תוספתא כפשוטה על תרומות ג:יד

51. תרומה ויחזור ויתרום. ופירשו בירושלמי שקנסו אותו לתרום שניה משום גדר מי חטאת שלא יבטלו, שאם אתה אומר שמפריש מן השמן על הזיתים לא יטרח לעטן את זיתיו בטהרה, אלא החבר יפריש לו מיד שמן טהור על הזיתים שלא הוכשרו לקבל טומאה, ואח"כ יעשה את הכל בטומאה. אבל כשאסרו לו לעשר שמן על הזיתים, הרי יצטרך לעשות את זיתיו בטהרה, שאם יטמאו הזיתים לא יוכל להפריש עליהם מן השמן הטהור, שאין מפרישין מן הטהור על הטמא, ולפיכך יצטרך להטהר ולעשות את בדו בטהרה, וכשיעטנו (או יטחנו) הזיתים יפריש מן השמן עליהם, כלומר מן הטהור על הטהור.

52-53. וצריך להוצי' עליהן תרומות ומעשרות. וכן בד: עליהן תרומה ומעשרות. ובכי"ע: וצריך להוציא מהם מעשר. ובירושלמי פ"א ה"ה, מ"א ע"א: תני שנייה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות. 51 וכן מעתיקים בריבמ"ץ ובר"ש פ"א מ"ח. והמשך הירושלמי אינו שייך לכאן, כפי הרש"ס ובעל פ"מ. ועיין במלא"ש משם ר' יהוסף שהשיג על הרע"ב, וכתב: פי' זה אינו נראה, דלמה יצטרך להפריש תרומה, כיון שהראשונה תרומה. ובאמת דברי הרע"ב מפורשים בתוספתא ובירושלמי, אלא שצדק ר' יהוסף שצריך למחוק את המלה "תרומה", והנכון איפוא כגי' כי"ע כאן: וצריך להוציא מהם (כלומר, מן השמן והיין) מעשר.

53. ר' יוסה אומ' בית שמיי או' תורמין וכו'. וכ"ה בד, וכן היתה הגירסא בתוספתא כאן לפני הראב"ד (עיין פירושו לעדיות פ"ה מ"ב), וכן הוא במשנת עדיות פ"ה מ"ב, לפי הגהת ר' מנא בירושלמי שנביא להלן, וכן כנראה היתה הגי' גם בתוספתא כ"י פ"מ שמעתיק אותה כגירסתנו (בפירושו לפ"א ה"ח) ואינו מעיר על גירסא אחרת בכת"י. ובכי"ע: ר' יוסי אומ' בית שמאי אומ' אין תורמין ובית הילל אומ' תורמין. ואין לעדות זו משקל נגד כל הראיות שהבאנו. ואשר לירושלמי (פ"א ה"ח, מ' סע"ד) הרי ברור שהיתה לו מסורת אחרת בברייתא שלפנינו, וכן גרס כאן: וצריך להוציא עליה מעשר (עיין מ"ש לעיל) [אין תורמין זיתים על השמן ולא ענבים על היין ואם תרם תרומתו תרומה ואין צריך לתרום דברי ר' מאיר] 52 המוסגר ישנו בירושלמי, וסימנתי בסוגריים מה שחסר בתוספתא לפי גירסת הירושלמי. ר' יוסי אומר בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן, ובית הלל אומרים אין תרומתן תרומה. 53 כן העתיק במלא"ש פ"א מ"ד בשם ירושלמי נוסח הר"א אזכרי. וכן מפורש בירושלמי לעיל ה"ד. ובירושלמי שלפנינו (בה"ח) תוקן ע"פ ההוצאות של משנת עדיות פ"ה מ"ב. הכל מודין שאם תרם שאינו (צ"ל: שהוא) צריך לתרום שניה. ומכאן הוכיח הירושלמי שר' מאיר מחמיר בגדר מי חטאת, מפני שמרהיטת הלשון משמע שגם הרישא שלפנינו (שמן על זיתים) היא מדברי ר"מ, ורואים שהחמיר ואמר יחזור ויתרום. ואח"כ הגיה ר' מנא את משנת עדיות ואמר: לית כאן זיתים על שמן אלא שמן על זיתים, דהיא דר' יוסי דר' יוסי אומר תרומה ויחזור ויתרום, כלומר הרישא של הברייתא שלנו (שמן על זיתים) היא מדברי הכל וגם ר' יוסי מודה בה (לשיטת ב"ה), ועל פיה אפשר לפרש את המשנה בעדיות, אבל בזיתים על שמן מודים ב"ש וב"ה שאין תורמין. ובטעם הדבר נראה שב"ש סוברים שתורמין מן הטהור על הטמא (כשיטת ר"א השמותי במשנתנו רפ"ב), וממילא אין כאן גדר מי חטאת, שאפילו אם נגזור שאין תורמין שמן על הזיתים, מ"מ לא יטרח לעשות את זיתיו בטהרה וכשיגמרם בטומאה יקנה שמן טבל טהור מן החבר ויפריש לו החבר מן הטהור על הטמא ונמצא נותן לכהן תרומה טהורה כדין. אבל בזיתים על השמן יש כאן גזל השבט, וגם הדין שצריך לתרום מן היקב (עיין להלן) ובזה מודים ב"ש שאין תורמין.

