תוספתא כפשוטה על תרומות ב:ו

12-13. כיצד אין תורמין מחדש על הישן וכו'. במשנתנו פ"א מ"ה: אין תורמין וכו' ולא מחדש על הישן ולא מן הישן על החדש. וסתמה המשנה ולא פירשה מה זה חדש וישן, ואם תבואה שהתירתה העומר היא ישנה, ותבואה שלא התירתה העומר היא חדשה, 15 עיין ירוש' בכורים פ"א סה"ח, ס"ד ע"ב. והוא דוקא בבכורים, אבל חדש מותר לתרום, עיין להלן פ"ו שו' 7 ומש"ש. אעפ"י ששתיהם משנה אחת (ואחת השרישה לפני העומר ואחת לאחריו), ומה דינן של תבואות שנזרעות ונקצרות פעמיים בשנה. וכל הברייתא שלנו הובאה בר"ש פ"א מ"ה, ועיין גם בריבמ"ץ שם.

13. מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה וכו'. בספרי ראה ריש פי' ק"ה (עמ' 164): היוצא השדה שנה שנה מלמד שאין מעשרין אותו משנה לחברתה (ועיין בהערות שם). ועיין להלן בכורות פ"ז ה"א, בבלי שם נ"ג ב' ותו"כ בחוקתי ספי"ב, קט"ו ע"ב. 16 ומשם בפסיקתא דר"כ סוף עשר תעשר, ק' ע"א, ועיין בפי' הראב"ד לתו"כ שם.

14. אבל שדה. ע"כ חסר בכי"ו, ומכאן ואילך ההעתק הוא מכי"ו.

שתי בריכות בשנה. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: שני גרנות בשנה. וכ"ה בר"ש פ"א מ"ה. ולפי גירסתנו הפירוש הוא: אבל שדה אילן שעושה שתי בריכות בשנה תורמין מבריכה על חברתה, ובלבד שיהו שתיהן משנה אחת, וכדין פירות האילן. ועיין מ"ש להלן שביעית פ"ד שו' 64–65.

14-15. וכן שדה בית השלחין וכו'. וכ"ה בד, אבל בכי"ע ובר"ש הנ"ל: כגון בית השלחין. והגירסאות תלויות בגירסא שברישא, ואם אנו גורסים ברישא "גרנות" הרי בשדה עסיקינן, ולפיכך אמרו: כגון בית וכו', אבל אם אנו גורסים "בריכות" הרי באילן עסיקינן, ולפיכך אמרו: וכן בית השלחין, כלומר, וכן שדה תבואה שעושה פירות תדיר (עיין ב"ב פ"ג מ"א) תורמין ומעשרין מגורן על גורן של אותה שנה. ועיין מ"ש על בית השלחין לעיל פאה פ"ב עמ' 155.

15-16. ליקט ירק בערב ראש השנה וכו'. בפירות האילן ובתבואה אין אנו הולכים אחר לקיטה, אלא אחר חנטה והבאת שליש (כל אחד כדינו), ולפיכך לא האריכה התוספתא בלשונה (ובאילן היתה צריכה לתפוס ט"ו בשבט), אבל בירק שבשעת לקיטתו עישורו, הרי אפשר לתפוס דוגמא פשוטה. וכ"ה להלן ר"ה פ"א ה"ט, ובבבלי שם י"ב א'. ובירושלמי שם פ"א ה"ב, נ"ז ע"א: לקט ממנו ישראל ערב ר"ה עד שלא השיכה, וגוי משחשיכה וכו'. ועיין מ"ש להלן.

16. וחזר ולקט משבא השמש וכו'. וכ"ה בד ובר"ש הנ"ל, וכ"ה להלן ר"ה בד, כי"ו וכי"ע, וכ"ה בבבלי הנ"ל. אבל בכי"ע כאן: וחוזר ולוקט וכו', כלומר, לוקט ע"י אחר. ובכ"י לונדון להלן ר"ה: וחזר ולקט אחר וכו'. ואין אחר אלא גוי (עיין בבלי סנהדרין נ"ב ב' ועוד), וזהו פירוש ע"פ הירושלמי שהבאנו לעיל. 17 ובר"מ פ"ה מה' תרומות הי"א: וחזר וליקט אחר שבאה השמש, אבל בר"מ בשני כתי"י על קלף: וחזר ולקט משבא השמש. ועיין מ"ש להלן בסיפא גבי אתרוג.

18-19. ליקט אתרוג בערב חמשה עשר בשבט וכו'. וכן בבבלי ר"ה י"ד ב'. 18 בשם ר' שמעון בן אלעזר, אבל בגוף כי"מ שם סתם. ונקט אתרוג, מפני שדינו כירק לעניין מעשר, וכר"ג בבכורים פ"ב מ"ו.

19. וחזר ולקט אחר משבא השמש וכו'. וכ"ה בכי"ע ובד כאן ולהלן ר"ה. ובר"מ הנ"ל: וחזר וליקט אתרוג אחר משבאה השמש. 19 אבל בכת"י על קלף (כת"י רבינוביץ): אחר שבא השמש. אבל בר"ש ובבבלי הנ"ל, וכן בכי"ו ובכ"י לונדון להלן ר"ה ליתא המלה "אחר". וקרוב לוודאי שמלה זו נכנסה מן הגליון שלא במקומה, ומקומה לעיל ברישא אצל ירק, כמו ששער בעטור בכורים ועיין מ"ש לעיל. ולפני הר"מ הנ"ל היתה הגירסא כאן כמו בכי"ע ובד, והוא פירש "אחר": אתרוג אחר.

20-21. הראשון מתעשר מעשר עני והשני מתעשר מעשר שני. וכ"ה בד ובכי"ע (ואצל צוקרמנדל הוא טה"ד). ובבבלי הנ"ל (ט"ו א') שאלו: מאי שנא התם דקתני אם היתה שניה נכנסת לשלישית ומאי שנא הכא דקתני אם היתה שלישית נכנסת לרביעית וכו'? ותירצו שאין אתרוגים מצויים בשניה מפני שיד הכל ממשמשים בו בשביעית, ועץ האתרוג קשיא ליה ידא, והוא נשחת ואינו טוען פירות אלא עד ג' שנים. ועיין תשה"ג הרכבי סי' רמ"ג עמ' 119, וציין הגאון ששתי הברייתות שבבבלי בהדי הדדי נשנו בתוספתא.