תוספתא כפשוטה על תרומות ב:ה

10. היו תאינים שחורות ולבנות וכו'. וכ"ה בכפו"פ ספ"כ הנ"ל. וכן בירושלמי כאן פ"ב מפרש את משנתנו הנ"ל ("כל מין חטים אחד"): לכן צריכה, אפילו מאגדון על שמתית, ומן שמתית על אגדון (עיין מ"ש לעיל דמאי פ"ד הכ"ג, שו' 58), כלומר, שתורמין ומעשרין מזה על זה. ברם בבבלי חולין (קל"ו ב') שנינו: דתניא היו לו שני מיני תאנים שחורות ולבנות, וכן שני מיני חטים, אין תורמין ומעשרין זה על זה וכו'. וכ"ה הגירסא בכל כתה"י ובראשונים. 10 עיין דק"ס שם, ועיין שם בחידושים לאחד הראשונים שנדפסו יחד עם חידושי הר"ן לחולין (עיי"ש בד"ר בסוף פרק כל הבשר). וברור שהגירסא בבבלי בטוחה, 11 והקושיא היא מדברי הת"ק, כמ"ש בחידושין הנ"ל שם. ועיין מ"ש להלן. והיא בהפך למסורת התוספתא והמשנה. 12 ובפי' הרש"ס לירושלמי כאן (כ"ב ע"ב): "ומ"מ אני רואה מתני' דפרק אמרו לו, דתנן נתכוין ללקט תאנים ולקט ענבים, תאנים שחורות ולקט לבנות, שייכא כת"ק דר' יצחק דשני מינין חשיב ליה". ועיי"ש בכריתות י"ט ב' וברש"י שם כ' א' ד"ה ור' יהודה סבר (אבל עיי"ש בהשמטות וחידושין משטמ"ק כ' א' סוף אות ג' מ"ש בשם פירוש אשכנז). ולא ירדתי לסוף דעתו בזה, שהרי ברור ששחורה ולבנה שני מינים בחיטה הם (כמפורש במשנתנו פאה פ"ב מ"ה, ועיין בירוש' שם), אלא מה עניין מחשבת שבת לתרומה, והרי בשבת בדעתו הדבר תלוי, ואם כיוון לשחורות ולקט לבנות נמצא מין אחר אצלו, לעניין דמים. וכן מפורש במשנת ב"ב (פ"ה מ"ו): מכר לו חטים יפות וכו', שחמתית ונמצאת לבנה. לבנה ונמצאת שחמתית וכו' שניהם יכולים לחזור בהן. ושמא סברא הברייתא כדרשת הספרי שהבאנו לעיל (שו' 8–9): ממנו. ממין על מינו וכו', כלומר, שהתרומה צריכה להיות ממנו דווקא, מתוך אותו המין ממש. ובס"ז סוף קרח עמ' 299 דרשו: ממנו, שלא יפריש תרומה ממין על שאינו מינו, שלא יטול מן הרע על היפה. ולפי רהיטת הסיגנון משמע שאין כאן שתי דרשות מהמלה "ממנו" (עיין בבלי יבמות פ"ט ב' ובמקבילות), אלא נתינת טעם שאפילו בשני מינין מאותו המין (שהרי בשני מינין ממש כבר עסקנו לעיל שם) לא יפריש, שלא יטול מן הרע על היפה, ותאנים שחורות ולבנות הן שני מינים מאותו המין. 13 ועיין בספר חסידים הוצ' מק"נ סי' תקנ"ו, עמ' 155 ובהערות שם, במלא"ש תרומות פ"ד מ"ט, בשו"ת תרומת הדשן סי' ל"ג ובבאור הגר"א או"ה סי' רכ"ה ס"ק ד'.

11-12. ר' יצחק אומ' משום ר' אלעזר בית שמאי אומ' וכו'. בבבלי חולין הנ"ל: ר' יצחק אומר משום ר' אלעאי ב"ש אומרים וכו'. אבל בכת"י אף שם הגירסא: משום ר' אלעזר וכו'. 14 עיין בדק"ס שם ובחידושים שבסוף חידושי הר"ן הנ"ל (לעיל הע' 10). ולעצם העניין בשיטת ב"ש, עיין להלן כלאים פ"א סה"ד ומש"ש.