תוספתא כפשוטה על תרומות י:יב

42. שמרים של תרומה ראשון ושיני אסור וכו'. וכ"ה בתוספתא כ"י פ"מ לירושלמי פי"א ה"ה, ובירושלמי שם ובבבלי ב"ב צ"ז א' ובר"מ פי"א מה' תרומות הי"ג. אבל בד ובכי"ע בטעות: ראשון אסור שיני מותר. ופירש הרשב"ם (בב"ב שם) שנתן מים ע"ג שמרים ומצא כמדתן. ועיין מעשרות פ"ה מ"ו ובבבלי ב"ב שם וברמב"ן שם.

ושלישי מותר. ופירש הרשב"ם "ואפילו אם יש בו טעם יין", מפני שאינו אלא קיוהא בעלמא. ובירושלמי מוסיף: במה דברים אמורים בשנתן לתוכן מים. אבל לא נתן לתוכן מים אפילו שלישי אסור. ופי' הרש"ס: אבל לא נתן לתוכן מים, אלא שנתן יין של חולין לתוך שמרים של תרומה כדי לחזקו, אפילו נתן בהם יין ג' פעמים אסור, מפני טעם השמרים שמחזקין את היין. ופירושו מיוסד על באור הבבלי (זבחים ע"ט ב') בברייתא של חרסן של זב (להלן הי"ג), עיין מ"ש להלן שו' 46–47. ובר"מ הנ"ל: ואם לא נתן עליהן מים אלא מסנן היין מעל השמרים בלבד, אף השלישי אסור לזרים. ובמהרי"ק שם: "ולא נתברר לי כשלא נתן מים, מה שייך פעמים לא שני ולא שלישי". אבל נראה שאף בר"מ "מעל השמרים בלבד" פירושו שהשמרים בלבד שהן תרומה סינן עליהן יין של חולין, וכפירוש הרש"ס הנ"ל.

42-43. ר' מאיר או' שלישי בנותן טעם. וכ"ה בתוספתא כ"י פ"מ הנ"ל ובירושלמי בנוסח הרש"ס 53 בכי"ל, בכי"ר ובהוצאות שלפנינו ליתא. וכנראה שהרש"ס הוסיף בעצמו ע"פ הבבלי. ובבבלי הנ"ל. אבל בד ובכי"ע בטעות: שני בנותן טעם.

43. שיני. ראשון אסור ושיני מותר. וכן בתוספ' כת"י פ"מ. ובירושלמי הנ"ל: שמרים של מעשר שני, ראשון אסור, ושני מותר. וכן בבבלי הנ"ל: ושל מעשר, ראשון אסור וכו'. 54 ביד רמה שם: והאי מעשר דקאמרי ראשון אסור שני מותר, דוקא במע"ש, אי נמי במעשר עני, אבל במעשר ראשון הניתן ללוי כיון דטבול לתרו"מ שבו, כתרומה דמי וכו'. ולא כיון רבינו לפרש שהברייתא מדברת במעשר עני, שהרי התלמוד מעמיד את הברייתא השניה שם בדמאי, ובדמאי מ"ע לעצמו, אלא כוונתו שדין הברייתא אינו נוהגת אלא במע"ש ובמעשר עני, אבל לא במעשר ראשון. וכן פסק הר"מ בפ"ג מה' מע"ש הי"ב. ובד בטעות: ושל מעשר, ראשון ושני אסור, שלישי מותר. ובכי"ע: ושל מעשר, ראשון שיני אסור וכו'.

ר' מאיר או' שיני בנותן טעם. וכ"ה בכת"י פ"מ ובירושלמי ובבבלי הנ"ל. ובד בטעות: ור' יהודה אומר בנותן טעם. ובכי"ע: ר' מאיר אומ' שלישי בנותן טעם.

43-44. ושל הקדש. ראשון וכו'. וכ"ה בכי"ע, בכ"י פ"מ ובבבלי הנ"ל. וכן פסק הר"מ בספי"ג מה' טומאת אוכלין. ובד בטעות: ושל חדש, וצ"ל: ושל קדש. ובירושלמי חסרה בבא זו, ועיין מ"ש להלן.

44. ורביעי מותר וכו'. ובבבלי הנ"ל שאלו: ורמינהי של הקדש לעולם אסור וכו'. לא קשיא כאן בקדושת דמים, כאן בקדושת הגוף. 55 כסדר של כתי"י וראשונים, עיין דק"ס שם, עמ' 294, הע' ב'. ועיין להלן הע' 56. ופירשו הרשב"א ורבינו יונה (לפי שטמ"ק שם) שבקדושת דמים לעולם אסור, שהרי מ"מ יכול לקבל דמים בעד המים, ואפילו אין בהם אלא קיוהא בעלמא, אבל בקדושת הגוף שאינו חל אלא על היין, כבר אין כאן יין. 56 וכן משמע קצת מסדר התלמוד: כאן בקדושת דמים וכו' כאן במעשר ודאי, שמפרש בתחילה את הברייתא השניה, עיי"ש. ועיין לעיל הע' 55. וכן משמע גם בירושלמי פי"א ה"ה שחילקו כן בין קדשים שאין להם מתירין ובין קדשים שיש להם מתירין, בחבית של קדש שנתן לתוכה חולין, 57 והפירוש הנכון שם הוא ברש"ס ובס' ניר. ואין להגיה בירושלמי שהרי כ"ה אף בכי"ר ובנוסח הרש"ס שקורא ללוג של מצורע קדשים שיש להם מתירין, עיי"ש. עיי"ש. ועיין מ"ש לעיל שו' 9. ושאר הראשונים פירשו להפך. 58 ועיין בפירוש המיוחס להר"ג בב"ב שם שנזהר מן הקושי שהעירו עליו ברשב"א וברבינו יונה, ע"ש. ובירושלמי הנ"ל לא נזכרה בבא זו של הקדש כלל, אלא אמרו שם: ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוצדק הקודש במי נוי'. והגר"א ז"ל הגיה ע"פ המאמר של ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק בבבלי ב"ב צ"ז א'. ובפ"מ הגיה: במינויין, ופירש שדינו כמיניינו לעניין טומאה, שראשון, שני ושלישי טמא (ורביעי אינו אלא פסול), וכן אף כאן: ראשון, שיני ושלישי אסור, וכמפורש בתוספתא. וכיון לגירסת כי"ר: בקודש כמיניינו. וכן בנוסח הרש"ס: הקדש כמנייניו (אלא שנדחק שם בפירושו). 59 וביפה עינים לב"ב (צ"ז א') כתב על פירוש הפ"מ שהוא דחוק, והגיה אחרת. ואין להגהתו שום יסוד. ופירוש בעל פ"מ אינו דחוק כלל, וכ"ה הסיגנון להלן בתוספתא (חגיגה פ"ג הט"ו): יש מניין לקודש ולתרומה וכו'. ואף כאן בתרומה הראשון והשני אסור, ובקודש אף השלישי אסור. ור' מאיר מונה גם את הפסול, וממילא בתרומה השלישי אסור, ובקודש אף הרביעי אסור. ברם בירושלמי כי"ל: הקודש כמיצוי (והוגהה הצד"י ע"י אחר), ולפ"ז פירושו שדין הקדש כדין חבית שהרכינה ומיצת, שהמיצוי הוא תרומה. כלומר שבהקדש לעולם אסור. ושמא כיוונו בברייתא שבבבלי הנ"ל למאמר של ר"ש בן יהוצדק (ובבבלי חשבוהו לתנא, עיין סוכה י"א ב') ושנו: של הקדש לעולם אסור, עיי"ש.