בירושלמי בה"י שנו כאן: דברי ר' יודה. ר' מאיר אמר וכו'. וכן היתה הגירסא גם לפני ר"ח ביצה ד' א', עיי"ש. וכן לכאורה מוכח מתוך הסוגיא עצמה שם. ברם חשודה היא הגירסא שמקדימה דברי ר' יהודה לדברי ר"מ, וכנראה שהתנאים החליפו את השמות. 72 עיין במדרש תנאים הוצ' הופמן, עמ' 115, ובספרי דברים פי' קפ"ח, עמ' 227. ועיין בפי' הר"ש סיריליאו, מ"ב ע"ב, ומ"ש במלא"ש פ"ד מ"י בשם ר"א אזכרי. ועיין בבאור הגר"א שם שהגיה בירושלמי כמו בתוספתא כאן, וצ"ע.
66. אם יש שם מאה פומין תעלה וכו'. לשיטת ר"י ר"א מחמיר אף כאן כשם שהוא מחמיר ברישא לפי שיטת ר' יהודה, וכגירסת כי"ע והירושלמי שם. אלא שלדבריו ר' יהושע מחמיר כאן עוד יותר, מפני טעם אחר, עיין להלן.
66-67. והשולים מותרין. שהרי אין הם מסייעים בהעלאה ובעינן הן. עיין מ"ש לעיל בשם מהריק"ש.
67. אעפ"י שיש שם שלש מאות פומין וכו'. מפני שהפומין הם דבר שבמניין, וסובר ר' יהודה בדעת ר' יהושע שאפילו באלף אינם בטלים. ובירושלמי כאן ה"י: הדא אמרה פומין עשו אותן כדבר שדרכו להימנות וכו', הדא אמרה דלעת אפילו אחד ממאה בה אוסר. ונ"ל שהפירוש הוא שאם קבע מקום לתרומה בדלעת (עיין לעיל ה"א ומש"ש, ועיין גם להלן טבול יום רפ"ב), ושכח באיזה מקום קבע ונתערבה אוסרת בכל שהוא, מפני שהדלעת היא דבר שבמניין (ערלה פ"ג מ"ז, ולעיל ה"י). ואעפ"י שבדלעת עצמה יש צ"ט חלקים של חולין, לא איכפת לנו בזה, מפני שסוף כל סוף הדלעת עצמה אסורה (שהרי אין בה ק"א כנגד התרומה), והיא אוסרת בכל שהוא. 73 עיין בס' משנה ראשונה ספ"ד, אבל פירושו שם הוא נגד הירושלמי במקומו ונגד כל הראשונים, ואין לו יסוד, עיי"ש. ועיין רמב"ן ע"ז ע"ד א', ואינו עניין לכאן, ושם מדברים בדבר שבמניין שנבלל ובטלה חשיבותו, והוי ליה כנתפצעו אגוזים, עיין בריטב"א שם ובבבלי יבמות פ"א סע"ב. והירושלמי מדייק כן, מפני שמדברי ר' יהושע כאן משמע שאפילו אם יש בשולים כדי להעלות הכל אסור, לרבות גם השולים, שהרי לא הזכיר שהשולים מותרים. ואין ר' יהושע מתיר את השולים אלא דוקא בשעה שהפומים אסורים מפני שאין בהם כשיעור בלי השולים, ואם השולים אינם מעלין את הפומים, הרי ממילא אתה רואה אותן כאילו עומדים לבדם, והן מותרים, כסברת מהריק"ש הנ"ל. אבל בנידון שלפנינו שהפומין אסורין בכל שהוא, הרי השולים אינם מעלים ואינם מורידים, ואתה רואה את כל הכד כגוף אחד, והכל אסור. ומכאן מוכיח הירושלמי שאפילו אם אין כל הדלעת תרומה, אלא רק חלק ממנה היא אוסרת בכל שהוא. ועיין מ"ש להלן.
68. דרסה בעיגול ואינו יודע היכן דרסה וכו'. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. 74 אלא שחסרה שם המלה "בעיגול". ובבבלי ביצה ד' א': דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה עיגול דרסה דברי הכל יעלו וכו'. אמר רב פפא הכי קאמר, דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה מקום בעגול דרסה, אי לצפונה אי לדרומה, דברי הכל יעלו. 75 ועיין גם בזבחים ע"ג א' ובשטמ"ק שם אות א' ובדק"ס שם. ומן הלשון "דרסה בעיגול" שבכל המקורות משמע כפירש"י בביצה (ועיין לשונו בזבחים ע"ג א') שדרסה בתוך העיגול, ואינו יודע באיזה מקום בעיגול דרס אותו, ויש כאן ספק אם האיסור הוא דבר שבמניין, אבל אם דרס אותו בפי העיגול (כגון שהפה הוא רחב) ואינו יודע באיזה מקום, אסור, אעפ"י שיש בתוך הפה גם רוב היתר, מפני שהאיסור נמצא בוודאי בדבר שבמניין, וכפי שכתבנו לעיל. אבל בר"מ פי"ד מה' תרומות ה"ז: דרסה על פי העיגול ואין ידוע אם בצפונו או בדרומו וכו', ומשמע מתוך דבריו שדרס את האיסור בפי העיגול אלא שהפה היה רחב והיה גם היתר בתוך הפה, וזה סותר למה שכתבנו לעיל שבכגון דא אוסר בכל שהוא. 76 ועיין במה"פ פ"ד ה"י ד"ה וצריך, וצדק במה שכתב: "זה אדלעיל קאי". וכ"ה החלוקה בר"מ בכתי"י תימן, ובבא זו כתובה שם ביחד עם ה"ו. ואח"כ מתחילה הלכה חדשה: דרסה על פי עיגול וכו'. ובדפוסים ישנים יש שם השמטה בדברי הר"מ, והנכון הוא כבד"ח, וכ"ה בכתי"י.