תוספתא כפשוטה על תרומות ג:ו

21. צריך שיכוין את לבו וכו'. מעשרות פ"ה מ"ד, והברייתא שלנו הובאה ע"י כמה ראשונים שנציין להלן.

על מה שבקוטין. בכי"ע: שבקיטין. ובד: שבקשין, וכ"ה בכפו"פ פי"ח עמ' תל"ח. ובריבמ"ץ, בר"ש וברא"ש מעשרות פ"ה מ"ד העתיקו בשם התוספתא כאן: על מה שבקוטעין (ברא"ש: על הקוטעין), וכ"ה במשנה שם ובפ"א שם מ"ו, ועיין במלא"ש שם. וכ"ה בר"מ ספ"ד מה' תרומות בהוצ' שלנו, אבל בכתי"י הר"מ: שבקטיעין. והיא היא, ופירושו, שבלים קטועות שלא נידשו. ומכיון שנגמרה מלאכת הכרי מותר לו לתרום אף על מה שלא נגמרה מלאכתו (עיין במשנת מעשרות פ"א מ"ו), עיין מ"ש להלן שו' 42–43 ואילך.

21-22. על מה שבתבן על מה שבצדדין. וכ"ה בד ובכפו"פ הנ"ל. אבל בכי"ע: ועל מה שבצדדין ועל מה שבתבן. וכ"ה הסדר בריבמ"ץ, ר"ש, רא"ש ור"מ הנ"ל. ובסמ"ג עשין קל"ד, קצ"ז ע"ד: תניא בתוספתא התורם את הגורן צריך שיכוין את לבו שתהא זו תרומה על הכרי ועל מה שבצדדין ועל מה שבתוך התבן וכו', והעתיק את לשון הר"מ (אלא שנשמט שם: ועל מה שבקטיעין). ובשו"ת מהר"ח או"ז סי' קכ"ט, מ"ב סע"ג: שכתב רבינו אבא מרי ז"ל בתשובה אחת דתניא במס' (צ"ל: בתוס') דתרומות התורם את הגורן צריך שיכוין את לבו על מה שבצדדין ועל מה שבתוכו (צ"ל: שבתבן) וכו'. וכ"ה הסדר במשנת מעשרות פ"א ופ"ה הנ"ל.

22. על מה שבגורן. וכ"ה בד. ובכפו"פ הנ"ל נמצאת פיסקא זו לפני "ועל מה שבתבן". אבל בכי"ע ובכל הראשונים הנ"ל וכן במשנת מעשרות ליתא. וגירסת כי"ו וד נראית נכונה דווקא מפני הקושי שלה. ופירושה שמכוין לתרום על מה שנשתייר על קרקע הגורן. 15 ועיין תרומות פי"א מ"ו, ושם מדברים במגורה שנתנו בה תרומה, ולפיכך אף מה שנשתייר היא תרומה אם ליקט. ועיין מ"ש להלן.

התורם את הבור וכו'. וכ"ה בכי"ע, בר"ש מעשרות פ"ה מ"ד הנ"ל, בשו"ת מהר"ח או"ז הנ"ל ובפי' הרש"ס למעשרות ס"ט ע"ב. אבל בד: התורם את הגת וכו', וכ"ה בכפו"פ פי"ח עמ' תל"ח הנ"ל. וכן בדין, שהרי בגת דורכים את הענבים, ובתוכה הם החרצנים והזגים, עיין מ"ש להלן שו' 24. ועיין מ"ש להלן שם בגי' הר"מ והסמ"ג.

23. על מה שבחרצנין וכו'. כבר נחלקו התנאים (נזיר פ"ו מ"ב) אם חרצן היא הקליפה החיצונה והזוג הוא הגרעין של הענבה, או להפך.

התורם את הגת וכו'. וכ"ה בכי"ע ובראשונים הנ"ל. 16 ברא"ש מעשרות פ"ה הנ"ל בט"ס: את זגיו, וצ"ל: את הגת. ובפי' הרש"ס הנ"ל דלג על בבא זו. אבל בד: התורם את הבור וכו'. וכן היה לפני בעל כפו"פ הנ"ל, אלא שנשתבש שם: והבד, וצ"ל: "ובבור וכו' ", והפיסקא נקטעה שם.

