תוספתא כפשוטה על תרומות ג:י

39. המכנס פירותיו וכו'. וכ"ה בכפו"פ הנ"ל. וכן בכי"ע: הכניס פירותיו וכו', וכ"ה בד, וכן פסק הר"מ בפ"ג מה' תרומות הי"ח. וצוק' השמיט בטעות כל בבא זו.

39-40. אע"פ שמפוזרין תורם וכו'. מפני שהכניס את פירותיו לביתו, ובא הבית במקום הגורן, והבית מצרפן. ו"ממנו" שבו מחוור (עיין מ"ש לעיל שו' 26–27). ועיין ירוש' חלה פ"ב רה"ח, נ"ח ע"ד (ובפ"מ שם רה"ז), פסחים פ"ג ה"ג, ל' ע"א, ובאהצו"י חלה עמ' 129.

40. תורם מכל אחת ואחת. וכ"ה בד, בכי"ע ובכפו"פ פי"ז עמ' ת"ל הנ"ל. אבל בר"מ הנ"ל: שתי מגורות שבבית אחד תורם מאחד על הכל. ובסמ"ג (עשין קל"ד, קצ"ז ע"ב) העתיק את לשון הר"מ בשם התוספתא, כרגיל אצלו, ועיין במפרשי הר"מ ששערו שהיתה לרבינו גי' אחרת בתוספתא. ולולא דבריהם היה נראה שרבינו פירש שאף בבא זו היא מדברי ר' יהודה (שו' 38), והיא מתקשרת יפה מאד עם דבריו, ור' יהודה לשיטתיה להלן (פ"ו שו' 50) ששתי מגורות בעלייה אחת אינן מצטרפות להעלאה, וחכמים חולקים עליו. והשוה היטב את לשון רבינו כאן עם דבריו בפי"ד מה' תרומות ה"ה.

40-41. סקי תבואה וכו'. כ"ה בכי"ע ובכפו"פ פי"ז הנ"ל (בד"ר צ"ז רע"ב. ובהוצ' לונץ עמ' ת"ל: שקי). ובכי"ו: שסקי, וכנראה שמי שהוא הוסיף כאן שי"ן כדי לתקן "סקי" ל"שקי". ובירושלמי פ"ב ה"א, מ"א ע"ב: דתני חמשה שקין (בכי"ר: סקין) בגורן וכו'. ועל הכתיב סקין במקום שקין, עיין מבוא לנוסח המשנה להרי"ן אפשטיין עמ' 1233 ואילך.

41. וחביות של גרוגרות. וכ"ה בכי"ע, בר"מ, בסמ"ג ובכפו"פ הנ"ל. ובד בט"ס: ודוגיות של גרוגרות. וכתב בח"ד שהשקים והחביות היו פתוחות, שאם לא כן אינו תורם מאחת על השניה כדין חביות של יין שהביא הר"מ ע"פ משנת מע"ש ספ"ג. ונעלם ממנו לפ"ש דברי הירושלמי במע"ש שם שדווקא בחביות של יין אינו תורם מאחת על השניה. 23 אבל בחביות של שמן ושאר דברים אין חילוק בין סתומות ובין פתוחות, ותורמין מזה על זה. ועיין בפיסקי חלה להרשב"א ש"ב, י"א ע"ב. ועיין להלן מע"ש פ"ג הי"ח ומש"ש על החילוק בין יין לשאר דברים.

41-42. תורמין ומעשרין מזה על זה. וכ"ה בד, בכי"ע ובכפו"פ הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל (בהוצאות שלנו): אין תורמין ומעשרין וכו'. וזו היא ט"ס, ובנוסח הרש"ס לנכון: תורמין ומעשרין וכו', ועיין אהצו"י עמ' 17. וכן יוצא ברור מירושלמי מע"ש ספ"ג. ועיין במהרי"ק על הר"מ פ"ג הי"ט הנ"ל. ובר"מ שם: תורם מאחת על הכל, והשמיט את המלה "מעשרין", שהרי במעשר אינו צריך מוקף (ובתוספתא הוא באשגרה מן הרגיל). ועיקר החידוש הוא שאין השקין והחביות מפסיקים ונקרא הכל מוקף, עיין מ"ש לעיל שו' 26–27 (ועיין במשנתנו פ"ב מ"א). ועיין מ"ש להלן שו' 77.