תוספתא כפשוטה על תרומות ג:יא

42. משתעקר האלה. וכ"ה בד, בריבמ"ץ מעשרות פ"ה מ"ד ובירושלמי מעשרות פ"א ה"ו, מ"ט ע"א; שבת פ"ו ה"ד, ח' ע"ב. ובכי"ע בטעות: משיתעשר (והשי"ן מנוקדת בצירה, ועליה סימן תיקון, וצ"ל: משיתעקר=משתעקר). ובירושלמי שבת פירשו על פיה את המשנה שם: לא יצא האיש וכו' באלה. 24 ועיין אוה"ג שבת, עמ' 62, ובס' חפץ הוצ' הלפר, עמ' 208, ובהערה 17 שם. ופשטו מכאן שאלה היא כמין דיקרן, כלומר מקל שמתפצל בסופו (עיין עה"ש בערך דקרן א' וב') ועשוי כמין מזלג. 25 δίκρανον. והעיר בעה"ש שכן תרגם סומכוס את המלה כילפות (תהלים פע"ד, ו') δίκρανα, בסורית: דיקרנא. הרי לך שהיה ברור לו לירושלמי שאלה כאן פירושו עתר (קלשון), שבו מהפכין את התבואה. 26 עיין בבלי סוכה י"ד א' ומ"ש בתס"ד ח"ד, עמ' 174, וערוך ערך עתר ב'. וכנראה שהיה דרכם להעמיד את הדיקרן בתוך הכרי (עיין ירושלמי ב"מ פ"ט ה"ד, י"ב ע"א, בבלי שם ק"ה א') לפני שהפך אותו, וכשגמר להפך את הכרי היה עוקר ממנו את הדיקרן ומעבירו משם. וכן מוכח בירושלמי מעשרות שם שהלכה זו היא בשאין דעתו למרח, אבל אם דעתו למרח תורם משימרח, עיי"ש. ובריבמ"ץ מעשרות פ"ה הנ"ל פירש: משתיעקר האלה דהיינו משיבסוס ראשי השבולין הדומין לאלה, ולא מצאתי לו חבר בפירוש זה. ובערוך ערך אלה ב': בתוספת תרומות פ' קמא 27 לפני הערוך היתה חלוקה אחרת בפרקים של התוספתא, ופ"א נסתיים לפניו באמצע פ"ג (כנראה, בסוף הי"ד המקבילה למשנתנו ספ"א), ופ"ב נסתיים בסוף פ"ג, עיי"ש בערך קלפס, ועיין להלן הערה 63 ופ"ד הע' 8. מאימתי תורמין את הגורן משיתהפך הגורן. אלה כמו עללה משתעקר האלה. ר"מ (צ"ל י"מ, כמו שהגיה בעה"ש). ובכמה כת"י חסרה פיסקא זו (עיין בתוספות הערוך לקרויס ערך אלה), ויפה שער קהוט שיש כאן פיסקא מסורסת. ובמהרי"ק פ"ה מה' תרומות ה"ה: ובערוך מצאתי בערך אלה וז"ל בתוספתא דבכורות (צ"ל: דתרומות) וכו' אלה כמו עללה ופי' משיתהפך הגורן ע"כ. וברור לפ"ז שצ"ל בערוך: משתעקר האלה, משיתהפך הגורן, אלה כמו עללה, והוא כפירוש הירושלמי שהבאנו לעיל, אלא שיש מפרשים אלה כמו עללה, כלומר, תבואה, גורן. ברם בר"מ פ"ה מה' תרומות ה"ה פסק: מאימתי תורמין את הגורן משיברור (וכ"ה הגירסא בכל נוסחאות הדפוס שבדקתי). ובמהרי"ק שם מביא בשם רמב"ם מוגה: משיכבור, וכן מביא בכ"מ בשם נוסחא אחרת. וכן במעשה רוקח בשם נ"א כ"י. וכ"ה בכתה"י של הר"מ שבדקתי. 28 וכן בסמ"ג עשין קל"ד, קצ"ח ע"א (וכ"ה אף בסמ"ג כת"י על קלף): ותניא בתוספ' מאימתי תורמין את הגורן משיכבור. וברור שהעתיק מן הר"מ, וכגי' כתה"י הנ"ל. ובר"מ כת"י רבינוביץ (על קלף): משיבכור , וברור שצ"ל: משיכבור, ועיין להלן הע' 33. ובנוסח אחד מכת"י תימן: משיבור, אבל אח"כ אף שם: כבר מקצת תורמין מן הכבור על שאינו כבור. ובכ"מ ובמהרי"ק מגיהים בר"מ: משיצבור, 29 וזו היא באמת הגהה קלה מאד משום שההבדל בין כ"ף ובין צר"י בכי"י הוא בקוץ קטן על גבי הכ"ף. והוא באור הר"מ לעקירת האלה, כלומר משיצבור את הגורן אחרי שפזר אותו בשעת ההפיכה באלה. אבל עיין מ"ש להלן.

