תוספתא כפשוטה על תרומות ד:יא
Tosefta Kifshutah on Terumos 4:11 (Tosefta Kifshutah on Terumot 4:11) · תוספתא כפשוטה על תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →41. היה הולך להפריש תרומה וכו'. כלומר היה בדעתו להפריש תרומה ובשעת ההפרשה אמר ה"ז מעשר ראשון מחמת פיזור הדעת, וכן אם הלך להפריש מע"ר ובשעת ההפרשה נתפזרה דעתו ואמר ה"ז מע"ש ונמצא מקדים מע"ר לתרומה או מע"ש לראשון. דבריו קיימין, ואין זו הפרשה בטעות שהרי בשעת ההפרשה היו פיו ולבו שוין, ושיגרא כגון דא אינה נחשבת כשגגה, עיין לעיל הע' 46.
44. בשעת הפרשתו אמ' הרי זה מעשר עני וכו'. כלומר, דבריו קיימין, והברייתא כר"מ הסובר שאין אדם מוציא דבריו לבטלה, והוא יודע שאין מעשר עני בשנה ראשונה והשניה, 50 גייגר וסייעתו טענו שהיתה קיימת הלכה עתיקה שלפיה נותנים בשנה ג' מעשר שני ומעשר עני. ולוא ידעו מתוספתא זו היו מסתייעים ממנה. ועיין אף להלן הט"ו שו' 68, ומש"ש. אבל אין לשיטה זו שום יסוד. עיין מ"ש הרצ"מ פיניליש בדרכה של תורה, עמ' 173 ואילך (ועיין עכשיו בנוסחא המתוקנת של הספרי הוצ' הר"א פינקלשטין ראה פיס' ע"ב, עמ' 137 ועמ' 321), ומ"ש הר"ד רבל בצופה האנגלי סדרא חדשה ח"ב, עמ' 534 ואילך. ומתכוין לשם צדקה, עיין בבלי ערכין ה' א' (ובמקבילות) ובתוספ' שם ד"ה אדם. וצריך לקרוא לו אח"כ שם מע"ש ופודהו ומחלקו לעניים. ועיין מ"ש בתס"ר ח"א עמ' 47.
44-45. נתכוין לומ' מעשר שני וכו'. משנה פ"ג מ"ח, ועיין בירושלמי כאן ובנזיר רפ"ה, נ"ג ע"ד, ובבלי פסחים ס"ג א'. ובתוספ' שם ד"ה המתכוין: אפילו אי דברים שבלב לא הוו דברים וכו', התם אינו טועה בדבורו, אבל הכא דברים שבלב הם, ומה שהוציא בשפתיו אינו כלום, לפי שטעה בדבורו. ועיין מלא"ש למשנתנו מה שכתב על פירוש ר"מ פיזנטי.
45-46. מעשר עני ואמ' מעשר שני וכו'. כ"ה בכי"ע. ובכי"ו ובד בטעות: מעשר ראשון ואמ' וכו'. ופירושו שאם בשנת מעשר עני אמר כן דבריו קיימין, מפני שאין אדם מוציא את דבריו לבטלה (עיין מ"ש לעיל), ואנו מפרשים את דבריו שכיוון למעשר שהוא שני לראשון (עיין בתוספ' ערכין ה' א' ד"ה אדם), ותיקן את הכרי ממעשר עני.
46. ר' יוסה או' אם לשום מעשר עני נתכוון וכו'. כלומר, ר' יוסי סובר כחכמים שאדם מוציא את דבריו לבטלה (ועיין בתוספ' נזיר ט' א' ד"ה אין), וסתם מעשר שני הוא מעשר שני ממש, ולא שני לראשון, ואם הוא כיון למעשר עני ואמר מעשר שני סתם בטל דבורו את מחשבתו, ולא אמר כלום, וצריך לקרוא אח"כ שם מעשר עני.
47. אם משום מעשר שני לראשון וכו'. כלומר, אם הוא בעצמו כיוון בדיבור "שני" לשני לראשון, ולא סתר את מחשבתו, הרי אין הוא גרוע מהפריש סתם ולא קרא לו שם, שהמעשר חל לשיטת ר' יוסי להלן מע"ש פ"ד הי"ד (עיין מש"ש), ובפרט כאן שמחשבתו היתה לשם מעשר עני. ועיין בר"ש למשנתנו. ועיין במשנת תמורה פ"ה מ"ד.