תוספתא כפשוטה על תרומות ד:ט

33. האומ' תרומת הכרי הזה וכו'. במשנתנו (פ"ג מ"ה): האומר תרומת הכרי הזה בתוכו וכו' עד שיאמר בצפונו או בדרומו. ופי' הר"מ בפיה"מ שם שאינו יכול להפריש תרומה ממקום אחר, אלא מפריש מיניה וביה, וכן פסק בפ"ג מה' תרומות ה"ח. ובירושלמי (פ"ג ה"ה, מ"ב ע"ב) מפורש שהתרומה חלה באמירתו זו ונדמע חצי הכרי, ולפיהו צריך למוכרו לכהן חוץ מדמי תרומה שבו. וכן פירשו בריבמ"ץ ובר"ש שם. ועיין להלן.

מחציו כלפי צפון מדומע. בירושלמי הנ"ל מפרש: ונסב פלגא, כלומר נוטל החצי ומוכרו לכהן חוץ מדמי תרומה שבו, עיין מ"ש לעיל.

34. עושה אותו כמין כי. כלומר כמין כ"י יונית X, 39 כפירוש ר"ב מוספיא. וכ"ה בר"מ פ"א מה' כלי המקדש ה"ט בהוצ' אמסטרדם תס"ב ואילך, ועיין הירושלמי כפשוטו, עמ' 224. אבל בר"מ ד' רומי, ד' קושטא ושני כתי"י על קלף (שכטר ורבינוביץ) הציור הוא כמין כ"ף שלנו. ובכתי"י תימן שם הציור הוא כמין כ"ף הפוכה. ונראה שכל סופר וסופר צייר ע"פ סברתו. ועיין בשנו"ס מר"מ כת"י פרנקפורט תר"ן, עמ' 68, ובכת"י על קלף חסר לגמרי (עיין בבית תלמוד של ווייס ש"א, עמ' 96), ואינו אף בד' שונצינו ובד"ו רפ"ד. ועיין מ"ש להלן. ועיין מאירי הוריות, עמ' 165. ברם אין ספק שהכוונה היא כמו שפירשנו, שהרי כבר העיר בבאר שבע להוריות י"ב א': "ולכל הפירושים קשה בעיני למה נקטו כ"ף יונית, הואיל שיש תמונתה באל"ף בי"ת שלנו וכו'", ובעל כרחנו אנו אומרים שכיוונו ל־X היונית שאין כצורתה בעברית. ולפי זה מתחיל הדמוע באמצע, וכל מה שמתקרב לצפון מתרחב והולך. ובירושלמי הנ"ל: חד מן ארבעה, כלומר זוית הכ"י שפונה כלפי צפון. ובר"מ פי"ג מה' תרומות הט"ו: אמר תרומת הכרי בצפונו חולקין אותו לשנים והחצי שבצפון לשנים, ונמצא רביע הכרי שהוא צפון צפונו 40 כגי' כתהי"י. ועיין אף במעשה רוקח במקומו. הוא המדומע. ועיין בפיה"מ להר"מ מנחות פ"ו מ"ג וכלים ספ"כ, הוצ' דירינבורג עמ' 178 ומ"ש לעיל בהע' 39. ובפירוש הגאונים כלים (הוצ' אפשטין עמ' 56) משמע שפירשו שהיא כף הפוכה, ועיין מ"ש בהערות שם בשם גליון כת"י הבבלי בכריתות. וכן מפרש ר' טוביה מארץ יון בלקח טוב תצוה כ"ט, ז' (עמ' 192): "כמין כ"י יווני, כמו שקורין היוונים כ' כפא", כלומר K. 41 ברור שהגאונים ור' טוביא מארץ יון פירשו כן מפני שבימיהם בטאו היונים (וכן הם מבטאים אות זו אף בזמננו) אות X כמין שי"ן (עיין בפיה"ג לטהרות, עמ' 70 ובהערה 13 שם), שהיא קרובה יותר לשי"ן שמאלית מאשר לשי"ן ימנית. וכן באמונות ודעות לרב סעדיה מאמר א', חידוש, דעת שני: עד שיהיה כצורת השין (כ"ה בנוסח הערבי, ושלא בצדק תקנו החכמים: כצורת הכ"י, עיין בתרגום של ר"א אלטמאן, עמ' 63 הע' 3) היונית, אשר היא כצורת אלף למד בלא תושבת. וברור שהגאון כיוון לאות X היונית, כמו שהוא בהוצ' קושטא ואצל אפלטון מקור הגאון. ומכיוון שבזמנם קראו אות זו ש"י (ולא כ"י), הרי מובן מעצמו שהגאונים ור' טוביה פירשו כ"י יוונית שבמקורות התלמוד כמין כפא יונית ולא X (ש"י של זמנם). וקרוב לוודאי שכן פירש גם הר"מ את התוספתא והירושלמי כאן, והיינו שמתחילה מחלק את הכרי באלכסון, ואח"כ מחלק שוב את החלק הצפוני באלכסון @@@@, ונמצא צפון צפונו של הכרי מדומע 42 ועל עצם הסתירה בין פסק הר"מ כאן (פי"ג הט"ו) ובין פסקו בפ"ג ה"ח (עיין מ"ש לעיל שו' 33) כבר עמדו בתוספ' אנשי שם למשנת תרומות פ"ג מ"ה, ואין ליישבה אלא בדוחק רב. (עיין להלן בתוספתא).

34-35. נוטל את התרומה בצפון צפונו. וכ"ה בירושלמי: נוטל את תרומתו וכו'. ומלשון זו מוכח שלרשב"ג לא נדמע הכרי כלל, אלא הוא כקובע מקום לתרומה בחוד הצפוני של הכרי. והוא חולק באלכסון את הזוית הצפונית של הכ"י, ומרים את התרומה מראש זוית זו. ובירושלמי הנ"ל מבאר: חד מן תומנייא, כלומר, צפון צפונו הוא חד מן תומניא. ושמא צ"ל שם: [מ]חד מן תומנייא, כלומר, נוטל מן השמינית הצפונית, וכמו שפירשנו.