תוספתא כפשוטה על תרומות ב:יד

59. אין תורמין מן התבואה וכו'. במשנתנו (פ"א מ"ה): ולא מן החיוב על הפטור ולא מן הפטור על החיוב. והקשו בירושלמי שם: ולא כבר תניית הן כולהון, כלומר, והרי כל הפטורים והחיובים כבר נשנו במשנה בפירוש. ותירצו: ולא מפירות שהביאו שליש על פירות שלא הביאו שליש, 45 ומ"ש להלן בסמוך שם: ואם תרם תרומתו תרומה היא ט"ס, וצ"ל: אין תרומתו תרומה, וכ"ה בכי"ר ובנוסח הרש"ס שם, וזו היא פיסקא מן המשנה. ואפילו לגירסתנו אין כאן אלא פיסקא ממשנתנו ספ"א, עיי"ש בהמשך הירושלמי. ובירושלמי כאן רפ"ט מפורש שאם הפריש מפירות שלא הביאו שליש לא קדשו. וכן מפורש להלן חלה פ"ב ה"ה. כלומר, לרבות אף אילו, אף שהיו יכולים לבוא לידי חיוב. וכנראה שהירושלמי פירש כן ע"פ משנת חלה פ"א מ"ג והתוספתא כאן.

59-60. כיצד יודע אם הביאה שליש וכו'. ר"מ פ"ב מה' תרומות ה"י. ובמדרש תנאים עמ' 76 (מה"ג הוצ' רמ"ז חסידה עמ' 155): ר' אומר היוצא השדה. היכול לצמוח בשדה, ואיזה זה משהביאה שליש. ובירושלמי: א"ר זעירא 46 בפי' רבינו הלל לספרי (קרח, מ"ה סע"ד) מעתיק בשם הירושלמי: א"ר כתיב עשר וכו'. וכנראה שהוא ט"ס, עיין אהצו"י מעשרות, עמ' 96. וכן מעתיק במה"ג הנ"ל כלפנינו בירושלמי. כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך, דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח. ועיין בבלי סנהדרין ס"ט א' ומ"ש בס' משנה ראשונה כאן פ"א מ"ה סד"ה ולא מן החיוב.