42-43. כבר מקצת תורם וכו'. וכן מעתיק בפ"מ 30 מעשרות פ"א ה"ו במה"פ ד"ה תני ובפ"ג שם סה"א במה"פ ד"ה מן הבית. בשם תוספתא על קלף ישן: כבר מקצת הגורן 31 אם בעל פ"מ דייק והעתיק מן הכתב, הרי מוכח אף מכאן שלא היה לפניו כי"ו ממש, שהרי לפנינו חסרה המלה "גורן". ויתכן שהגיה את הדפוס ע"פ הכ"י שלו. ועיין מ"ש לעיל הע' 22. תורם מן הכבור על שאינו כבור. וכן בירושלמי מעשרות פ"א ה"ו, מ"ט ע"א: תני אבל כובר הוא מקצת ותורם מן הכבור על שאינו כבור. א"ר אילא שכן דרך בעלי בתים להיות מכניסין לתוך בתיהן, מאי טעמא והאלפים והעיירים (כ"ה בכי"ל) עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו. 32 ישעי' ל', כ"ד. ועיי"ש ברש"י בשם מדרש אגדה. ועיין תנחומא משפטים סי' י"ז ובהוצ' בובר שם סי' י'. הרי לך שהגירסא כבר, כבור, מתקיימת מנוסח הירושלמי ומפירושו. וכן בר"מ הנ"ל בכל הנוסחאות שציינתי לעיל: כבר מקצת תורם מן הכבור וכו'. 33 חוץ מכ"י רבינוביץ שגורס: בכר מקצת תורם מן הבכור על שאינו בכור, והשיבוש ברור, עיין לעיל הע' 28. ובכי"ע: בבור מקצת תורם מן הבבור על שאינו בבור, וצ"ל כלפנינו. 34 הסופר כנראה פירש שאם היה מקצת יין בבור תורם ממה שבבור על מה שאינו בבור, עיין להלן פ"ה סה"א ומש"ש. ובד: צבר מקצת הגורן תורם מן הצבור על שאינו צבור, וע"פ נוסח זה מגיהים במהרי"ק ובכ"מ גם בר"מ. 35 ועיין תוספתא מנחות פ"ט ה"ג ומ"ש רש"י בפסחים ל"ו א' סד"ה ציבור שאני. אבל כאן קשה להגיה כפי שיוצא ברור מן הירושלמי שהבאנו לעיל. ולא עוד אלא שאף הנוסח שלנו קשה, שהרי קביעת הכבירה נשנית (משנה מעשרות פ"א מ"ו תוספתא שם פ"א סה"ו) לעניין קטניות גרידא, 36 עיין בירוש' שהבאנו לעיל ובעה"ש ערך חמץ ד'. ועיין בירושלים של לונץ חי"א-י"ב (תרע"ז), עמ' 380, אבל מתוך הירושלמי ברור שהכוונה שהאנשים הם שאוכלים בליל חמיץ, אע"פ שאפשר שאף הם פירשו בליל חמיץ-בליל קטניות. וכאן משמע מן העניין שבתבואה עסיקינן. ועיין באו"ש פ"ה מה' תרומות ה"ד סד"ה אולם, וצ"ע. ועיין מ"ש להלן מעשרות פ"א שו' 19.