תוספתא כפשוטה על תרומות ה:א
Tosefta Kifshutah on Terumos 5:1 (Tosefta Kifshutah on Terumot 5:1) · תוספתא כפשוטה על תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →1. היה לקט דלעת להיות וכו'. בכי"ע הלוקט דלעת וכו'. 1 ובס' המפתח לר"ן גאון (אוה"ג נדרים, עמ' 113) ובתוספות רי"ד (ב"ק קט"ו, י"א ע"ג מן הספר) ועוד קוראים לפרק זה: פרק הלוקט דלעת. ובפי' רבינו הלל (קרח, נ' ע"ב): בפ' היה לוקט דלעת. ובירושלמי חלה ספ"ג, נ"ט ע"ג: לקט דלעת וכו'. וכס"ז לעיל פ"ד שו' 31, ופירש"י (קידושין ע"ט א'): להיות סומך עליה בהפרשת תרומותיו ממנה. (ר' יונה בר"ג). ולהלן נסמן דלעת זו כדלעת הפקדון.
והיה רושם ואו' וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: ורושם ואומ' וכו', ויש כאן וי"ו הנשוא, כלומר, רושם ואומר (עיין מבוא לנוסח המשנה להרי"ן אפשטין עמ' 1077 ואילך), ולפנינו צ"ל: והוא רושם וכו'. ובירושלמי הנ"ל: הרי זה לוקט ובא ורושם וכו'.
1-2. עד כאן תרומה וכו'. כלומר, כשלוקט דלעת או שתים רושם בדלעת הפקדון עד כאן תרומה על הדלעת או על שתי הדלעות שלקטתי. ולכאורה תמוה, למה צריך לרשום, הרי יכול לקבוע את התרומה סמוך לעוקץ הדלעת, כמו שעשה רבי בעצמו במעשר שני. 2 ירושלמי מע"ש פ"ד ה"א, נ"ד ע"ד. ועיין גם בירושלמי דמאי פ"ה ה"ב, כ"ד ע"ג. ונראה שדוקא במעשר יכול לעשות כן, מפני ששיעורו קבוע, אבל בתרומה שאין שיעורה קבוע, הרי בלי רשימה אין סוף גבולה קבוע. ואם יזכיר מדה, נמצא תורם במדה על המנוי. ולפיכך רושם באומד. ברם רבי בעצמו סובר שאם קבע תרומה בצפונו של כרי נדמע חצי הכרי (לעיל פ"ד ה"ט), ולפ"ז קשה מה איכפת לנו אם אין סוף התרומה קבוע, הרי יכול לחזור ולתרום מן הנשאר על במה דלועים באומד עד שתכלה הדלעת. ולפיכך רצו לפרש בירושלמי חלה הנ"ל שרבי סובר שטבל בטל ברוב תרומה, ויש לחשוש שמא יהיה רוב הדלעת תרומה והטבל יבטל בה, ושוב לא יוכל לתרום ממנה, ומטעם זה הוא רושם עד כאן תרומה, כדי שלא יהי' חשש תערובת. ודחו שם טעם זה, ואמרו שאף רבי יכול לסבור שאין טבל בטל ברוב, והוא רושם כדי שיהא זקוק לתת חלק הרשום לכהן מיד, ולא יצטרך לחכות עד שכל הדלעת תהיה תרומה.
2. דברי ר'. וכ"ה בכל הנוסחאות כאן ובירושלמי (לרבות קטעי הגניזה שבשרי"ר עמ' 60 ובתרביץ ש"ג עמ' 132). אבל בנוסח הרש"ס שם: דברי רשב"ג. ר' אומר וכו'. והוא כנראה תיקון של הר"ש סיריליאו בעצמו, מפני שנדחק לפרש את הגירסא המשובשת שבירושלמי במשא ומתן על הסיפא כאן, ומוכרח היה להגיה, כדי שלא תהיה סתירה מר' על ר' ומרשב"ג על רשב"ג. ועיין גם גי' בי"ע להלן.
