תוספתא כפשוטה על תרומות ב:ד

8-9. אין תורמין ממין על שאינו מינו. במשנה פ"ב מ"ד: אין תורמין ממין על שאינו מינו, ואם תרם אין תרומתו תרומה. 8 מסדר ההלכות שבתוספתא נראה שהמשנה שאליה נסמכה התוספתא שנתה (בפ"א מ"ה): אין תורמין ממין על שאינו מינו ולא מן החדש על הישן וכו' ולא מן התלוש על המחובר וכו' ולא מפירות הארץ וכו' ולא מן החיוב על הפטור וכו'. ועיין במשנת מע"ש פ"ה מי"א ובספרי קרח פי' ק"כ, עמ' 147, ולהלן בסוף פרקין. ולמדו הטעם (בירושלמי שם וכן בבבלי בכורות נ"ג סע"ב ותמורה ה' א') מן הכתוב (במדבר י"ח, י"ב): כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה' וכו', שנותנים חלב מכל אחד לחוד. וכן בס"ז קרח שם (עמ' 295): חלב יצהר יצהר. חלב תירוש תירוש, וחלב דגן דגן. ובספרי (קרח פי' ק"כ, עמ' 147, לעניין תרו"מ) והרמותם ממנו. ממין על מינו, ולא ממין על שאינו מינו. ועיין גם ס"ז שם עמ' 298 ועמ' 299.

9. אבל אמרו כל מיני חיטים אחד. במשנה הנ"ל סתם: כל מין חטים אחד. והתוספתא הובאה בכפו"פ ספ"כ עמ' ת"ן. ועיין להלן.

כל מין איפולין ואגוזין וכו'. בכפו"פ הנ"ל: כל מיני אופילין (וכ"ה בד) ואגוזים וכו'. ובמשנתנו ספ"ב קבעו את הכלל: כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה, אפילו מן היפה על הרע. וכל שאינו כלאים בחברו תורם מן היפה על הרע וכו'. ועיין גם להלן כלאים פ"א ה"א. ובמשנה ריש כלאים שנינו: הפול והספיר הפורקדן והטופח ופול הלבן והשעועים אינם כלאים זה בזה. ומכיוון שבמשנה זו כ"ע מודי שזוגי זוגי קתני (עיין בתוספתא שם רפ"א ובירושלמי שם ובבבלי פסחים ל"ט א') הרי הפול והטופח, והפול והפול הלבן כלאים זה בזה, 9 אמנם בירושלמי שם סה"א: כיני מתניתא הלבן והשעועית (ועיין בפ"מ שם), ברם מפי' הר"ש והריבמ"ץ והערוך מוכח שהיתה לפניהם הגירסא: כיני מתניתא פול הלבן והשעועית. והנכון בשנות אליהו שם. ועיין להלן פ"ו הי"א שו' 47 ומש"ש. ולכאורה משמע שבבא זו חולקת על הכלל של משנתנו. וגדולה מזו כתב רש"י (פסחים ל"ה א') שגם חטין וכוסמין הם מין אחד לעניין תרומה. אבל הראשונים (עיין מאירי ר"ן ומהר"ם חלאוה שם) חלקו עליו ופירשו את הברייתא לעניין חלה, עיי"ש.

ואגוזין שקדים ורימונים וכו'. לפי משנתנו הנ"ל דוקא באלה שאינם כלאים זה בזה. ובמשנה ראשונה תרומות ספ"ב כתב: "תימא הא יצהר ותירוש אינם כלאים זה בזה וכו', וכן איתא בגמ' (בכורות נ"ד רע"א) בהדיא דתירוש ויצהר אינם כלאים וכו', וצ"ל דכלאים לאו דוקא אלא כלומר כל שאינו מינו וכו' ". ברם ברור שקשה לומר כן, וכוונת המשנה היא באילנות שהם כלאים לעניין הרכבה, אבל בגמרא שם דרשו ק"ו מכלאים בנטיעה. ועיין מ"ש להלן.