תוספתא כפשוטה על תרומות ד:ח

28-29. יין על יין, מה שבידו חומץ, אין תרומתו תרומה. כ"ה בד ובכי"ע. וכ"ה בר"ש וברא"ש פ"ג מ"א הנ"ל, ברמב"ן ב"ב ובתוספ' הרא"ש נדה הנ"ל [חי׳ הר״ן שם [עמ׳] 308.], ברשב"א, ובריטב"א יבמות 31 ושם: מיין על יין ונמצא חומץ. פ"ט א' וקידושין מ"ו ב'. ובכי"ו: מה שבידו יין, ולכאורה ט"ס ברורה היא. ובר"מ פ"ה מה' תרומות הכ"א (בהוצאות החדשות): היה בלבו לתרום מן היין על היין ונמצא בידו חומץ אינה תרומה, וזהו כגירסת התוספתא כאן. ברם לא מצאתי בבא זו בשום דפוס עתיק (עד ד"ו שי"א ועד בכלל) ולא בשום כת"י (שנים על קלף, כ"י פרסי, וארבע כתי"י תימן). ובמעשה רוקח על הר"מ: היה בלבו לתרום מן היין וכו'. בנ"א כ"י נמחק ואין שם אלא היה בלבו לתרום חומץ וכו', אינה תרומה (עיין להלן). ומשמע מלשונו שהיה כן בכ"י אלא שנמחק ונשארה רק הסיפא. וכן מעתיק בבא זו מן הר"מ גם ברש"ס בפירושו כאן, כ"ה ע"ב, והיא מחוברת אצלו עם הסיפא בדבור "וכן". ובסיפא בר"מ שם: היה בלבו לתרום חומץ על חומץ ונמצא החומץ שתרם יין אינה תרומה. 32 כ"ה בכל הדפוסים הישנים וכתה"י הנ"ל, ובסמ"ג עשין קל"ד, קצ"ח ע"ב, וכ"ה אף במעשה רוקח וברש"ס הנ"ל, ונוסח ההוצאות החדשות הוגהו ע"פ מרן בכ"מ. ונראה שכן היה לפניו בתוספתא כאן, ובכי"ו נשאר עדיין שריד של גירסא זו ("מה שבידו יין"). והפירוש הוא שאעפ"י שביין על חומץ תורם לכתחילה לשיטת החכמים ולפסק הר"מ (שם הכ"א), זהו דווקא בשנתכוין לכך, אבל כאן שהיה בדעתו לתרום חומץ על חומץ ונטל בטעות חבית של יין הרי זו תרומה בטעות. וכנראה שזו היתה גירסת הר"מ במהדורה ראשונה, ואח"כ הוכנסה הרישא, לפי גירסת רוב הנוסחאות שבתוספתא, ונשארו שתי הנוסחאות באילו ספרים. 33 עיין מ"ש במבואי לה' הירושלמי להר"מ, עמ' ו' ובהערה 27 שם. ולתוספתא זו כיוונו אף ביד רמה ב"ב צ"ה ב' ד"ה א"ל ובתוספ' שם פ"ו ב' ד"ה יין ונדה ב' סע"ב. ועיין מאירי קידושין 232 ואילך, מעשה רוקח פ"ה מה' תרומות הכ"ב, ואפשר שכיוון למלא"ש כאן רפ"ג.

29. מה שבידו יין היין וכו'. המוסגר ליתא בכי"ו ובכי"ע, והשלמתיו ע"פ ד. וכ"ה ברמב"ן ב"ב פ"ד ב' הנ"ל, בר"ש וברא"ש כאן, וברשב"א יבמות, בריטב"א קידושין הנ"ל.

היין תורם וכו'. וכ"ה בד וברמב"ן הנ"ל, 34 עיי"ש מה שדייק מלשון זו. ופירושו שהיין תרום. 35 הוי"ו בשורוק, עיין מ"ש ר"ח ילון בלשוננו ח"ג, עמ' 345 ואילך ובקרית ספר שי"ג, עמ' 305 ואילך. ובשאר הראשונים הנ"ל בפירוש: היין תרום. ואולי הגירסא הנכונה בתוספתא היא: [היה בלבו לתרום יין על יין וחומץ על חומץ] מה שבידו יין, היין תורם ויחזור ויתרום את החומץ. כלומר, אם לקח בטעות יין על הכל, לא תרם את החומץ, וכע"ז פירשו הראשונים הנ"ל אף לפי הגירסא שלנו, והיינו שהיה סבור שכל החביות הן של יין, ונמצא שמקצתן חומץ.