רבן שמעון בן גמליאל אומר תורם ומחשב וכו'. רשב"ג לשיטתיה וסובר שיכול לקבוע מקום בצפונה מבלי שירשום, עיין מ"ש לעיל פ"ד שו' 34–35, ואינו מחוייב לתת כל חתיכה וחתיכה לכהן, וכשתמלא תרומת הדלעת יתן כולה לכהן, וכפירוש הירושלמי, עיין מ"ש לעיל.
3. היה צריך להפריש בעשר ובחמש עשרה וכו'. וכן מעתיק במה"פ רפ"ד (ד"ה המפריש, מלה במלה כגי' כי"ו). ובד: להפריש מעשר ובחמש וכו'. ובכי"ע לנכון: כעשר וכחמש עשרה וכו'. ובירושלמי חלה ספ"ג (בקטעי הגניזה הנ"ל): היה צריך לתרום ארבע או חמש חביות מן הבור וכו'.
3-4. מעלה את הראשונה וכו'. כלומר, יכול לתרום את החבית הראשונה על הבור, ולא איכפת לנו אם מקצת הבור נתרם ומקצתו לא נתרם, מפני שדעתו לתרום ולחזור ולתרום. ורצו לומר בירושלמי הנ"ל שמ"ד זה סובר שאין טבל 3 לפנינו בכל הנוסחאות (לרבות קטעי הגניזה): טבל בטל ברוב... אין הטבל בטל ברוב. והיא ט"ס ברורה, וצריך להפך את הגירסא, וכן הגיהו הרא"ף והגר"א שם. בטל ברוב, ולא איכפת לנו אם רוב הבור יהיה תרום ע"י רוב החביות. ועיין מ"ש להלן במסקנת הירושלמי.
4-5. דברי רבן שמעון בן גמליאל וכו'. וכ"ה בד ובכל נוסחאות הירושלמי. אבל בכי"ע כאן: דברי ר'. רבן שמעון בן גמליאל או' וכו'. וכנראה שהסופר הגיה כן, מפני שברישא נזכרו דברי ר' לפני רשב"ג. ועיין מ"ש לעיל ברישא (שו' 2) ד"ה דברי ר'.
5. מעלה כולן לגב הבור וכו'. בירושלמי הנ"ל רצו לפרש שרבי סובר שטבל בטל ברוב, 4 לפנינו בטעות: אינו בטל ברוב, עיין מ"ש לעיל הע' 3. וכמו שרצו לפרש שם אף את שיטתו ברישא כאן. ולפיכך אם יתרום חבית, חבית, יבטל הטבל ברוב חולין כשיתרום מרוב החביות ושוב לא יוכל לתרום יותר. ודחה הירושלמי פירוש זה, ופירש שהמחלוקת היא אם תרומת חבית, חבית, חשובה מוקפת יותר לבור, או תרומת כל החביות בבת אחת (ואין חבית של תרומה מפסקת) חשובה מוקפת יותר. 5 וברור אף מכאן שאין דפנות החביות מפסיקות לעניין מוקף, עיין לעיל פ"ג ה"י ומש"ש. ולפי מסקנת הירושלמי מודים רבי ורשב"ג שאין טבל בטל ברוב. ובמשנתנו רפ"ד: המפריש מקצת תרומה ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו, אבל לא למקום אחר. אבל במשניות כת"י עם פי' המשניות להר"מ גורס: אבל לא ממקום אחר. ופי' הר"מ שם (וכן בפ"א מה' מעשרות הט"ו) שאין התרומה חלה כלל והוא טבל גמור, ומטבל זה שהרים לשם תרומה, חייב להפריש תרומה על עצמו מיניה וביה, אבל לא ממקום אחר. וכנראה שהוא פירש כן את דברי רבי כאן (כהשערה שבמה"פ רפ"ד), ולפיכך אינו יכול להעלות חבית אחת ולתרום אותה על הבור, מפני שהוא מתקן רק חלק בלתי ידוע מן הבור ולא את הבור כולו, ואינה תרומה, 6 ואין הדבר דומה לשיטת רבי לעיל פ"ד ה"ט, שהרי שם תיקן את כל הכרי, אלא שלא קבע מקום מצומצם. וחולקת התוספתא על הירושלמי כאן רפ"ד וחלה הנ"ל, עיין במה"פ שם.