54. מודים שאם תרם שצריך לתרום שנייה. וכ"ה בכל הנוסחאות כאן, וכן היה אף לפני הראב"ד (עיין בפירושו לעדיות פ"ה מ"ב), ואין להגיה. ובבא זו אינה מדברי ר' יוסי אלא הולכת על משנתנו פ"א מ"ד: 54 ובמשנה שלפני התוספתא היתה מ"ד סמוכה למ"ח, והוא סדר הגיוני מאד. אין תורמין זיתים על השמן וכו' ואם תרמו בש"א תרומת עצמן בהם, ובה"א אין תרומתן תרומה. תדע לך שהוא כן, שהרי מחלוקת זו לא נזכרה כאן בתוספתא כלל, והוא מפני ששנתה כאן את דין המשנה, ולפיכך דלגה עליה 55 ואפשר שהסופר השמיטה, כרגיל בפיסקאות מן המשנה שבתוספתא. והסמיכה לה את הבבא שלנו. וכבר אמרנו לעיל שהירושלמי שנה כאן בפירוש מחלוקת ב"ש וב"ה שבמ"ד.

54-55. התורם זתים על זתים העתידין ליכתש וכו'. ברייתא זו הובאה בירושלמי פ"א ה"ט, מ"א ע"א, בשם תני ר' הושעיה. וסייעו לה שם ממשנתנו (פ"א מ"ט) ששנתה בתורם ענבים על ענבים לאכילה ונמלך לדורכן אינו צריך לתרום שנייה, ש"מ שדווקא אם נמלך אח"כ לדורכן, אבל אם חשב בתחילה לדורכן תרומה ויחזור ויתרום. 56 ולעיל שם בירושלמי (ה"ח, מ' ע"ד) הובאה הברייתא שלנו סתם, והוכיחו ממנה שתרומה ויחזור ויתרום הוא קנס יותר גדול מ"אינה תרומה", שהרי כאן יש גם גזל השבט (שתורם זיתים על זיתים העתידים לשמן, ומטיל את טרחת הכתישה על הכהן) וגם גדר ביטול מי חטאת (שיוכל לעשות את השמן של שאר הזיתים בטומאה), והדין נותן שכאן יחמירו עליו יותר.

57. וצריך לקרות להם שם. בבא זו אין כאן מקומה, וצריך לגרוס אותה להלן (סוף שו' 58), וכן הגיהו המפרשים ע"פ הירושלמי פ"א סה"ח, מ"א ע"א. ובאו"ש (פ"ה מעשרות הי"ט) פירש שצריך לקרות שם לזיתים העתידין ליכתש, כלומר שאסור לאכול מהם עראי, מפני שהתרומה הראשונה קובעת, עיי"ש, אבל פירוש זה קשה בין מצד הלשון בין מצד העניין, עיי"ש באו"ש.

58. ואין צריך לתרום שנייה. כאן צ"ל: [וצריך לקרות להם 57 כלומר, לשמן ויין של תרומה ראשונה. שם] ואין צריך וכו', עיין מ"ש לעיל שו' 57.