תוספתא כפשוטה על תרומות ג:ז

25. ר' יוסה או' כל בית גיתות וכו'. בד: כל בית הגרנות וכו', וצ"ל: הגתות (התי"ו נפרדה לנו"ן וי"ו). ובכי"ע: ר' יהודה או' כל בית הגיתות וכו'. וכן מעתיק מכאן ר"ש סיריליאו בפירושו לתרומות, י"ח ע"ב: ר' יהודה אומר כל בין הגתות א' וכו', וכצ"ל לפנינו, כמו שמוכח להלן, וכן מגיה בח"ד.

תפיסה אחת. בבבלי (ע"ז נ' א') מוכח שתפיסה אחת (לעניין אחר) פירושו שאין דבר מפסיק באמצע (ועיין תוספ' חולין ק"ז ב' ד"ה כעין). אבל בירושלמי כאן (פ"ב ה"א, מ"א ע"ב) אמרו שדווקא אגודה היא תפיסה אחת, אבל ערימה אינה תפיסה אחת. ונראה שבכל מקום ומקום משמעו ע"פ עניינו, עיין מ"ש להלן.

26-27. בזמן שכולם תפיסה אחת וכו'. כלומר, עיקר ויחידה אחת. וכדי להבין את הברייתות כאן, ועניין "תפיסה אחת", ו"עיקר הגורן קיים" (להלן שו' 38) עלינו לברר את מהות המוקף בתרומה. וכן שנינו בספרי (קרח פי' קכ"ב עמ' 149): בהרימכם את חלבו ממנו וכו' שלא יהו תורמים אותו אלא מן המחובר (כגי' רוב הנוסחאות). ומדברי הראב"ד פ"ג מה' תרומות ה"כ מוכח שהוא פירש: ממנו מן המחובר, כלומר, מן המוקף (ועיין גם בכפו"פ פי"ח עמ' תכ"ח ובפי' הרש"ס כאן, ט"ז ע"א). והנה דרש זה "ממנו מן המחובר" מצוי בתו"כ (נדבה ריש פרק כ', ט"ו ע"א; חובה ריש פרק ד', י"ח ע"ג; צו פרש' ב' ה"ה, ל' ע"ד; שם ריש פרש' ז', ל"ה ע"א). ופירש הראב"ד (ריש פרש' ז' הנ"ל): והקריב ממנו מן המחובר שיהיו כולן בכלי אחד וכו' וכעין תרומת הגורן שצריך לתרום מן המוקף. ורבינו פירש שמחובר במנחה פירושו שיהיו כל החלות בכלי אחד, וכן פירש"י (מנחות ע"ז ב', עיי"ש בהוצ' ראם ברש"י שנדפס מכת"י, ובתוספ' שם ד"ה והקריב), וכן מוכח מתו"כ (ל' ע"ד הנ"ל ומן הבבלי מנחות כ"ד א'). והראב"ד דייק ואמר: "וכעין" תרומת הגורן, שהרי בתרומת הגורן בוודאי שאין צורך שיהא הכל בכלי אחד (עיין להלן שו' 40 ואילך). ועיין רש"י סוטה ל' סע"א. ונראה שעיקר הדרש הוא שצריך להרים ממנו, שיהא מחוור שהוא ממנו. ובמנחה שצריכה כלי הרי אין "ממנו" מחוור אלא כשהוא מרים מן העשרון עצמו, מכלי אחד, כשהכל מחובר ממש, ואין בו הפסק. ובחלבים צריך שיהו מחוברים מעיקר ברייתם, ואם ינתח את הבשר ויקיף את החלבים בחבור ממש לא קיים את המצוה (עיין מנחות ע"ז ב', ובתוספ' שם ד"ה מאי), שהרי עשה מעשה ועקר את החלבים ממקום גידולם, ואין "ממנו מחוור", מפני שנראה כאילו הביאם ממקום אחר. אבל בתרומה צריך שיהא חלבו ממנו "כתבואת גרן וכתבואת יקב", כלומר ממנו מן הגורן ומן היקב, ואין כאן לא כלי אחד (כמנחה) ולא חיבור טבעי ממקום גדולו (כחלבים). ולפיכך אם כולם תפיסה אחת, או אם עיקר הגורן קיים, הרי ממנו שבו מחוור. ובתרומת מעשר "ממנו" פירושו מן המעשר (מכל מעשרותיכם), כשם שבתרומה הוא מן הגורן וכו'. ולפיכך אינו צריך מוקף כלל בתרו"מ, ועיין בירושלמי כאן רפ"ב. ומתוך לשון הבבלי וכן מספרי זוטא (נשא ד', כ"ה, עמ' 237) מוכח שמחובר פירושו מחובר ממש, אבל חז"ל נוהגים להשתמש ב"מחובר" שפירושו כפשוטו, ואף מחוור (עיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ עמ' 1224 מירוש' חלה ותוספ' עוקצין), ואף כאן צריך שיהא "ממנו", מן המחוור, שיהא מחוור שהוא ממנו, והחיבור הוא בכל אחד ואחד לפי דרכו ועניינו. ועיין במשנת מע"ש פ"ג סמי"ב ורמי"ג ובירושלמי שם. ולשיטת ב"ש אם גף את הקנקנים ואח"כ קרא עליהם שם תרומה, כבר אין "ממנו" מחוור, אלא אם כן פתחם ויערם לגת.

27. ניטמא אחד מהן תורם וכו'. בכי"ע: לא יתרום וכו' (וכנראה שהמלה "לא" נמחקה שם). ובירושלמי (כאן פ"ב ה"א, מ"א ע"ב; חלה ספ"ב) שאלו: ניחא קורה (בנוסח הרש"ס: גת) אחת לשני בורות, אלא שני קורות (בנוסח הנ"ל: שתי גתות) לבור אחד, לא מתוך שנטמא מקצתן נטמאו כולן? ותירצו: שהיה בלבו לעשות תפושה אחת ונמלך לעשותו שתי תפושות. כלומר, שלעניין מוקף הולכים אחרי המחשבה הראשונה.

29. לא יתרום מן הטהור וכו'. כסתם משנתנו רפ"ב.

29-30. כל בית הבד קורא אחת. וכ"ה בד. ובכי"ע: תפיסה אחת היא. וברש"ס הנ"ל: כל קורות בית הבד אחת הן.

32. ניטמא אחד מהן תורם וכו'. ואף כאן צריך לפרש שהיה בלבו לעשותן תפיסה אחת ונמלך ועשאן שתי תפיסות, כפי' הירושלמי שהעתקנו לעיל.