24. על מה שבגפת. גפת היא פסולת של זיתים (או של שומשמין), אבל לא של ענבים, ולפי זה בעל כרחינו בבור של שמן עסיקינן, ומתקיימת גירסת ד וכפו"פ: התורם את הבור וכו'. אבל לפי גירסת כי"ו וכי"ע קשה מה לו לשמן בגת. 17 אמנם במדרש שמו"ר רפל"ו: הזית הזה וכו' ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת וכו', אבל הוא שיבוש ברור, שהרי לגת אין מעלין אלא מורידין, והנכון בכ"י אוקספורד שם: מעלין אותו לגג וכו', עיין במשנת מנחות פ"ה מ"ד, בתנחומא תצוה סי' ו' ועוד. ואפילו אם נניח שלפעמים השתמשו בגת אף לשמן, 18 בספריהם נזכרת עיר Τιθσημανή, על יד הר הזיתים (עיין בס' האונמאסטיקון של אבסביוס, תרגום רע"צ מלמד, עמ' 36 [364]), והכוונה כנראה למקום שנקרא גת שמנים (עיין מ"ש דלמן בספרו דקדוק לשון ארמית יהודית של א"י - גרמנית - הוצאה שניה, עמ' 191, הע' 3); ברם אין השם "גת שמנין" מוכיח על שמוש בגתות לשמן, כשם שאין השם גת רמון מוכיח על שימוש בגתות לרמונים. ועיין פאה פ"ז מ"א, ואף שם אפשר שהכוונה לגת של ענבים. מ"מ אין גת לשמן מצויה כלל במשנה ובברייתא. ובר"מ ספ"ד מה' תרומות: התורם את היקב צריך שיכוין את לבו לתרום על מה שבחרצנין ועל מה שבזגין. התורם את הבור של יין צריך שיכוין את לבו על מה שבגפת. והנה גירסא זו לא תתכן כלל, שהרי מה לה לגפת בבור של יין, ולא עוד אלא שלכאורה הוא יקב הוא בור של יין. ובשו"ע יו"ד סי' של"א ס"ק נ' פסק ע"פ הסיפא שבר"מ: התורם את הבור של שמן וכו'. אבל אין לגירסא זו יסוד בשום כת"י. ובשני כת"י על קלף שבבית המדרש כאן: התורם את היקב צריך שיכוין את לבו לתרום על מה שבגפת. וכ"ה בשנויי נוסחאות וגירסאות להר"מ מכת"י ישן נושן שפרסם טריבולציה (פרנקפורט תר"ן). אבל ברור שיש כאן השמטה ע"י הדומות, ובכל כתה"י של הר"מ שבדקתי נמצאת הבבא של בור של יין. וכ"ה בסמ"ג עשין קל"ד בכל ההוצאות ובנוסח כת"י על קלף. ברם בר"מ כת"י פרסי (אדלר 1693) גורס: לתרום על מה שבגת (במקום: שבגפת). ואפשר שאין זה שיבוש, ופירושה שהתורם את היקב 19 ויקב כולל אף את הגת, כלומר המקום שדורכים בו את הענבים, עיין ישעי' ט"ז, י' ואיוב כ"ד, י"א. ואת הבור שהיין יורד אליו מן הגת 20 עיין בפיה"מ להר"מ מעשרות פ"א מ"ז ד"ה גת העליונה. ורבינו ניסח ע"פ לשון הכתוב: התורם את הגורן וכו', התורם את היקב. צריך לכוין לפטור את החרצנים ואת הזגים שבגת ושבבור, והתורם את הבור של יין צריך לכוין לפטור את היין שנשאר בקרקעית הגת. והוא מתאים לנוסח כי"ו וד ברישא (שו' 22): על מה שבגורן, עיין מש"ש. ושמא צ"ל אף בתוספתא: ועל מה שבגת, 21 והסופרים שינו גת ל"ג[פ]ת" ע"פ משנת מעשרות פ"ה מ"ד. והיינו התורם את הגת, מקום שם דורכים את הענבים, ורוב הפסולת נשארת שם, מכוין אף לחרצנים וזגים, והתורם מן הבור של יין מבוין לפטור גם את היין שנשתייר בקרקע הגת. והגירסא הנכונה היא בד ובכפו"פ: התורם את הגת וכו' התורם את הבור וכו', ושניהם ביין.

אם לא כיון תניי בית דין וכו'. בר"מ הנ"ל: ואם לא נתכוין אלא תרם סתם נפטר הכל, שתנאי ב"ד הוא שהתרומה על הכל. ועיין מ"ש לעיל דמאי עמ' 287.

24-25. שיתרום על הכל. וכ"ה בד ובר"ש וברא"ש מעשרות פ"ה מ"ד הנ"ל. ובכי"ע: שיתרים על הכל. ובשו"ת מהר"ח או"ז הנ"ל שיהי' תרומה על הכל. וגירסת הספרים נכונה, ופירושה שתנאי ב"ד הוא שתורם על הכל.