תוספתא כפשוטה על תרומות ד:ה

14-15. ירק שדרכו להשתמר וכו'. בר"מ פ"ה מה' תרומות ה"י: אין תורמין מן הלח על היבש ולא מן היבש על הלח, ואם תרם תרומתו תרומה. כיצד ליקט ירק היום וליקט ממנו למחר אין תורמין מזה על זה אלא אם כן דרכו להשתמר ב' ימים וכו'. וממנו בכפו"פ פי"ה עמ' תל"ז. ובח"ד ציין לש"ך יו"ד סי' של"א ס"ק נ"ו. ועיין ירוש' פאה פ"ג ה"ב, י"ז ע"ג.

16. והטרכסמין והטרדין וכו'. בד: והתרדין וכו'. ובכי"ע: הַטְרַקסִמון והתרדין וכו'. ובירושלמי כלאים (פ"א ה"ב, כ"ז ע"א) פירשו עולשין - טרוקסימון, כלומר, הינדבי (chicorium endivia), עיין מ"ש ר"ע לעף פלורה ח"א עמ' 418. ותרדין הוא סלק, עיין בבלי עירובין כ"ח ב'-כ"ט א' ומ"ש הנ"ל עמ' 346 ואילך שם.

17. החזרין והכרשין וכו'. כלומר החזרת (עיין מ"ש לעף הנ"ל עמ' 426) והחציר (עיי"ש ח"ב עמ' 132).

18-19. הקפלוטות והמלפפונות וכו'. בירושלמי (כלאים פ"א ה"ב, כ"ז ע"א) מפרש כרישי שדה-קפלוטין. ובתשה"ג אסף (הוצ' מק"נ ירושלים תש"ב עמ' 165): קפליט. כרתי. ובנדרים פ"ו מ"ט: [הנודר] מן הכרישין מותר בקפלוטות. ובערוך ערך קפלט: והקפלוטות פי' כרשין שיש להם ראש. 24 κεφαλωτόν, עיין מ"ש ר"ע לעף, פלורה ח"ב, עמ' 133 ואילך ועמ' 137. ועל מלפפונות עיין מ"ש להלן כלאים פ"א ה"א. ובר"מ (פ"ה מה' תרומות ה"י הנ"ל): וכן ירק שדרכו להשתמר ג' ימים, כגון המלפפונות, כל שליקט בשלשת ימים מצטרף ותורם מזה על זה. ומכאן משמע קצת שאין סתם ירק משתמר יותר מג' ימים. ועיין רש"י ע"ז ו' ב' ד"ה אבל דבר.

20-21. לא יתרום מן התותים שליקט בשחרית וכו'. פרי התות 25 Morus nigra, עיין מ"ש לעף, פלורה ה"א, עמ' 266 ואילך. מתייבש מיד, והיו נוהגים ללקט אותו השכם בבוקר ולמכור אותו מיד, לפני שיתקלקל מחום היום. 26 עיי"ש עמ' 270. ולפיכך אמר ר' נחמיה שלא יתרום מן התותים שליקט בשחרית, ועבר עליהם חום היום, על התותים שליקט בין הערבים. ובר"מ הנ"ל: ירק שדרכו להשתמר יום אחד בלבד, וליקט בשחרית וליקט בערב, תורם מזה על זה. וכנראה שרבינו פירש שהת"ק חולק על ר' נחמיה, וכל מין שנלקט באותו יום (בין ירק, בין פירות שאינם משתמרים) תורמין ממנו עליו. ועיין מ"ש להלן מעשרות פ"ב שו' 62–63.

21. וכן היה ר' יוסה או' וכו'. המלים "וכן היה" ליתא בכי"ע (וצוק' לא דק) ובירושלמי פ"ג ה"א, מ"ב ע"א 27 ואף בפ"מ לירושלמי שם העתיק בשם התוספתא בלי המלים הללו. וכנראה שהרב קיצר, עיי"ש. ובבבלי ב"ב קמ"ג א'. ובח"ד מעביר את ההלכה שלנו לסה"ו, ולפ"ז מתפרשת הלשון "וכן היה", אבל קשה להגיה נגד כל הנוסחאות.

22. הרי זה מוסיף על חיצון שבה ותורם. וכ"ה בד. ובכי"ע בטעות: הרי זה מוסיף החיצון שבה וכו'. ובירושלמי הנ"ל: כיצד הוא עושה, מוסיף על החיצון וכו'. וברור שר' יוסי חולק על משנתנו (רפ"ג) ששנתה: התורם קישות ונמצאת מרה וכו' תרומה ויחזור ויתרום. ור' יוסי סובר שאינו צריך לתרום שנייה על הכל, אלא מוסיף ממקום אחר על החיצון (וממנו עצמו אינו יכול להוסיף, שהרי כבר תרם ממנו) לפי חשבון הפנימי. ובבבלי הנ"ל: לפיכך כשהוא תורם מוסיף וכו', והלשון מגומגמת, ומשמע ממנה שבכל קישות תורם מן החיצון ומוסיף ממקום אחר אם אין בו כדי שיעור, כפירוש הרשב"ם. אבל פירוש זה קשה מאד, וכבר הוכיחו בתוספות וברמב"ן שם מן הירושלמי הנ"ל שדברי ר"י הם בתרם קישות ונמצאת מרה, ונמצא שהוא תרם מקצתו מיפה על היפה ומקצתו מן הרע על היפה, והוי ליה את וחמור, עיי"ש.