תוספתא כפשוטה על תרומות ד:י

36. אע"פ שעובר בלא תעשה וכו'. במשנתנו (פ"ג מ"ו): שנ' מלאתך ודמעך לא תאחר (שמות כ"ה, כ"ה). ובמכילתא (משפטים פי"ט עמ' 318): מליאתך אלו בכורין הניטלין מן המלא, ודמעך זו תרומה. וכ"ה בבבלי תמורה ד' א' (ועיין ברש"י ובתוספ' שם), ה' ב' (לפי שטמ"ק שם אות י"ב).

36-37. שיני לא יאכל עד שיוציא עליו ראשון וכו'. כ"ה בכי"ע. וכן בפיסקי ר' אליהו מנחם מלונדריש לסדר זרעים: 43 הוצ' רמ"ל זק"ש, עמ' 12, תיו"ט פ"ג מ"ו. ומיהו אם הקדים מעשר שני לראשון לא יאכלנו עד שיוציא עליו מעשר ראשון. וממעשר ראשון יוציא התרומ'. 44 כצ"ל. ולפנינו שם: התרומות מעשר, והיא טעות בפתרון סימן הקיצור. וברור שפירש ע"פ התוספתא כאן, וכגי' כי"ע. וגי' כי"ו וד משובשות, עיין בשנו"ס.

38. שאין תרומה מעכבת את הבכורים. בבא זו חוזרת לרישא, ומפרשת שאם הקדים תרומה לבכורים וכו' מה שעשה עשוי, וחייב להפריש אח"כ את המוקדם שאין הפרשת תרומה מעכבת את הפרשת הבכורים. ובתמורה ה' ב' (לפי שטמ"ק שם אות י"ג): דכתיב מכל מעשרותיכם תרימו, להביא אע"ג דקא עשרת מעשר ראשון מקמיה דתשקול תרומה, מ"מ תפריש תרומה. ובאמת הלכה זו שנויה במחלוקת, ונחלקו אמוראים בירושלמי (פ"ג ה"ז, מ"ב ע"ב) אם הוא עובר על הפרשה הראשונה (כלומר, כשמפריש תרומה לפני בכורים עובר מיד על הפרשת התרומה), ואח"כ מותר לו להפריש בכורים, או שאינו עובר כלום עד הפרשה השניה. 45 עיין בס' ניר מה שתמה ע"ז, ועיין בירוש' יומא פ"ה ה"ב, מ"ב ע"ב. ואמרו שם בירושלמי: לסירוף הכרי נפק מביניהון, כלומר לעניין אם צריך לשרוף את הכרי בהקדים מעשר ראשון לתרומה, ולמ"ד שעובר מיד, הרי כבר מה שעשה עשוי ואין לו תקנה, אבל למ"ד שעובר בהפרשה שנייה צריך לשרוף את הכרי כדי שלא יעבור על בל תאחר. 46 לעיל דמאי פ"ד ה"ה, שו' 10–11, הוכחנו שלשיטת בני א"י אינו עובר בלאו אלא אם הקדים את המאוחר בפשיעה, אבל אם הקדים בשוגג, הרי יש כאן הפרשה בטעות, ואין כאן הפרשה כלל. ועיין להלן שו' 41 ומש"ש. ועיין להלן שם בירושלמי ובפ"מ שם. ופושט הירושלמי: תנון 47 כ"ה בכי"ר, ולפנינו בטעות תניין. קומי דר' אבהו תרומה אינה מעכבת את הבכורים, וזו היא הברייתא שלנו, וש"מ שעל הראשונה הוא עובר, ואינו מעוכב מלהפריש את המאוחר. 48 ר' אבהו דוחה שם ראייה זו ומפרש את הברייתא שאין (הירוש' גרס כאן: אין, או שפירש "שאין" כמו "אין", עיין במבוא לנוה"מ להרי"ן אפשטין, עמ' 652 ואילך) הפרשת תרומה מעכבת את הפרשת בכורים, פירושה אם הכרי כבר נתחייב בתרומה, ורוצה להפרישה מיד, אין הפרשתה מעכבת את הפרשת הבכורים ויכול להפריש תרומה ובכורים כאחת, וכשיטת אבא פנימון שם שאינו עובר אם מפריש שתיהן כאחת, עיי"ש. ומסתבר שאינו אלא דחוי בעלמא, והברייתא מתפרשת כפשוטה, ועובר על ההפרשה הראשונה, וחייב להפריש אח"כ את המוקדם. וכל מפרשי הירושלמי נדחקו מאד, עיי"ש.

כיוצא בו העושה עיסה מן הטבל וכו'. כלומר, דין הקדמת חלה לתרומה ותרומה לחלה כדין הקדמת מעשרות לתרומה ומע"ש למע"ר. ופסקה הר"מ בפ"ו מה' בכורים ה"ו.

39-40. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה. בר"מ הנ"ל: חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ותרומת מעשר. ועיין ברדב"ז שם. ובירושלמי חלה פ"א רה"ה, נ"ז ע"ד: בנתיים מהו 49 כלומר, המשניות שנו שם חיוב מעשרות ופטור חלה, וכן חיוב חלה ופטור מעשרות, והשאלה היא מהו דינו של ה"בנתים" שלא נשנו שם, והיא עיסת טבל. כן פירש בס' ניר שם (ה"ג ד"ה בשמירח) ובאו"ש פ"ו מה' בכורים ה"ג, והוא סיגנון רגיל בירושלמי עיי"ש בס' ניר שרמז לירושלמי כלאים פ"ז ה"ג, ל' ע"ד; נזיר פ"ז רה"ג, נ"ו ע"ג. וכו', ר' יונה בשם רשב"ל בנתיים כבראשונה (כלומר, חייבת בחלה ופטורה מן המעשרות) ר' יוסה בשם רשב"ל בנתיים כבאחרונה (כלומר, פטורה מן החלה וחייבת במעשרות). איזהו בנתיים? העושה עיסה מן הטבל, חלה חייבת בתרומה, ותרומה חייבת בחלה. מניין שחלה חייבת בתרומה וכו', חלה תרימו תרומה, מחלה תרימו תרומה. מניין שהתרומה חייבת בחלה וכו' מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה. נמצאנו למדים שרשב"ל חולק על הברייתא שלנו. ועיין במלא"ש חלה פ"א סמ"ד.

40. ותרומה לא תאכל עד שיוציא עליה חלה. וכן בר"מ הנ"ל: ואם הפריש תחלה תרומה לא תאכל וכו'. ואעפ"י שאמרנו במשנת חלה (פ"א מ"ד) שהמדומע פטור מן החלה וכ"ש תרומה (עיי"ש פ"ד מ"ג), כבר נתבאר בירושלמי (חלה פ"א ה"ד, נ"ז רע"ד) שהוא דווקא כשנדמע ואח"כ חל חיוב חלה, אבל כשכבר חל חיוב חלה אינו נפקע ע"י תרומה, ועיין ר"ש חלה פ"א סמ"ד.