תוספתא כפשוטה על תרומות ד:ו

22-23. התורם את הבור ונמצא מגולה וכו'. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: התורם הבית ונמצאת מגולה וכו'. וכע"ז אף בירושלמי פ"ג ה"א, מ"ב ע"א. וכן ברמב"ן ב"ב פ"ד רע"ב: בתוספתא במס' תרומו' התורם חבית של יין ונמצאת מגולה וכו'. וכ"ה בר"מ פ"ה מה' תרומות הכ"ב. וזו היא נוסחא ישרה, ופירושה שתרם חבית על הבור, ונתברר שהחבית נתגלתה לפני שתרם, ונמצא שתרם ממגולה על שאינה מגולה, וצריך לשפוך את היין המגולה, עיין במשנתנו פ"ח מ"ד.

23. אבטיח ונמצא נקוד וכו'. כלומר אעפ"י שלא ראו את הנחש נוקר (עיין להלן פ"ז שו' 72–73), ודינו כחבית מגולה אעפ"י שלא ראו את הנחש שותה. ועיין להלן.

תרומה יחזור ויתרום. והסיקו בירושלמי הנ"ל שהדין אחד הוא בין ראו את הנחש נוקר ובין שלא ראו אותו, שאפילו ראו אותו עדיין לא יצאנו מגדר ספק שמא לא הטיל ארס, ומספק, תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם היה ברור שהטיל ארס הרי הפריש עפר בעלמא. ודין התרומה כאן כדין משנתנו פ"ג סמ"א, וכ"ה בר"מ הנ"ל.

23-24. ר' ישמעאל בי ר' יוסה אומ' משם אביו תורמין וכו'. ירושלמי ספ"ב. ועיין ר"מ פ"ה מה' תרומות הכ"א ולהלן שו' 27–28.

25. אפי' תורמין, אין תורמין אלא לפי חשבון. המלים "אפי' תורמין אין תורמין" אינן בד ובכי"ע וברמב"ן ב"ב הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: אבל לא מן החומץ על היין. עבר ותרם תרומתו תרומה. ולפי רוב הנוסחאות כאן תורמין לפי חשבון אפילו לכתחילה, אע"פ שהוא מן הרע על היפה, מכיוון שנותן לו חומץ כשיעור שווי היין. ועיין לעיל שו' 8 ומש"ש.