30. מה שבידו חומץ וכו'. וכ"ה אף בכי"ע, ובד ליתא כל בבא זו. ובראשונים הנ"ל גורסים לפני בבא זו: [היה בלבו לתרום חומץ על חומץ] מה שבידו חומץ, ופירשו כנ"ל שהיה סבור שכל החביות הן של חומץ ונמצא שמקצתן היו של יין.

החומץ תורם וכו'. וכ"ה בכי"ע וברמב"ן הנ"ל, ובשאר הראשונים: תרום, עיין מ"ש לעיל.

31. היה בודק את החבית וכו'. כלומר, שהיה בודק את החבית בהקשה שהיה מקיש בה 36 כמפורש בירושלמי ב"ב פ"ו סה"ב, ט"ו ע"ג, ובגיטין שם ספ"ג. להוודע אם לא נתחמצה. ומכאן שכוונתו היתה לתרום מן היין דווקא, ואם נתחמצה אינה תרומה, ומחמת תרומת טעות אתינן עלה, עיין בראשונים שהבאנו לעיל, ועיין מאירי פסחים ק"ז א' (91 ע"ב).

להיות מפריש עליה והלך וכו'. בד ובכי"ע לנכון: והולך, וכ"ה בירושלמי. ובבבלי: להיות מפריש עליה תרומה והולך. ופירש"י (בקידושין): להיות סומך עליה בהפרשת תרומותיו ממנה על שאר חביות. וכן הסיגנון להלן רפ"ה, עיי"ש.

31-32. עד שלשה ימים ודיי וכו'. וכ"ה בירושלמי ב"ב. ובבבלי נדה ב' ב': כל ג' ימים הראשונים ודאי וכו', וכן היה בקידושין הנ"ל לפני רש"י ותוספות שם. ובירושלמי ובבבלי הנ"ל נחלקו האמוראים בפירושה, ויש סוברים ששלשה ימים הראשונים ודאי יין, מכאן ואילך ספק. ויש אומרים ששלשה ימים האחרונים וודאי חומץ, ולפניהם ספק, ויש סוברים שג' ימים הראשונים וודאי יין, ג' ימים האחרונים ודאי חומץ ובאמצע ספק. ועיין ר"מ פ"ה מה' תרומות הכ"ד, ובשי"ק גיטין ספ"ג ד"ה שלשה. ועיין מ"ש לעיל רה"ז שו' 25–26 סד"ה התורם.

32. אבל יין מגתו מפרישין עליו וכו'. כלומר, אבל יין מגתו אינו צריך לבדוק, והוא בחזקת יין כל מ' יום, מפני שאינו מצוי להחמיץ תוך זמן זה, ובירושלמי גיטין ספ"ג: יין מגיתו מפרישין עליו בחזקת שהוא יין עד ארבעים יום. ר' יהודה אומר עד הפרק. וברייתא זו נשמטה בירושלמי ב"ב, אבל נשאו ונתנו בה שהרי כ"ה שם (פ"ו ה"א, ט"ו ע"ג): ר' יצחק שאל עבר הפרק בסוף מ' יום, כוחו של פרק ביטל כח מ' יום, או כח מ' יום ביטל כוחו של פרק? ובירושלמי גיטין ספ"ג מבואר שלרבנן מ' יום עיקר, ואפילו בא הפרק לפני כן תורם. ולר' יהודה הפרק הוא עיקר, ואם בא הפרק לפני מ' יום אינו תורם, ואם לא בא הפרק אפילו באו מ' יום תורם. 37 עיי"ש בירושלמי, ויש שם ט"ס ברורה, עיין בק"ע ובפ"מ שם ומ"ש במחברתי תלמודה של קיסרין, עמ' 69. ועיין במהרי"ק על הר"מ פ"ה מה' תרומות הכ"ה שנסתפק מעצמו בדבר זה, ובסוף הסיק: ועיי"ש בירושלמי. ובר"מ הנ"ל: ויין מגתו מפרישין עליו בחזקת שהוא יין מ' יום. 38 כ"ה בכתי"י, ועיין אף במעשה רוקח במקומו. ובדפוסים ישנים: בן מ' יום. ורבינו לא באר מה דינו אם לא בדק יום או יומים לאחר מ' יום, ואח"כ בדק ומצאו חומץ אם חוא בחזקת יין עד סוף מ' יום. ובירושלמי גיטין הנ"ל היא שאלה שלא נפשטה, ועיי"ש בפ"מ, ועיקר.